סוד העצים המוזיקליים

כינורות סטרדיווריוס נבנו לפני יותר מ-250 שנה באיטליה. מאז ועד היום הם נחשבים לכינורות בעלי הצליל האיכותי ביותר, וכנרים ברחבי העולם מוכנים לשלם מיליוני דולרים בשביל לנגן באחד מ-650 הכינורות המקוריים ששרדו עד היום. ההשפעה שלהם רחבה עד כדי כך שהשם סטרדיווריוס הפך שם נרדף למצוינות גם בתחומים אחרים.

למרות המאמצים הרבים של יצרני כינורות מודרניים לשחזר את הצליל המופלא, שוררת הסכמה גורפת בקרב המוזיקאים שאין שני לסטרדיווריוס. חוקרים ומוזיקאים רבים ניסו במשך השנים להבין מה מקור ההבדל בין הכינורות האלה לכינורות מודרניים, אך עד כה לא נמצא הסבר מדעי מספק לכך. מחקר שהתפרסם בכתב העת PNAS עשוי להציע פתרון לתעלומה. לטענת החוקרים, הם מצאו הבדלים כימיים בין כינורות מודרניים לכינורות העתיקים הללו.

כינורות, מתקופת סטרדיווריוס ועד היום, עשויים מכמה סוגי עצים, ביניהם ערבה, אשוחית ואדר. איכות הצליל שמפיק כלי הנגינה והאקוסטיקה שלו מושפעות בעיקר מתנודות תיבת התהודה של הכינור. החוקרים מטיוואן ומגרמניה התמקדו בעץ האדר ולקחו דגימות שלו מחמישה כינורות מודרניים שנוצרו בצפון איטליה ומשישה כינורות וצ'לו עתיקים מהמאה ה-18. את רוב כלי הנגינה העתיקים שנבדקו בנה אנטוניו סטרדיוורי (Stradivari), ואחד מהם נבנה בידי ג'וזפה גארנרי (Guarneri) – יצרן כינורות מאותה תקופה, שיש הטוענים שהצליח לבנות כינורות שמשתווים ברמתם לכינורות סטרדיווריוס. 

החוקרים נעזרו בשיטות שונות כמו דימות תהודה מגנטית גרעינית (NMR), צילומי רנטגן, אנליזה תרמוגרווימטרית (TGA) וספקטרומטר מסה כדי לנתח את תכונות חומרי הגלם של הכינורות. הם בחנו את הרכב הסיבים האורגניים של העץ, תכונות התאים שלו כגון גבישיות התא, הלחות הפנימית של העץ והרכב החומרים האי-אורגניים שהוא מכיל. מסקנתם הייתה שקיימים הבדלים בהרכב הכימי בין הכינורות העתיקים והמודרניים.

הם גילו שהכינורות העתיקים מכילים הרכב מינרלי ייחודי של אלומיניום, סידן, נחושת, נתרן, אשלגן ואבץ. ההסבר שלהם לתרכובת הכימית הייחודית לכינורות הקדומים היה שסטרדיוורי וגארנרי טיפלו בכלי הנגינה שלהם במינרלים והשרו אותם בתמיסה שהמתכון שלה אבד ולא עבר לידי יצרני הכינורות המודרניים.

האם העץ ששימש אותו עבר טיפול כימי מיוחד? סטרדיוורי בעבודה, בציור של אדגר בנדי מ-1893 | מקור: ויקיפדיה

שאלת איכות הצליל

אין זה המחקר הראשון שמנסה להתחקות אחרי סוד קסמם של כינורות סטרדיווריוס. מחקר מ-2008 הראה באמצעות קרני רנטגן שצפיפות העץ בכינורות סטרדיווריוס גבוהה ואחידה יותר מכינורות מודרניים. לטענת החוקרים, המקור לצפיפות החריגה של העץ הוא שבשנים שבהן יוצרו הכינורות הללו שררה תקופת קרח קצרה באזור הזה של אירופה. מכיוון שהעצים באותה תקופה נחשפו למעט מאוד שמש, הם גדלו לאט יותר ולכן היו דחוסים יותר.

המחקר החדש אמנם מגלה שאכן קיימים הבדלים כימיים בין הכינורות העתיקים והמודרניים, אבל עדיין אינו מספק הוכחה חותכת לכך שהמקור להבדל הוא טיפול ייחודי שנעשה רק לכינורות סטרדיווריוס, מכיוון שהוא משווה בין כינורות מהמאה ה-18 לכינורות מודרניים בלבד. כל עוד לא תיעשה השוואה בין כינור של סטרדיוורי לכינור מאותה תקופה שנוצר באזור שונה ובעל צליל שונה, לא נוכל לשלול למשל את האפשרות שההבדלים הכימיים קשורים לגילם של הכינורות ולתנודות הרבות שחוו במשך 300 שנות נגינה.

האם כינורות סטרדיווריוס באמת ראויים למוניטין הגבוה שלהם? גם זה לא מובן מאליו. מבחני שמיעה רבים שנעשו בעשרות השנים האחרונות כדי לבדוק אם הם אכן מפיקים את הצליל הטוב ביותר נכשלו, אפילו כשהשומעים היו רבי-אמנים מקצועיים כמו הכנרים אייזק שטרן ופנחס צוקרמן. אמנם קשה להתווכח עם כינורות שנמכרים בעשרות מיליוני דולרים, אבל השאלה אם ערכם נובע מעליונות אמיתית בצליל או שמא מדובר רק בעניין תדמיתי, נותרת עדיין פתוחה.