תופעה של מוות המוני של דגים בנחלים ליד סיאטל חשפה מקור חדש של זיהום: תוסף שנמצא בצמיגי מכוניות

תהליכי העיור המואצים בעשרות השנים האחרונות מעמידים אתגר הישרדותי משמעותי בפני מינים רבים של צמחים ובעלי חיים. התרחבות הריכוזים העירוניים מצמצמת בתי גידול טבעיים ומגבילה את המאמצים לשימור המינים החיים בהם ולהצלתם. האיום הזה קיים גם בבתי גידול מימיים, כמו ימים ונהרות, שערים מזרימות אליהם מים מזוהמים ברעלים שונים, אשר משפיעים על החיים בהם. דוגמה לכך הם דגי הסלמון בצפון מערב ארצות הברית, שלמרות המאמץ הניכר המושקע בשימורם מתים בהמוניהם בכל שנה. מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Science מעלה שהסיבה לכך טמונה כנראה בכבישים שטופי הגשם.

מאז תחילת שנות ה-90 מתקיים מבצע רחב היקף לשחזור אוכלוסיית הסלמון הכסוף (Oncorhynchus kisutch, נקרא גם אלתית כסופה) בבית גידולו הטבעי, בנחלים סביב העיר סיאטל בארצות הברית. פעילות השימור הזאת נתקלת בתופעה מוזרה: אחרי שיורד גשם התנהגותם של דגי הסלמון משתנה מאוד, הם מאבדים את התמצאותם במרחב, נוטים על צידם ומתקשים לנשום. כעבור כמה שעות הם מתים בהמוניהם, עד כדי כך שבמקומות מסוימים נצפתה תמותה של עד 90 אחוז מהדגים. החשד הופנה בתחילה אל מזהמי מים נפוצים כמו מתכות כבדות, מחוללי מחלות ביולוגיים כמו חיידקים, ושינויים סביבתיים בריכוז החמצן ובטמפרטורת המים. אך אחרי שמחקרים שללו את ההסברים הללו היפנו החוקרים את תשומת ליבם למקורות זיהום אחרים.

אחרי שמחקרים שללו הסברים כמו חיידקים או מתכות כבדות, החוקרים היפנו את תשומת ליבם למקורות זיהום אחרים. חלק מהחוקרים במחקר החדש, עובדים בנחל לונגפלו באזור סיאטל | Mark Stone/University of Washington
אחרי שמחקרים שללו הסברים כמו חיידקים או מתכות כבדות, החוקרים היפנו את תשומת ליבם למקורות זיהום אחרים. חלק מהחוקרים במחקר החדש, עובדים בנחל לונגפלו באזור סיאטל | Mark Stone/University of Washington

האשם: צמיג

תזמון גלי התמותה הללו מיד אחרי הגשם עורר את סקרנותה של ג'ניפר מקינטייר (Mcintyre), מומחית רעלים מאוניברסיטת וושינגטון סטייט, שחשדה כי הם קשורים למי נגר שזורמים לנחלים מכבישים סמוכים. היא חברה למהנדס הסביבה והכימאי אדוארד קולודג'יי (Kolodzeij) מאוניברסיטת וושינגטון, ויחד הם הצליחו למצוא ראיות לכך שמקור הבעיה הוא כימיקלים שנפלטים מצמיגי מכוניות שנשחקים בזמן הנסיעה. אכן, כשהוסיפו למי גידול של דגי סלמון תמיסה של קרעי צמיגים, הם מתו באותו אופן.

באמצעות שיטות כימיות חדישות זיהו החוקרים את האשם במוות ההמוני של הדגים: תוסף נוגד חמצון בשם 6PPD. מדובר בחומר שמוסיפים לצמיגים כדי למנוע את התגובה הכימית בינם לבין האוזון שבאוויר, שגורמת להם להיסדק ולהתפורר. ליתר דיוק, מה שהורג את דגי הסלמון הוא תוצר החמצון של התוסף הזה, שנקרא 6PPD-קווינון. רעילות החומר לדגי הסלמון גבוהה עד כדי כך שדי בריכוז של מיקרוגרם (מיליונית הגרם) בליטר מים כדי להרוג מחצית מאוכלוסיית הדגים שנחשפה אליו. בדיקות של מי נגר מכבישים מצאו שריכוז ה-6PPD-קווינון בהם גבוה הרבה יותר.

סביר להניח שהסלמון הכסוף אינו בעל החיים היחיד שרגיש לחומר הזה. מכיוון שכיום מיוצרים יותר משלושה מיליארד צמיגים בשנה ברחבי העולם, מדובר במקור זיהום עם פוטנציאל רחב ביותר לפגיעה סביבתית. בנוסף, צמיגים משומשים ממוחזרים משמשים לצרכים רבים, כגון ייצור משטחים למגרשי ספורט. כך גם האדם נחשף ל-6PPD, אם כי לא ידוע עדיין איך הוא משפיע עלינו. דרוש כעת מאמץ נרחב כדי לחקור את השפעתו המלאה של החומר על האדם ועל הסביבה, וכן למצוא לו תחליף בטוח יותר.

 

סרטון של אוניברסיטת וושינגטון על המחקר: