ככלל, הצורה הנוחה ביותר להוציא או להעביר מוצקים ממיכל אחד לשני היא על ידי המסתם בנוזל מתאים לסוג המוצק או המלח הספציפי בו עוסקים. במקרה של מלחים רבים, כמו למשל מלח שולחן, הנוזל המדובר יהיה מים שכן זהו ממס בעל קוטביות גבוהה ולכן מתאים להפרדת היונים השליליים והחיוביים שמרכיבים את המלח.
המסת מלח במים, המלח זה המומס והמים זה הממס, התמונה לקוחה מויקיפדיה.
ישנם מלחים אשר מסיסותם במים נמוכה ועבורם ניתן להעלות את טמפרטורת המים שכן חומרים רבים (אם כי לא כולם) מסיסים יותר בנוזל החם. מלח השולחן הוא דוגמא לחומר אשר מסיסותו במים כמעט ואינו משתנה עם הטמפרטורה והוא חורג מכלל זה.
דרך נוספת להעלאת מסיסות המלח היא ע"י שינוי רמת ה-pH כלומר, רמת החומציות של המים. החיסרון בשיטה זו הוא בכך שמים חומציים או בסיסיים מכילים מלח נוסף המומס בהם ולכן יקשה עלינו להפריד את שני המלחים אם ברצוננו לבודד את המלח אותו המסנו מלכתחילה. דוגמא למלח כזה הוא מגנזיום קרבונט או קלציום קרבונט הידועים יותר כאבנית המצטברת בקומקומים, גופי מים חמים וסביב הברזים. מסיסות האבנית עולה משמעותית במים חומציים ולכן ניתן להסירה בקלות בעזרת מעט חומץ או תמיסת מלח לימון.
במים ניטרליים, מצטברת האבנית כאשר הטמפרטורה עולה, ולכן אנו רואים הצטברות מוגברת סביב גופי חימום. שיקוע זה אינו נובע מירידה במסיסות אלא מעליה בנוכחות יוני הקרבונט שמתקבלים עם המסת פחמן דו חמצני מהאוויר בתוך המים.
יתכן וישנם מלחים אשר עשויים להגיב עם כלור שנמצא במים מטופלים, אם כי אופי התגובה ותוצריה תלויים בזהות המדויקת של המלח. עבור מלח שולחן או אבנית בהם דנו, אין השפעה על נוכחות כלור במים.
שקד רטזו
דוקטורנט, המחלקה לכימיה אורגנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
