קלקר (Styrofoam) הוא השם המסחרי של פוליסטירן (polystyrene) מעובד ומקוצף. פוליסטירן, (C8H8)n, הוא פולימר ארומאטי (מבנה טבעתי) המורכב מתת יחידות של סטרין (ראה תמונה).
.jpg)
תמונה נלקחה מויקיפדיה
הקלקר נוצר כאשר מבעבעים גז דרך פוליסטירן נוזלי, הפוליסטירן עובר פולימריזציה ונוצר הקלקר האוורירי המוכר לנו.
פוליסטירן התגלה במקרה ב 1839 אך רק בשנות ה 30 של המאה ה 20 הבינו את חשיבותו ותכונותיו היעילות כגון מבודד, קל משקל וצף (פחות צפוף ממים). אז גם הומצא הקלקר (פוליסטירן מוקצף) המהווה חומר בידוד ואריזה מעולה; הוא מבודד טוב וזול, אינו רעיל ובעל חוזק מכאני גבוה יחסי למשקלו.
.jpg)
אחד משימושי הקלקר (ויקיפדיה)
הקלקר יכול להגיע בצפיפויות שונות והוא מסווג (F) על פי משקלו למטר מעוקב; F15 לדוגמא פירושו 15 ק"ג למטר מעוקב. כאשר קלקר מגיע גרוס כחומר אריזה תכולת האוויר שבו יכולה להגיע למעל 90%!
ממסים אורגנים שונים (אבל לא אלכוהול) יגרמו להמסה של הקלקר, אצטון,דלק, מסיר לקה (מכיל אצטון) ודבק מגע הם כולם דוגמאות לחומרים כאלו.
הממס האורגאני משמש כמעין חומר סיכוך בין השרשראות של הפוליסטירן ולכן החומר מתרכך והאוויר הכלוא משתחרר. מה שמתקבל הוא מין עיסה של פוליסטירן אך כאשר הממס מתנדף אנו נשארים עם פיסת פוליסטירן קשיחה.
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
