העין האנושית היא איבר מדהים, היא מאפשרת לנו לראות את העולם מרחוק ומקרוב באיכות מעולה, בצבעים מרהיבים ובתלת-ממד. בזכות יכולותיה המדהימות הפכה הראייה לחוש הדומיננטי ביותר שאיתו אנו חווים את העולם.
בהתאם למעמדה כאיבר החישה המוביל בגוף האדם, העין זוכה להגנה רבת שכבות שכל תפקידה הוא לשמור עליה מכל פגע. בראש מערכת ההגנה הזו נמצאת ארובת העין שמגינה עליה מפגיעות מכניות קשות. מיד אחריה נמצאים העפעפיים, שנסגרים בתגובה לכל חשש של פגיעה או חדירה של עצם זר לעין. החלק השלישי והאחרון במערך ההגנה של העין הוא כנראה המופלא והמעניין מכולם: הדמעות.
במבט מעמיק מגלים את המורכבות הכימית שמעניקה לדמעות יעילות הראויה למערך ההגנה האחרון של העין. התבוננות נוספת חושפת שהדמעות הן הרבה יותר משכבת הגנה – לא כל הדמעות זהות בהרכבן ובתפקידן ופעמים רבות הן ממלאות תפקיד ככלי להעברת מסרים חברתיים וכימיים, גלויים וסמויים, בין בני אדם.
בכל עין יש בלוטת דמעות (בלוטת לקרימל) שיוצרת באופן רציף דמעות חדשות בעוד הישנות מנוקזות על ידי צינוריות שנקראות "לקרימל פונקטה". אפשר למעשה לומר שהעין דומעת מעט כל הזמן. הדמעות אמנם אינן זולגות מהעין בזרם מתמשך, אך גם אם נתעלם מדמעות הבכי שזולגות מהעין אל הלחיים, אנחנו דומעים כ-120 ליטר בשנה.
בדרך כלל איננו מרגישים בדמעות שמיוצרות באופן רציף, שנקראות דמעות בזאליות או דמעות בסיסיות. הן מורכבות משלוש שכבות: השכבה הראשונה היא שכבה רירית, מעליה נמצאת שכבה מימית ששומרת בעין על סביבה לחה ועשירה באנזימים וחומרים אנטי בקטריאלים שדוחים ומשמידים חיידקים, והשכבה האחרונה היא השכבה הליפידית, או השומנית, שיוצרת פני שטח חלקים שמאפשרים ראייה חדה יותר ופועלת כמעין כיסוי שמונע משתי השכבות הראשונות להתנדף.
דמעות רפלקסיביות ודמעות רגשיות
הדמעות שאנו מודעים אליהן יותר הן הדמעות הרפלקסיביות והדמעות הרגשיות. הדמעות הרפלקסיביות הן מנגנון השטיפה של העין והן מופרשות בתגובה לניסיון חדירה של גורם זר או מסוכן לעין. בתגובה למצב חירום, כשיש סכנה שיחדרו לעין חומרים כימיים מסוכנים, מיקרואורגניזמים זדוניים או חלקיקים מוצקים, הבלוטות מפרישות כמויות גדולות של דמעות רפלקסיביות. במצבים כאלה, כמו מה שקורה בתגובה לגז המשתחרר מבצל, אנו עלולים למצוא את עצמנו עם עיניים דומעות ולחיים רטובות.
למה בצל גורם לנו לבכות? נוצר בידי Bytesize Science
הסוג השלישי, ואולי המסקרן ביותר, הוא הדמעות הרגשיות. בלוטות הדמעות מפרישות אותן בכמויות גדולות בתגובה למצב הרוח שלנו. הן עלולות לזלוג בתגובה ללחץ, מתח, כעס, עצב, שמחה או חוסר אונים. סוציולוגים טוענים שהדמעות האלה הן מנגנון התנהגותי חברתי שנועד להשיג אהדה משאר חברי הקבוצה ולבטא את המצב הנפשי של הפרט, אבל בשנים האחרונות מתגלות עוד ועוד עדויות שתומכות בטענה שהדמעות הן כלי פיזיולוגי וכימי שנועד לסייע לפרט להתמודד עם המצב הנפשי שלו.
בכמה מחקרים נמצא שדמעות רגשיות, שבאו בתגובה למצב נפשי קשה כמו לחץ, חרדה או עצב, הכילו רמות גבוהות במיוחד של רעלנים והורמונים שמוכרים כהורמוני לחץ. יש הטוענים שהדמעות האלו הן חלק ממנגנון שמסייע לסלק במהירות את החומרים האלו כדי לשפר את מצבו הנפשי של האדם. הריכוז הגבוה של המגנזיום שנמצא בדמעות, יחד עם שחרור חומרים משככי כאבים טבעיים, הוא ממצא שמשלים את הטענה הזו, כיוון שריכוז נמוך של מגנזיום בגוף ונוכחות של משככי הכאבים אכן תורמים לשיפור מצב הרוח.
פרופ' נועם סובל מהמחלקה לניורוביולוגיה במכון ויצמן גילה רובד נוסף בתפקידן של הדמעות, כשמצא שדרכן מועברים אותות כימיים לסביבה שמשפיעים על ההתנהגות של בני האדם הנמצאים בחברתנו.
האסתטיקה של הדמעות
מאחר שכל אחד מאיתנו בוכה באופן רציף דמעות בזאליות, ולעתים גם דמעות רפלקסיביות ורגשיות, נושא הדמעות מרתק אנשים רבים והפך לנושא למחקר מדעי ואפילו בסיס ליצירות אמנות. כך עשתה הצלמת רוז-לין פישר בתערוכה שמוצגת במוזיאון הסמיתסוניאן, כשאספה דמעות שנגרמו מסיבות שונות, ייבשה אותן ואז צילמה אותן תחת המיקרוסקופ.
התמונה הראשונה היא של דמעה שנבעה ממפגש מרגש אחרי זמן רב; השנייה נולדה מהתמודדות עם שינוי; אחריה יש דמעה של סוף, של בצל, של צער וגם דמעות בזאליות, ולסיום דמעות של אושר. מאחר שדמעות שונות מכילות חומרים שונים וריכוזים שונים של אותם חומרים, התקבל מגוון יפהפה של מבנים.
ודבר אחרון, אתם חושבים שאפשר לבכות גם בחלל? ראו את האסטרונאוט הקנדי כריס הדפילד משתמש במים כדי לדמות בכי בתחנת חלל.
איתן אוקסנברג
דוקטורנט, המחלקה לחומרים ופני שטח
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
