אם מצליחים להסיר לק באמצעות כוהל, אז דווקא עדיף להישתמש בו על פני אצטון, הוא פחות מגרה את העור. אולם בדר"כ כוהל לא מצליח להמיס לק של ציפורניים (או שמצליח להמיס, אבל בצורה 'חלשה' – כלומר צריך להשתמש בכמויות גדולות מאוד שלו תוך שיפשוף ארוך). ואילו אצטון ממיס את הלק בקלות, במהירות, ותוך שימוש בכמות קטנה יחסית. כלומר זאת פשוט שאלה של מסיסות של חומרים זה בזה.
לק ציפורניים אדום, צילום: Mayr, תמונה באדיבות ויקיפדיה
בעבר נענו מספר שאלות המסבירות מה הן העקרונות הגורמים לחומרים להתמוסס זה בזה (ראו ישומון על תהליך ההמסה ועוד אחד על המסה של מלח וסוכר). באופן כללי – חומרים נמסים זה בזה אם הם דומים זה לזה מהבחינה הכימית, ובעיקר כאשר ה'קוטביות החשמלית' של המולקולות מהן בנויים החומרים דומה. כאשר ב'קוטביות חשמלית' הכוונה לאיך האלקטרונים שבמולקולה (נושאי המטען החשמלי השלילי) מפוזרים במולקולה? האם בצורה סימטרית לכל אורך המולקולה (ואז המולקולה לא מקוטבת) או בצורה לא סימטרית, מה שיוצר איזורים עם קיטוב חשמלי (=איזורים עם פחות אלקטרונים ואיזורים עם יותר אלקטרונים). כללית – חומרים מקוטבים ממסים חומרים מקוטבים, וחומרים לא מקוטבים ממסים חומרים לא מקוטבים. בדר"כ חומרים שמנוניים – לא מקוטבים, וחומרים מימיים, או נמסים במים מקוטבים. ללא ידיעת המבנה המולקולרי של החומר, קשה לדעת מה הקיטוב החשמלי שלו. הרשימה הבאה מציגה סידרה של חומרים, כאשר הקוטביות החשמלית שלהם מסודרת מגבוה (מלח בישול) לנמוך (וואזלין):
מלח בישול – חומצה גופרתית – מים – סוכר – חומץ – אלכוהול – אצטון – טינר (מדלל של דבק מגע) – בנזין – טרפנטין – שמן פארפין ("שמן תינוקות") – 'זפת' – וואזלין.
כל חומר – ממיס / נמס בחומרים הקרובים לו ברשימה, אך לא ממיס / נמס בחומרים הרחוקים ממנו. כך: מים ממסים מלח וסוכר ואפילו אצטון, אבל לא נמסים בבנזין טוב. 'זפת' – נמסה מצויין בבנזין, אבל לא טוב במים או באלכוהול (אני מתכוון לאלכוהול מסוג 'אתאנול', זה האלכוהול הנמצא במשקאות חריפים).
מבחינת כושר ההמסה – אפשר לומר שאצטון הוא ממס 'חזק' בגלל שהוא ממסיס טווח רחב של חומרים, זה נובע מהעובדה שהקוטביות החשמלית שלו בינונית, וכך הוא יכול להמיס גם חומרים קוטביים, וגם לא קוטביים.
לק של ציפורניים, מורכב בעיקר מהחומר ניטרוצלולוזה (זה החומר העיקרי בו, שיוצר את הציפוי השקוף) בתוספת צבעים אורגניים שונים. הניטרוצלולוזה היא למעשה החומר תאית (ממנו בנויים העצים, הנייר והכותנה) שעבר תהליך כימי (החלפת קבוצת הידרוכסיל בקבוצת ניטרו) מה שהפך אותו לפחות מקוטב חשמלית, ולכן מסיס בממסים בעלי קיטוב חשמלי בינוני כמו אצטון, אבל לא מסיס טוב באלכוהול שהוא כבר בעל קיטוב חשמלי גבוהה מדי...
מבנה כימי של תאית (צלולוזה) מימין, וניטרו-צלולוזה משמאל, קבוצות OH שבתאית הוחלפו בקבוצות NO3 (ניטרו), והפכו אותה למסיסה באצטון. תמונות באדיבות ויקיפדיה.
שימו לב, מידע חשוב נוסף בנושא מופיע בפורום השאלות בתחתית התשובה
מאת: ד"ר אבי סאייג
מכון דוידסון לחינוך מדעי
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
