שיטה פשוטה לחרוט על ביצים כל דבר שרוצים על ידי המסת הקליפה רק באיזורים הרצויים, באמצעות צריבה בחומץ.

ציוד:

  • ביצה (מומלץ לרחוץ במים וסבון ולייבש היטב לפני תחילת הניסוי)
  • חומץ
  • לק ציפורניים (לא משנה הצבע)
  • עפרון
  • צנצנת
  • סוכר
  • כף
  • קערה
  • נייר מגבת
  • שיפוד עץ

מהלך הניסוי

את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:

הערה: ניתן גם להשאיר את הביצה לזמנים קצרים יותר בחומץ, כך שתתבצע צריבה חלקית והקליפה לא תימס לגמרי. כך שתישאר ביצה עליה חרוטים ציורים בבליטות ושקעים, וזה גם יפה מאוד. במצב כזה יש לרוקן באופן ידני את תוכן הביצה אחר כך, באמצעות ניקוב הקליפה באזור נסתר.

הסבר
קליפת הביצה עשויה מפחמת הסידן (CaCO3), חומר המוכר יותר בשם "גיר". אבני גיר וקליפה של ביצה מורכבות למעשה מאותו חומר. גם אבנית שנוצרת בקומקום בנויה מהחומר הזה.

אחת התכונות הכימיות הבולטות של גיר היא העובדה שהוא מגיב עם חומצות, נמס, ומשחרר גז פחמן דו חמצני (CO2). בניסוי הנוכחי, בדומה לניסוי 'ביצה ללא קליפה' (ראו שם הרחבה על התגובה הכימית) ניצלנו את התכונה הזו כדי להמיס את קליפת הביצה – באמצעות חומצת חומץ. אולם בניגוד למה שעשינו אז, הפעם לא המסנו את כל הביצה, אלא השתמשנו בלק של ציפורניים כדי להגן על קליפת הביצה באיזורים מסויימים, שאנחנו לא רוצים שייצרבו על ידי החומץ.

לק של ציפורניים הוא תערובת של חומרים, שמכילים בעיקר פולימר פלסטי. פולימר הוא חומר שבנוי ממולקולות ענקיות שבעצמן בנויות מהרבה (פולי) יחידות (מר) שמחוברות יחד. הפולימר הפלסטי שבו משתמשים בלק הוא בעיקר חומר בשם ניטרוצלולוזה. זה מוצק פלסטי אטום בטמפרטורת החדר, והוא לא נמס בחומצות. כדי להפוך אותו לנוזלי, ולאפשר מריחה שלו על הציפורניים, יצרני הלקים ממסים אותו עם ממסים אורגניים (כמו אצטון, או ממסים אחרים הנפוצים כיום). לאחר שהממסים מתאדים נוצר משקע צפוף ומגן של חומר פלסטי על הציפורניים (או על הביצה).

בתעשיית הדפוס משתמשים רבות בתהליך דומה – כדי להכין גלופה, שזו מעיין 'חותמת' גדולה שאיתה מדפיסים, משתמשים בחומצה שממיסה אזורים מסויימים בלוח ההדפסה. אזורים אחרים, שהם התבנית של האותיות שרוצים להדפיס, נשארים ללא פגע באמצעות ציפוי בחומר שמגן עליהם. עם השנים חלו שינויים רבים בחומרים שמהן מייצרים גלופות, אבל התהליך הבסיסי נשאר זהה (משם הרעיון לניסוי זה).

כדי להבטיח את שלמות הקליפה, הוספנו לתמיסת החומץ גם כף סוכר. כאשר קליפת הגיר של הביצה מומסת, נחשפים קרומי הקליפה של הביצה (קרומים רכים שעוטפים את תוכן הביצה). כיוון שהקרומים חדירים למים, נוצר מצב המאפשר תהליך של אוסמוזה – מעבר מים משני צידי הקרום. ספציפית המים ינועו לפי מפל הריכוזים, מתמיסת החומץ המהולה יחסית, אל תוך הביצה – ויגרמו לה להתנפח, כפי שאפשר לראות בהרחבה בניסוי 'ביצה מתנפחת ומתכווצת'. התנפחות כזו עלולה לשבור את הביצה, וכדי למנוע אותה יש להעלות את ריכוז המומסים בתמיסת החומץ – ועשינו זאת על ידי המסת סוכר. אם אתם רואים שבכל זאת הביצה אצלכם התנפחה, אפשר להוסיף עוד סוכר לתמיסה.

אם עשיתם יצירה מעניינת בביצה – אתם מוזמנים לצלם ולהעלות לדף הפייסבוק שלנו.

מעניין לציין

הניטרוצלולוזה שנמצא בלק של ציפורניים משמש גם כאבק שריפה. כאמור – אצטון משמש כממס מצויין לניטרוצלולוזה, ולכן דרוש בתהליך היצור של אבק השריפה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה מחסור עולמי באצטון, והמדען חיים ויצמן (לימים נשיא מכון ויצמן, ונשיא מדינת ישראל) פיתח שיטה זולה להפיק אצטון בעזרת תסיסה חיידקית, שהעלתה את קרנו של ויצמן בפני ההנהגה הבריטית באותה תקופה, מה שאיפשר (לטענת היסטוריונים רבים) את הצהרת בלפור.

 

0 תגובות