אם הטבעת או פמוטי הכסף שלכם השחירו, הנה שתי דרכים קלות להבריק אותם בבית, אחת פיזיקלית ואחת כימית
כל מי שעונד תכשיטי כסף, אוספת עתיקות או מתמחה בציד אנשי זאב מכיר מקרוב את התופעה של השחרת כסף (המתכת, לא זה שקונים איתו בסופר). לחפצי כסף יש נטייה להשחיר עם הזמן ועם החשיפה לאוויר, והמתכת המבריקה מקבלת גוון אפור-שחור לא אחיד ופחות אטרקטיבי. הסיבה להשחרה היא תגובה כימית שבה אטומי הכסף מגיבים עם אטומי גופרית הנמצאים בגזים באוויר, כמו למשל מימן גופרתי (H2S). השכבה החיצונית של המתכת, זו שחשופה לאוויר, מתרכבת עם הגופרית ונוצר חומר שנקרא כסף גופרתי (silver sulfide), שנוסחתו הכימית היא Ag2S.
זוהי התגובה הכימית שמתרחשת:
2Ag + H2S→ Ag2S + H2
הדרך הטובה ביותר לשמור על תכשיטי הכסף שלנו היא למנוע מהתגובה הזאת להתרחש מלכתחילה, על ידי צמצום החשיפה לאוויר. כשאנחנו מנקים תכשיט שכבר השחיר, אנחנו פוגעים קצת בתכשיט עצמו, ועלולים בקלות לסלק מעט חלקיקי כסף בתהליך הניקוי: נאבד כמובן את חלקיקי הכסף שהגיבו עם הגופרית, וייתכן שנאבד גם חלקיקי כסף טהור נוספים עקב שיוף יתר. אם התכשיט שלנו רק מצופה בשכבה דקה של כסף, אנחנו עלולים להרוס אותו לגמרי.
כדי למנוע את השחרת הכסף, עלינו לשמור את תכשיטי הכסף בקופסה אטומה לאוויר. ככל שתהיה פחות חשיפה לאוויר וללחות, כך נפחית את ההשחרה.
נניח שמצאנו את עצמנו במצב שבו כבר יש לנו תכשיטים או כלי כסף שהשחירו. כיצד אנחנו יכולים לנקות אותם?
אפשר לעשות זאת בשתי דרכים:
1. שיטה פיזיקלית, שבה מסירים באופן מכני את השכבה השחורה של הכסף הגופרתי על ידי שיוף בעזרת חומרים מתאימים.
2. שיטה כימית, שבה מבצעים תגובה כימית שהופכת את הכסף הגופרתי בחזרה לכסף.
כך תוכלו לנקות תכשיטים בשתי הדרכים, בלי לצאת מהבית, תוך שימוש בחומרים ביתיים פשוטים.
הברקה מכנית עם משחת שיניים
כחצי מהחומרים שיש במשחת שיניים טיפוסית, ובהם אלומיניום הידרוקסיד (aluminium hydroxide), סידן פחמתי (calcium carbonate), צורן דו-חמצני (silica) ועוד, הם חומרים לא פעילים, כלומר חומרים שאינם מגיבים עם השיניים, אלא משייפים מהן שכבה דקה של חיידקים שהצטברו, לכלוך ושאריות מזון.
בצורה דומה אפשר להשתמש במשחת השיניים לשיוף שכבת הכסף הגופרתי השחורה מתכשיט הכסף. תהליך הניקוי עצמו פשוט מאוד, ודומה למה שאנחנו עושים כשאנחנו מצחצחים שיניים.
קחו מברשת שיניים ישנה, הרטיבו אותה מעט, הוסיפו משחת שיניים והחלו בתהליך השיוף. לאט לאט תתחילו לראות שהשכבה השחורה של הכסף הגופרתי נעלמת. בסוף התהליך, שטפו את תכשיט הכסף שלכם.
שימו לב: כשאנחנו משתמשים במשחת השיניים לשיוף תכשיטי הכסף, אנחנו מסירים שכבה של כסף (שהפך לכסף גופרתי) מהתכשיט. לכן אם יש בתכשיט חריטות עדינות או אם מדובר בתכשיטים מצופים כסף, השיוף עלול להרוס אותם. באופן כללי, השיטה הזאת קצת יותר אגרסיבית מהשיטה השנייה.
החומרים במשחת השיניים משייפים את השכבה השחורה מתכשיט הכסף. משחת שיניים, מברשת שיניים ועגיל שהשחיר - לפני ואחרי ניקוי. צילום: אלכס אברוטין
תגובה כימית עם נייר אלומיניום, אבקת אפייה (סודה לשתייה) ומים
כמו בכל ניסוי מדעי, מכינים קודם את הכלים והחומרים:
- קערה
- רדיד אלומיניום
- מים חמים
- סודה לשתייה (או אבקת אפייה)
מה עושים עכשיו?
ראשית, יש לצפות את הקערה מבפנים ברדיד אלומיניום (הכינוי "נייר כסף" מטעה, כי הרדיד אינו עשוי מכסף אלא מאלומיניום) ולהניח בתוכה את תכשיט הכסף שאנחנו רוצים לנקות.
כעת יש לערבב את אבקת הסודה לשתייה עם מים חמים (כרבע כוס סודה לשתייה או אבקת אפייה לכל ליטר מים; נחוצה כמות נוזל שתכסה את התכשיט) ולשפוך את התמיסה לתוך הקערה עם התכשיט.
חשוב שהתכשיט יימצא כולו מתחת למים ויהיה במגע עם רדיד האלומיניום.
חכו דקות אחדות, הוציאו את התכשיט וייבשו אותו.
אם התכשיט שלכם היה מושחר מאוד, ייתכן שתצטרכו לחזור על התהליך כמה פעמים.
האלומיניום "לוקח" את הגופרית מהכסף ומשאיר גביע מבריק ונקי. גביע כסף מושחר (משמאל) ונקי | צילום: Giphotostock / Science Photo Library
מה קרה פה?
בשיטה הזאת, מכיוון שלאלומיניום יש יש נטייה חזקה יותר משל כסף להגיב עם גופרית, יצרנו את התנאים שמאפשרים לאלומיניום "לקחת" את הגופרית מהכסף:
3Ag2S + 2 Al → 6 Ag + Al2S3
למעשה, יצרנו תא אלקטרוכימי שבו הכסף הגופרתי עבר חיזור על ידי האלומיניום. האלומיניום התחמצן, כלומר הגיב עם הגופרית על ידי מסירת אלקטרונים, והכסף עבר חיזור, כלומר קיבל בחזרה אלקטרונים. נשארנו עם אלומיניום גופרתי (החומר הצהבהב הזה שצף בקערה) ותכשיט כסף נקי!
כדי שמעבר האלקטרונים יוכל להתרחש, הייתה דרושה תמיסה מוליכה. כאן נכנסת לתמונה הסודה לשתייה. השם המדעי של סודה לשתייה הוא נתרן דו-פחמתי, ונוסחתה הכימית היא NaHCO3; זהו המרכיב העיקרי של אבקת אפייה. הוספת נתרן דו-פחמתי למים הופכת את התמיסה למוליכה, וכך מתרחשים מעבר האלקטרונים והתגובה של האלומיניום עם הגופרית. בנוסף הסודה לשתייה ממיסה חומרים שנוצרים על רדיד האלומיניום ועלולים למנוע את התגובה, וכך מבטיחה שהאלומיניום יהיה זמין לעבור חמצון.
