גפרור רגיל אינו נמשך למגנט, אבל אחרי ששורפים אותו הוא מקבל תכונות מגנטיות. איך זה קורה?
בראש הגפרור יש גם תחמוצת ברזל (נוסחה כימית Fe2O3) להגברת יכולת השיפשוף של הגפרור, וגם ממתנת קצת את תגובת ההתלקחות - תחמוצות אלה מראות מגנטיות חלשה מאוד, שריפה של הגפרור מחממת את הברזל בנוכחות של פחם (C שנוצר מהעץ של הגפרור, או מחומרי הדבק שבראש הגפרור), ופחמן-חד-חמצני (CO) המחזרים את התחמוצות מבחינה כימית חזרה לברזל מתכתי (Fe). התגובות הכימיות המתרשות הן:
(2Fe2O3(s) + 3C(s) → 4Fe(s) + 3CO2(g
(Fe2O3(s) + 3CO (g) ----.> 2Fe (s) + 3CO2 (g
למעשה - זו שיטת הפקת הברזל ששימשה גם את האדם בתקופת הברזל (ובמידה רבה גם בימינו): חימום עפרות ברזל בנוכחות פחם מייצר ברזל.
ברזל מתכתי הוא בעל תכונות פרומגנטיות מגנטיות טובות, ולכן אחרי ששורפים גפרור, ראש הגפרור נמשך למגנטים חזקים. יתכן שחלק מהברזל מתחמצן במהלך התגובה גם למגנטיט - תחמוצת ברזל בהרכב מיוחד שגם היא בעלת תכונות מגנטיות חזקות.
אפשר לראות את זה בסרטון הבא, וגם בסרטון שהעלינו לדף הפייסבוק שלנו בו שחזרנו את ההדגמה של גפרורים מגנטים.
בשל הכמות הקטנה של הברזל בראש הגפרור - כוח המשיכה למגנט יהיה חלש יחסית, ולכן מומלץ להשתמש במגנט חזק עד כמה שניתן (מגנט נאודימיום), ולתת לגפרור להישרף עד כמה שאפשר, כדי שיהיה קל משקל.
