כמו גפרור שרוף:
על שחיקה נפשית של עובדים

איבדתם את ההתלהבות מהעבודה? עייפים מדי בשביל לעבוד ועמוסים מדי בשביל ללכת הביתה? אולי אתם סובלים משחיקה נפשית (burnout), מצב נפשי הקשור בעיקר לשגרת העבודה שלנו. 

מהי שחיקה נפשית?

המושג "שחיקה נפשית" הופיע באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 בארצות הברית, והיה נפוץ בעיקר בקרב פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים. אנשי טיפול אלה החלו לזהות אצל מטופלים ועמיתים אסופה של תסמינים שכללו עייפות, חוסר שביעות רצון, חוסר מוטיבציה ואדישות מקצועית – אף שבעבר התאפיינו אנשים אלה בנכונות לעבוד, בסקרנות ובמסירות למקצועם. 

סקר משנת 2018 מצא שבארצות הברית, 28 אחוזים מהעובדים והעובדות מדור ה-Y (ילידי שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20) ו-21 אחוזים מהעובדים המבוגרים יותר סובלים משחיקה נפשית. לעומת זאת, מחקרים שבדקו את שיעורי השחיקה בקרב רופאים ורופאות וסטודנטים וסטודנטיות לרפואה הראו שלמעלה מ-50 אחוזים מהנסקרים סובלים משחיקה. מובן ששחיקה נפשית בקרב רופאים ואנשי טיפול אחרים תוביל להשפעות שליליות על מטופלים ועלולה לגרום גם למחסור בכוח אדם.

מנגד, נציין כי אסטרטגיות להפחתת לחץ כמו חופשה, פעילות גופנית ומדיטציה יכולות להפחית שחיקה בקרב עובדים ועובדות ואולי אף למנוע את התפתחותה. 

דרכים להפחתת לחץ יכולות לצמצם שחיקה. אישה צעירה במהלך מדיטציה | BalanceFormCreative, Shutterstock

תשישות, ניתוק ותחושת חוסר משמעות

שחיקה אינה תופעה שאפשר להקל בה ראש: אנשים שדיווחו על תחושה של שחיקה נפשית נמצאו בסיכון גבוה יותר לאשפוז כתוצאה ממחלות לב וכן בסיכון גבוה יותר ללקות בבעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה והפרעות שינה. בארגונים שבהם עובדים ועובדות רבים סובלים משחיקה נפשית נצפתה ירידה בתפוקה וביעילות של הארגון, בשביעות הרצון ובמחויבות של העובדים למקום העבודה. כל אלו הובילו בסופו של דבר לעזיבה מוגברת של עובדים. 

נראה ששחיקה נפשית אף יכולה להיות "מידבקת". למשל, בניסוי שנערך בקרב עובדי הוראה בהולנד התבקשו מורים לקרוא עיתון כחלק מניסוי באורח חיים בריא, ולאחר מכן מילאו שאלון המעריך את רמת השחיקה שלהם. בעיתון של קבוצת הניסוי הופיע ריאיון בדוי עם עובד הוראה המביע ציניות ושחיקה כלפי תפקידו כמורה, ואילו בעיתון של קבוצת הביקורת הופיע ריאיון בדוי שבו מורה מביע רגשות דומים כלפי נושא שאינו קשור להוראה. בשאלון בנושא שחיקה נפשית בעבודה, משתתפים שנחשפו לריאיון הראשון התגלו כשחוקים יותר מקבוצת הביקורת. 

מבחן השחיקה ומדדי השחיקה של מסלאך

כריסטינה מסלאך (Maslach) מאוניברסיטת קליפורניה היא חוקרת מובילה בתחום השחיקה הנפשית. בשנת 1981 בנתה מסלאך, יחד עם עמיתיה, את המבחן הראשון למדידת שחיקה נפשית, והגדירה שלושה מרכיבים עיקריים שבאים לידי ביטוי אצל עובדים ועובדות שחוקים. ראשית, תשישות – עובדים אלה חשים עייפות, חוסר אנרגיה או חוסר מוטיבציה. שנית, דה-פרסונליזציה – נתק, ריחוק או ניכור מהעצמי ומאחרים. העובד או העובדת השחוקים מתרחקים מעמיתיהם, מהממונים עליהם, מלקוחות, מתלמידים או ממטופלים שנמצאים תחת אחריותם. הנתק הרגשי הזה יכול לבוא לידי ביטוי בציניות, בירידה באמפתיה לאחרים ובחוסר אכפתיות. ושלישית, אנשים שחוקים מתאפיינים בירידה בהישגים ובתחושת המסוגלות בעבודה. הם חשים שעבודתם היא חסרת משמעות והשפעה, וסובלים גם מתחושות של כישלון, חוסר יכולת אישית וחוסר שליטה. 

בשנת 2019 הצליחה מסלאך להניע את ארגון הבריאות העולמי (WHO) להכיר בשחיקה כתופעה תעסוקתית העלולה להיות גורם סיכון בריאותי. אף על פי כן, שחיקה אינה מוכרת כפגיעה נפשית ואינה נכללת ב-DSM-5, המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות. כך נוצר מצב שבו אנשים רבים סובלים משחיקה נפשית, אך אינם זוכים להכרה רשמית במצבם ואין הסדרה של אבחון הבעיה והטיפול בה.

ארגון הבריאות העולמי מכיר בשחיקה כגורם סיכון בריאותי אך בפועל אין הכרה בה כפגיעה נפשית. אחות מותשת במהלך משמרת בבית החולים | Robert Kneschke, Shutterstock

הסתגרות ותחושה של ירידה ביכולות הקוגניטיביות

קבוצת חוקרים נוספת, מאוניברסיטת ניו סאות' ויילס באוסטרליה, הוסיפה לשלושת המרכיבים שזיהתה מסלאך עוד שני מרכיבים חשובים של שחיקה נפשית: הסתגרות וירידה ביכולות הקוגניטיביות, כלומר ביכולות החשיבה. במחקר שערכו, אנשים שנמצאו במצב של שחיקה נפשית התבקשו למלא שאלון נוסף שבו נשאלו אם הם חשים ירידה בביצועיהם הקוגניטיביים. הממצאים הראו קשר בין שחיקה נפשית לבין תחושה של הנבדקים כי הם סובלים מירידה בקשב, בריכוז ובזיכרון. החוקרים אומנם לא בדקו בפועל אם אכן הייתה ירידה כזו, אך די בתחושה הסובייקטיבית של העובדים עצמם שהיכולות הקוגניטיביות שלהם נפגעו כדי להוביל לתחושה של חוסר מסוגלות, עודף משימות וחוסר הצלחה, ולירידה בביצועים בפועל. 

ייתכן שמרכיב ההסתגרות שזיהו החוקרים נובע מן המרכיבים הידועים יותר של שחיקה שהגדירה כבר מסלאך, אם תחושות של דה-פרסונליזציה וחוסר עניין הן שגורמות לעובד או לעובדת השחוקים להתרחק מעמיתיהם ולהסתגר. מרכיב ההסתגרות עשוי גם להיות הגשר המחבר בין שחיקה בעבודה לבין דיכאון הפוגע בתחומי חיים נוספים של העובד. כך, מה שהתחיל כאתגר זמני במקום העבודה עלול להוביל לפגיעה קשה באיכות החיים של האדם ולדיכאון מתמשך.

אחד האתגרים בתחום השחיקה הנפשית הוא אבחון נכון של הבעיה והערכת ההיקפים שלה. קבוצת חוקרים אמריקאים בראשותה של סינדי מיור זפאטה (Muir Zapata) מאוניברסיטת נוטר דאם באינדיאנה טוענת כי שאלוני האבחון הקיימים ארוכים ומסורבלים מדי, מכבידים הן על המטפלים והן על הנבדקים ולכן תהליך האבחון הוא ארוך ולא מדויק. החוקרים הציגו לאחרונה חלופה פשוטה – "מבחן הגפרור". שאלון האבחון שמציעים החוקרים כולל שאלה אחת בלבד: העובדים מתבקשים להתבונן בתמונה שבה שישה עד שמונה גפרורים שכל אחד מהם נחרך והשחיר במידה שונה, ולומר איזה גפרור משקף את רמת השחיקה שלהם בעבודה. לטענת החוקרים, המבחן הזה מצליח לאבחן שחיקה באותה רמת דיוק כמו כל השאלונים הקיימים, ואף יותר. 

שאלון פשוט שמצליח לאבחן בהצלחה שחיקה. גפרורים שרופים במבחן הגפרור | Africa Studio, Shutterstock

המנגנון הפיזיולוגי של שחיקה נפשית

בשלב זה אולי תרצו לומר שלכולם יש עומס בעבודה, ועייפות כתוצאה מכך איננה תופעה מיוחדת הראויה להגדרה משלה. ואכן, כזכור, שחיקה אינה מופיעה כתופעה בפני עצמה במדריך אבחון ההפרעות הנפשיות, ה-DSM-5. ובכל זאת, שחיקה נפשית אינה סתם עייפות הנובעת מעומס. התסמינים של שחיקה דומים מבחינות רבות לתסמינים של דיכאון, שגם הם כוללים תשישות, ירידה בתחושת ההצלחה בעבודה וריחוק חברתי. אנשי מקצוע שמתעקשים להכיר בשחיקה כמצב נפשי נפרד, ולא כמקרה קל של דיכאון, מדגישים ששחיקה אינה כוללת תסמינים נפוצים אחרים של דיכאון כמו עצבות, אשמה ותחושות של חוסר תקווה וחוסר ערך עצמי. 

את הטענות הללו חקר אריה שירום מהמחלקה למנהל באוניברסיטת תל אביב, שתרם רבות למחקר של שחיקה נפשית בישראל ובעולם. שירום הדגיש כי דיכאון הוא מצב נפשי "גלובלי", המקיף את כל תחומי החיים של האדם. לעומת זאת, שחיקה קשורה בעיקר לעבודה, אף שהיא עלולה לגרור בעיות נוספות מחוץ לשעות העבודה. זוהי הפרדה חשובה, משום שטיפולים המיועדים לדיכאון לא בהכרח יעזרו לסובלים משחיקה. 

דיכאון מקיף את כל תחומי החיים ואילו שחיקה קשורה בעיקר לעבודה. איזון חיים-עבודה על גבי נדנדה | Marie Maerz, Shutterstock

לחץ!

אם שחיקה נבדלת מדיכאון, ניתן לשאול אם היא חופפת לחלוטין לתגובת הלחץ הרגילה של הגוף. מנגנון הלחץ של הגוף נחקר במשך שנים רבות ויש לו מאפיינים מוחיים, הורמונליים ופיזיולוגיים ייחודיים. אפשר לטעון כי שחיקה נפשית היא תוצאה ישירה של הפעלת מנגנון זה בהקשר של עבודה, וכי התוצאות אינן שונות מהפעלה של אותו מנגנון בכל הקשר אחר. אך החוקרים גורדון פרקר (Parker) וגבריאלה טאבלה (Gabriela Tavella) טוענים כי אף ששחיקה נפשית בהחלט קשורה בקשר הדוק למנגנון הכללי של לחץ נפשי, כדאי להסתכל עליה באופן פרטני.

חשוב לציין שתגובת הלחץ הפיזיולוגית (stress response) אינה בהכרח תופעה שלילית. לאורך תקופה קצרה, "עבודה תחת לחץ" יכולה להיות מרגשת ואפילו מהנה. לחץ יכול גם להוביל לתחושת מיקוד ולביצועים טובים יותר, כפי שמדווחים ספורטאים רבים בתחרויות חשובות. במצבי לחץ אקוטיים (מיידיים) מופעלת מערכת העצבים האוטונומית הסימפתטית, הגורמת להפרשת אדרנלין ובעקבות זאת למגוון תופעות פיזיולוגיות כמו הגברת הערנות, קצב הלב ולחץ הדם. נוסף על כך, מופעלים אזורים במוח הגורמים לשחרור הורמון הלחץ קורטיזול מבלוטת האדרנל. כלל התגובות האלו נקראות גם "תגובת הילחם או ברח" (Fight or Flight), והן מאפשרות לנו להגיב במהירות לסכנה. מנגנון זה נוצר בשלב מוקדם מאוד באבולוציה, והוא ממלא תפקיד חשוב בהישרדותן של חיות בטבע. כאשר הגורם ללחץ נעלם או הבעיה נפתרת, פועל בגוף משוב שלילי העוצר את הפרשת הורמוני הלחץ, והגוף חוזר למצבו הרגיל. אך מה קורה אם אנחנו חשופים ללחץ לאורך זמן?

הפעלת מערכת העצבים הסימפתטית ותגובת הילחם או ברח היא השלב הראשון בתגובת לחץ לאורך זמן. בשלב השני, אם הפרשת הורמוני הלחץ נמשכת, הגוף מפתח עמידות כלפיהם, כלומר "מתעלם מקיומם". בשלב הזה הגוף מנסה לחזור למצבו הרגיל, אף שרמות הקורטיזול בדם ממשיכות להיות גבוהות. אם הלחץ והייצור המוגבר של קורטיזול ממשיכים, הגוף כבר אינו מצליח להתעלם מעודף הקורטיזול ומגיע בסופו של דבר לשלב השלישי של תגובת הלחץ – תשישות. שלב זה מוגדר גם כלחץ כרוני (הנקרא גם עקה או דחק, stress), והוא מקושר למגוון בעיות בריאותיות ובהן לחץ דם גבוה, מחלות לב, דיכאון וחרדה.

לחץ כרוני יכול להוביל לשינויים ארוכי טווח במוח, במיוחד באזורים במוח הנקראים היפוקמפוס, אמיגדלה וקליפת המוח הקדם-מצחית. עודף של הורמוני הלחץ קורטיזול ואדרנלין פוגע בתהליכי הגדילה של תאי עצב בהיפוקמפוס, אזור חשוב בלמידה ובזיכרון. התוצאה היא ירידה ביכולות קוגניטיביות כגון למידה, זיכרון מרחבי ומילולי ובתפיסה ופענוח של גירויים מהסביבה; האנשים הסובלים מכך מדווחים על תחושה של מוח מעורפל (brain fog). שינויים מוחיים ופיזיולוגיים דומים מאוד נמצאו אצל אנשים הסובלים משחיקה נפשית. עם זאת, חשוב לציין כי מחקר על לחץ כרוני הראה כי שינויים קוגניטיביים כמו פגיעה בשיקול הדעת בעת קבלת החלטות הם הפיכים. 

פרקר וטאבלה מחלקים את הסובלים משחיקה נפשית לשתי קבוצות: אלו הנמצאים בעיצומו של תהליך השחיקה, בשלב העמידות בפני הורמון הלחץ קורטיזול, מנסים להתעלם מתחושותיהם ולהמשיך לעבוד כרגיל. לעומת זאת, ה"שחוקים" הם מי שהגיעו לשלב השלישי והאחרון בתהליך וכבר אינם יכולים להתעלם מהלחץ והתשישות שאינם מרפים. במילים אחרות, שחיקה נפשית היא תוצאה של תהליך ארוך של התרוקנות נפשית, ולא תגובה מיידית ללחץ נקודתי. 

עם זאת, לא בטוח שאכן אפשר ללמוד מהמחקר הזה על ההשפעה של שחיקה בעבודה על יכולת קבלת ההחלטות. המחקר בחן את קבלת ההחלטות של מועמדים ללימודי רפואה זמן קצר לאחר בחינות הקבלה וכשישה שבועות לאחר מכן. קבלת ההחלטות של הנבדקים הייתה פחות טובה זמן קצר לאחר הבחינות, ויותר טובה שישה שבועות אחר כך, כאשר הלחץ שנבע מהבחינות הספיק להתפוגג. אבל הלחץ הנגרם בגלל מבחני הקבלה ללימודי רפואה, רב וממושך ככל שיהיה, אינו דומה כנראה ללחץ הנובע משחיקה נפשית עקב שנים של עומס בעבודה.

ההורמונים אדרנלין וקורטיזול מופרשים בתגובה ללחץ ומפעילים את תגובת "הילחם או ברח". מערכת העצבים האוטונומית הסימפתטית | TarikVision, Shutterstock

מי נמצא בסיכון מוגבר לשחיקה נפשית ומה ניתן לעשות?

בריאיון למגזין "טיימס", גורדון פרקר הסביר כיצד ומדוע אנשים עם נטייה לפרפקציוניזם עלולים לחוות שחיקה ברמות גבוהות יותר. לפרפקציוניסטים יש פוטנציאל להיות עובדים מצוינים, הודות למסירות וקפדנות גבוהות בעבודה. לעומת זאת, הם עלולים גם להציב לעצמם מטרות נוקשות וקשות להשגה ולהתייסר בביקורת עצמית כאשר המטרות האלה אינן מושגות במלואן. 

כיצד ניתן לטפל בשחיקה נפשית? ראשית, החוקרים ממליצים לזהות את מקור השחיקה, בין שמדובר בגורמים הקשורים למקום העבודה, לבית, לחיי הפנאי או לשילוב ביניהם. לדוגמה, עומס משימות, חוסר הערכה והכרה, היעדר קידום וריבוי שעות נוספות, כולם יכולים להוביל לשחיקה במקום העבודה. גם אחריות בלעדית על מטלות הבית או עומס כתוצאה מטיפול בבני משפחה, ובכלל זה ילדים וקרובי משפחה מבוגרים, יכולים להוביל לשחיקה נפשית. לאחר שזיהינו את מקור השחיקה, כדאי לבדוק אם ישנן דרכים להקל את העומס. שיחה פתוחה עם הממונה עלינו בעבודה, עם עמיתים או בני המשפחה יכולה לעזור במציאת דרכים לחלוקה אחרת של המשימות או להשלמתן בצורה שונה.

לצערנו, לא תמיד ניתן למצוא פתרון מעשי ומיידי להקלה של העומס בעבודה או בבית. במקרים כאלה, ניתן להשתמש בשיטות להפוגת מתח כגון פעילות גופנית, מדיטציה ותרגול קַשִּׁיבות (mindfulness). כל אלו נמצאו יעילים במחקרים רבים ויכולים להקל את התסמינים של שחיקה נפשית. פעילויות מסוג זה יכולות לעזור לנו להירגע ולהתנתק ממחשבות טורדניות הקשורות למקור השחיקה, ונמצאו יעילות בהורדת רמות הורמוני הלחץ בגופנו. 

בניגוד למצב של דיכאון, הטיפול בשחיקה נפשית דורש התערבות הן ברמת המטופל והן ברמות מערכתיות גבוהות יותר. מצד אחד, שחיקה בעבודה יכולה לנבוע ממבנה הארגון, מעודף משימות המוטל על עובדים ומניהול לא נכון ויחסי עבודה בעייתיים. מצד אחר, ישנם גורמים אישיותיים ומערכתיים שיכולים להגן מפני שחיקה. סביבת עבודה פתוחה ותקשורתית, משוב תכוף בין מנהלים ועובדים ותקשורת רציפה בנוגע לדרישות התפקיד, לציפיות ולקשיים חברתיים בתוך מקום העבודה – כל אלה יכולים להקל את השחיקה.

אם תחושות השחיקה אינן חולפות, כדאי לפנות לייעוץ או לטיפול פסיכולוגי.