נוסח השאלה המלא: מדוע ואיך יסודות מסוימים נקשרים לאחרים? אני מכיר את הטבלה המחזורית אבל אני לא ממש מבין איך האלקטרונים,שעל פי המודל כיום מופיעים ונעלמים להם מתחברים אל אלקטרונים של יסודות אחרים?

השאלה שנשאלה עוסקת בנושא מאוד נרחב (ומורכב), בתשובה זו אנסה להסביר רק את העקרונות הכלליים הקובעים יצירת קשר כימי לפי הראייה המודרנית של תורת הקוונטים, בלי להכנס לפרטים וחישובים.
ראשית – מומלץ מאוד לקרוא תחילה את התשובה לשאלה 'כיצד נראים מסלולי האלקטרונים באטום' - לחצו כאן לתשובה, וגם את התשובה לשאלה 'מה קובע איכלוס האלקטרונים באטום, ועל מה הוא משפיע' . כפי שמוסבר בתשובות (וגם נרמז בשאלה), תורת הקוונטים מצאה כי האלקטרונים נמצאים באטום באורביטלים-אטומיים (מעיין מסלולים) שונים, ושישנם משפחות שונות של אורביטלים אטומיים הנבדלים זה מזה בצורה החיצונית ובסימטריה, כאשר אין הכוונה לצורה ממש, אלא לצורה של 'ענן ההסתברות' בו נמצא האלקטרון בתוך האורביטל. איש אינו יודע איך באמת נעים האלקטרונים בתוך האורביטל / ענן, אם בכלל.
לפי אותו היגיון, כמו שיש לאלקטרונים באטומים 'אורביטלים אטומיים', אפשר לחשב 'אורביטלים מולקולרים' עבור אלקטרונים בתוך מולקולה! האורביטלים המולקולריים נוצרים מחפיפה (מבחינת אנרגיה, סימטריה ומיקום במרחב) של אורביטלים אטומיים (של האטומים המרכיבים את המולקולה). כפי שצויין בתשובות העבר, באטומים הנפוצים בעולמנו, מאוכלסים אורביטלים מסוג s, p, d ו-f. חפיפה בין סוגי אורביטלים אטומיים שונים יוצרת אורביטלים מולקולרים שונים.
למשל: אורביטל s שחופף לאורביטל s או pz אחר, או שני אורביטלי pz (אורביטלי pz הם אחד משלושת סוגי אורביטלי p שפשוט נמצאים במצב שוכב) יוצרים קשר מסוג s (סיגמא) כפי שניתן לראות בתמונה כאן:


קשרי סיגמא

כמו שרואים, הענן האלקטרוני של האורביטל המולקולרי, נמצא בין שני גרעיני האטומים – כידוע, האלקטרונים מטענם החשמלי שלילי, וגרעיני האטומים (המאוכלסים בפרוטונים) מטענם החשמלי חיובי, כיוון שמטענים חשמליים מנוגדים מושכים זה את זה, הענן שבין שני הגרעינים יגרום לשני הגרעינים להמשך אליו – וזה מה שגורם להיווצרות הקשר הכימי. עיקרון מאוד פשוט! בתוך הענן נמצאים האלקטרונים משני האטומים שיצרו אותו.
שני אורביטלי p יוצרים אורביטל מסוג P (פאי), קשר פאי, כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:


קשר פאי הנוצר מחפיפה של שני אורביטלי p

שימו לב שכמו אורביטלי p, גם ענן P, מחולק לשני חלקים, מעל ומתחת מישור הקשר. קשר פאי נחשב חלש יותר מקשר סיגמא ופעיל יותר ממנו. כפי שציינתי בתשובות העבר איש אינו יודע איך האלקטרון 'מקפץ' בין שני חלקי הענן, למרות שמעולם לא נמצא באיזור שבין העננים (ההסתברות להמצאותו שם היא אפס מוחלט, זהו סוג של מנהור קוונטי, ראו קישור בתחתית התשובה).

קשר d (דלתא) נוצר מחפיפה של שני אורביטלי d, וכפי שניתן לראות – הענן האלקטרוני שבו מחולק ל 4 חלקים:


קשרי דלתא

(לא ידוע לי על אורביטלים מולקולרים מחפיפת אורביטלי f אחד עם השני).
אורביטלים מולקולרים, ובייחוד אורביטלים מסוג פאי, לא חייבים להיות בין 2 אטומים ויכולים להקיף מולקולה שלמה בעלת מספר אטומים רב, למשל בכל מולקולה בהם קיימים קשרים כפולים מצומדים (קשר יחיד וכפול לסירוגין) מה שקיים בפועל זה אורביטל מולקולרי שמקיף את כל האלקטרונים באורביטלי p שמשתתפים במולקולה, דוגמא לכך היא המולקולה בֶנְזֳן, כפי שניתן לראות כאן:


צורות שונות להצגת מולקולת בנזן, בכתום- קישרי סיגמא (sigma) ופאי (pi) במולקולה. כל התמונות נלקחו / עובדו מויקיפדיה

(ולכן נהוג לצייר את המולקולה כמשושה עם עיגול בתוכו, כי אין 'באמת' קשר יחיד וכפול לסירוגין, אלא ענן טבעתי שמשותף לכל ששת אטומי הפחמן של המולקולה).
בגרפיט – הבנוייה ממולקולות רבות של בנזן המחוברות אחת לשנייה (מבנה של משושים כמו בכוורת דבורים) כל אורביטלי p של אטומי הפחמן בשכבת גרפיט אחת משותפים, ולכן גרפיט מוליכה חשמל (אלקטרונים שנכנסים לענן בצד אחד יגרמו ליציאת אלקטרונים מהענן בצד השני).
צורת הענן הספציפית היא שקובעת את אופי הקשר הכימי, למשל ענן מאוד לא סימטרי יגרום לקשר יוני, ענן המשותף לגביש שלם של אטומים יגרום לקשר מתכתי וכו'.

בעזרת תשובה זו, נסביר בפירוט את אופי הקשר במולקולה CO (פחמן חד חמצני).

מאת: ד"ר אבי סאייג
מכון דוידסון לחינוך מדעי
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

13 תגובות

  • משה

    שלום,

    שלום,
    בעזרת האקראיות של מכניקת הקוונטים ככה התרחשה האבולוציה בשינויים במוטציות- שינוי בגנוטיפ?
    והאבוגניזה?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    אביוגנזה ומוטציות

    כללית - התרחשותן של תגובות כימיות הוא 'בתחום אחריותה' של מכניקת הקוונטים, כך שגם שיכפול דנ"א נכלל בה, אולם לא ידוע לי על מחקר שקושר בין אקראיות מכניקת הקוונטים לבין יצירת מוטציות - מנגנוני יצירת המוטציות הם אחרים: קרינה מיננת, חומרים מוטגנים, ואפילו חוסר יעילות (זעיר) מובנה באנזימים המשכפלים את הדנ"א.
    לגבי האביוגנזה - כלומר חידת ראשית החיים: עדיין לא יודעים, אין תשובה מדעית מוסמכת לשאלה זו (גם כאן לא זכור לי שמישהו קישר את מכניקת הקוונטים לנושא זה, אם כי כאמור יש מספר השערות רב לגבי הנושא - כאשר אף אחת עדיין לא מקובלת / מאוששת דיו).

    בברכה
    ד"ר אבי סאייג
    מכון דוידסון לחינוך מדעי
    מכון ויצמן למדע

  • משה

    תודה רבה! :)

    אבל בכלל ייתכן שהסקאלות של מכניקת הקוונטים יכולים לגרום לכאלו שינויים?
    או שמא הסקאלות של האקראיות הרבה יותר קטנות שיוכלו בכלל להשפיע על האבוגינזה/מוטציות? (בהסתברות הגיונית , בלי למצוא את החתול של שרדינגר או שכדור יעבור את הקיר)...

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    העברתי

    היי משה, העברתי את השאלה שלך לד"ר יוסי אלרן – שהוא מומחה גדול ממני בתחום מכניקת הקוונטים (אותו הוא חוקר עד היום) זו התשובה שכתב לי (לא יודע אם תרצה אותך :-) )
    "באופן עקרוני תופעות קוונטיות בסקאלה מיזערית משפיעות בהחלט על סקאלות במקרו. למשל, הדואליות חלקיק-גל ביחד עם קריסת פונקצית הגל בהתערבות צופה, אחראים לתוצאות הנצפות (בעולם שלנו!) של ניסוי יאנג. מכניקת הקוונטים מסבירה את הספקטרום של כל החומרים וכו׳.
    כמובן שזו שאלה פילוסופית מה ההבדל בין ״הסבר״ ל-״גורם״?
    בהחלט יתכן שהסבר אפשרי לתופעת המוטציה שבסקאלה הביולוגית מקורה במכניקת הקוונטים. אבל כאמור יכול להיות גם שלא וטרם נמצא כזה. ההערה נכונה עבור כל תופעה לא מוסברת בעולם, כך שאין לה כל כך משמעות..."

  • משה

    תודה!

    שאלתי ד"ר לפיזקה בעניין וקבלתי תשובה אחרת.
    מה עושים בעת הספק? מי נראלך הצודק? "במחילה, זה חוסר הבנה. ברור שאנחנו רואים תופעות קוונטיות בסקלה מקרוסקופית (כמו ספקטרום של חומרים, תופעות של חצאי מוליכים וכדומה). מה שאנחנו לא רואים הוא תופעות של אקראיות או אי וודאות כמו בניסוי שני סדקים.
    ניסוי יאנג הוא בכלל באופטיקה. המקבילה שלו באלקטרונים עוסקת באלקטרונים בודדים שזו סקלה קטנה דיה ולכן שם באמת רואים אי וודאות קוונטית (וגם שם זה רק אם יורדים לרזולוציות קטנטנות של מרחק). מעבר לזה, בניסוי דמוי יאנג הנסיין מכין את המערכת באופן מאד מכוון ומתוחכם כדי לקבל את התוצאה הקוונטית. זה יכול לקרות גם לחתול של שרדינגר, שכן גם שם מכינים ניסוי מעבדתי על ידי בני אדם שטורחים על כך מאד מאד (ובד”כ עדיין לא יצליחו). אבל לומר שבתהליכים שקורים באופן טבעי בטמפרטורת החדר בלי יד מכוונת יש תופעות קוונטיות של אי וודאות זה לדעתי חסר כל בסיס תיאורטי ומעשי (למעט על נוזלים ועל מוליכים, וגם שני החריגים האלו קורים בטמפרטורות הרבה יותר נמוכות). למיטב ידיעתי אין דבר כזה."

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    התשובה בגוף התורה

    תורת הקוונטים עוסקת בתופעות המעניינות המתרחשות בעולם הזעיר מאוד, ולכן ברור שצריך להסתכל על העולם הזעיר מאוד כדי לראות אותן. זו גם הסיבה שהתיאוריה לא נוצרה אלא במאה ה-20, כאשר מכשירי המדידה התפתחו במידה מספקת כדי לראות כל מיני תופעות מוזרות. כאמור אפילו צבע של חומרים המחוממים באש (ספקטרום של חומרים) הוא תופעה קוונטית שמשליכה על העולם הגדול, שעונים אטומיים עובדים למעשה על תופעה קוונטית – ושוב נמדדים בעולם המאקרו, הגדול. לגבי תופעות אי-וודאות קוונטית סטטיסטית – שמתרחשות בטמפרטורת החדר ללא מגע יד אדם יש ויש: למשל בגז אמוניה, צורת המולקולה היא כמין מטרייה או פירמידה, והיא כל הזמן עוברת היפוך – כמו מטרייה שמתהפכת ברוח. לפי חישובי האנרגיה הקלאסיים – היא לא אמורה לעשות זאת, מחסום האנרגיה הוא רב מדי, אבל אטום החנקן עובר מינהור קוונטי מצד לצד בין שני המצבים היציבים, זהו תהליך קוונטי הסתברותי: חלקיק שעובר דרך 'קיר' / מחסום שהוא לא אמור כלל לעבור בו, בהסתברות מסויימת של חלק מההתנגשויות. ראה כאן:
    https://en.wikipedia.org/wiki/Nitrogen_inversion
    שוב, כדי למדוד את זה אתה צריך ציוד מתוחכם, אבל אין כאן כל ניסוי עם תנאים מגבילים שנעשה על ידי אדם אלא תופעה קוונטית טבעית שמתרחשת כל הזמן ללא התערבות או תכנון אנושי בטמפרטורת החדר. (כך שזה סוגר את הנקודה 'האם תופעות קוונטיות של אי וודאות מתרחשת בטמפרטורת החדר ללא יד מכוונת').
    לגבי השלכות של אי-וודאות על עולם המאקרו: אני אישית שמעתי לפני מספר שנים בהרצאה על אחת כזו מפי מדען ישראלי: ההרצאה עסקה בכלל בפולסים של ליזרים קצרים. כלומר לייזר שפועל לחלקיק קצר של שנייה (פיקו שנייה – כלומר אחת חלקי טריליון, ואפילו פמטו שנייה – אחת חלקי אלף טריליון), עכשיו לייזר אמור לפלוט אורך גל בודד טהור מאוד (אור רק בצבע אחד בלבד) – וכך המצב, אולם ברגע שהם ירדו לפולסים קצרים הם שמו לב לתופעה מוזרה: כאילו הלייזר 'התקלקל', והתחיל לפלוט אסופה רחבה של אורכי גל (נגיד – לא רק ירוק, אלא גם קצת צהוב וכחול). והסיבה היא קוונטית, עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג שפתאום בא לידי ביטוי, ברגע שהפולס נהייה קצר בזמן בהכרח הוא נהייה רחב באנרגיה (בא לידי ביטוי בפליטת אורכי גל רבים).
    בברכה
    ד"ר אבי סאייג
    מכון דוידסון לחינוך מדעי
    מכון ויצמן למדע

  • הללי

    סריג יוני

    האם בסריג יוני ניתן להתייחס לאורביטלים מולקולריים?
    ובאותו הקשר - האם תמיסה רוויה ביתר מכילה רק יונים ממוימים או שקיימות גם "מולקולות" של צברי יונים. בתודה, הללי

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    סריג יוני אורביטלים ותמיסות מרוכזות

    שלום הילל

    בקשר לשאלה הראשונה - אני לא מכיר תיאורים של אורביטלים מולקולרים לסריג יוני. באופן כללי זה גם שני מונחים סותרים, כי בסריג יוני אין שיתוף אלקטרוני, וכל יון נמצא בדר"כ ממילא במצב של קליפה אלקטרונית מלאה ויציבה. אגב – בסריג מתכתי, בהחלט יש תיאור כזה, רק ששם כל האורביטלים משותפים, מה שיוצר פס הולכה במתכות (ראה כתבה נרחבת בקישור).

    בקשר לשאלה השנייה – זאת שאלה שנמצאת ממש בחזית המדע, ולכן לא דנים בה בסיפרי לימוד,ונאלצתי לגשת לסיפרות המדעית כדי לברר אותה. מאמר שפורסם בשנת 2011 דן בדיוק בשאלה הזו, ומציג ראיות משכנעות למדי שבתמיסות מרוכזות יש צברי יונים, ואפילו בתמיסות מהולות. ציטוט מתוך המאמר:

    "The results presented here demonstrate that in the1:1electrolyte aqueous solutions with medium to high concentrations, a significant portion of the ions form clusters. Diluting the solutionresults in fewer, smaller, and tighter clusters"

    הקישור למאמר: Ion clustering in aqueous solutions probed

    with vibrational energy transferצברי יונים בתמיסות .

    כהסתייגות אומר לך שצריך להמתין כמה שנים להצטברות עוד מחקרים המוכיחים זאת, כדי לקבוע בביטחון רב יותר שזה באמת המצב.

    בברכה,

    ד"ר אבי סאייג
    מכון דוידסון לחינוך מדעי
    מכון ויצמן למדע

  • שרה

    שאלה על בנזן

    מהם הצורות הקנוניות (רזונטיביות) של מולקולת בנזן? האם יש צורות שבהם יש הפרדת מטענים + ו-?

  • אבי סאייג.

    תשובה

    ראשית - לשאלות מאוד ספציפיות ו/או שאלות שנשאלו במסגרת שעורי בית תינתן עדיפות נמוכה בתשובה. מטרת האתר היא יותר לענות על שאלות המסקרנות קהל קוראים רחב.
    בקשר לתשובה - הצורות מצויירות בציור האחרון - מבנה Kakule, צורות עם הפרדה של מטענים + ו - אפשריות תאורטית אבל לא יתרמו למבנה בנזן, הצורות התורמות הן 2 הצורות המצויירות, בפועל - אין 'רזוננס' ותנועה של קשרים מכאן לשם. ומה שלומדים בתיכון זה קירוב למבנה הקוונטי בו, בעצם, כל האורביטלים משותפים.

    אבי

  • סטודנט, טכניון

    תשובה

    תאורטית, אין סיבה שצורה כזו תתקיים - הפרדת מטענים דורשת אנרגיה ולכן לא תקרה "סתם".

  • תום

    קוטביות לפי מכניקת הקוונטים

    למדנו בכימיה על קשר בין מלוקלארי הנקרא קשר לונדון. קשר לונדון נוצר מקיטוב רגעי של המולקולה.[ לדוגמא: במולקולת חמצן, האלקטרונים נעים בין שני האטומים ולפעמים נוצר ריכוז גבוה במקצת על אחד האטומים.]
    כיצד מוסברת תופעת הקוטבית לפי מכניקת הקוונטים, אם מיקומו של אלקטרון לא מוגדר (ידוע באופן סטטיסטי)?
    בתודה מראש,
    תום

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    תשובה

    ראשית, בתשובה על השאלה 'מדוע תופעת הנימיות מתרחשת גם בנוזלים לא פולריים' ישנו הסבר מורחב על הקשרים הבין מולקולריים אשר אתה מדבר עליהם. בקשר לתורת הקוונטים – זה שהמיקום של האלקטרון לא מוגדר בדיוק לפי מכניקת הקוונטים לא אומר שהוא לא קיים. הוא כן מוגדר באופן סטטיסטי, מה שאומר שבאופן מעשי הוא יכול להימצא בכל האיזור המוגדר סטטיסטית, אבל בכל רגע נתון הוא (האלקטרון) כן נמצא רק במקום אחד (שאנחנו פשוט לא יודעים אותו), כך שאין שום בעיה שאוסף גדול של אלקטרונים ימצאו ריגעית ובמקרה דווקא באיזור מסויים במולקולה מה שיגרום לה, ריגעית, להיות מקוטבת. בצורה מטאפורית – תחשוב על כל האלקטרונים כמו על מין ענן – וכמו ענן הם לא גוף מוצק קבוע אלא יכולים לנוע קצת למעלה ולמטה וימינה ושמאלה סביב גרעיני האטומים, רק שבאופן ממוצע המיקום הם יוצרים את צורות האורביטלים שמופיעות בתשובה, אבל ריגעית יכולים ליצור דו-קוטב במולקולה, אם כולם 'עפו' לצד אחד במולקולה. אבי