תרופות ונגזרותיהן מזהמות מקורות מים, וכתוצאה אנו צורכים אותן בעקיפין ללא בקרה. מה ידוע לנו עד כה וכיצד ניתן להתמודד עם זה?

בעשורים האחרונים התפרסמו דיווחים רבים על גילוי תרופות ונגזרותיהן במקורות מים ובקרקע ברחבי העולם, בהם חומרים פעילים של גלולות למניעת היריון, אנטיביוטיקה, תרופות להורדת לחץ דם, חומרים אנטי-סרטניים, תרופות פסיכיאטריות, קוקאין ועוד. הימצאות חומרים אלו במים פוגעת במערכות אקולוגיות וכן בתוצרת חקלאית.

למעשה, כל פעם שאנו שותים כוס מים, אנו צורכים כמויות מזעריות של תרופות שונות. ההשפעות של חשיפה כרונית כזו למזהמים פעילים ביולוגית עדיין נחקרות, אך כבר כעת אפשר ורצוי להגביל את זיהום המים בתרופות. למרות חשיבות הנושא, המודעות אליו נמוכה יחסית, ועד כה נעשו מאמצים מועטים ברמת המדינה, בארץ ובחו"ל, להתמודד עם הבעיה, כפי שאפשר לקרוא במאמר הסקירה של משרד הבריאות.

כאשר אנו וחיות משק צורכים תרופה, חלק ניכר מהחומר הפעיל ומנגזרותיו מופרש מהגוף ומגיע למערכות הביוב. חומרי התרופות הפעילים כמעט ואינם מושפעים מתהליכי הסינון והפירוק במפעלים לטיהור שפכים, וכתוצאה מכך הם נשארים בצורתם הפעילה במי הקולחין ובבוצה המתקבלים בסופו של תהליך טיהור השפכים.

מי הקולחין משמשים בחקלאות להשקיה, בעוד שהבוצה משמשת כדשן חקלאי. כך התרופות מגיעות לקרקע החקלאית, ואף לתוך הגידולים עצמם. בנוסף, חלק מהשפכים המטוהרים מוזרמים לים או לנהרות ואגמים, וכך התרופות מגיעות ישירות למאגרי המים.

חומרי התרופות יכולים להיקשר למרכיבים בקרקע או להמשיך לחלחל עם המים עד למי התהום. קיומה של תגובה כזו תלוי בתכונות של הקרקע ובתכונות של התרופות הספציפיות, והשילוב הזה קובע אם החומרים הפעילים יתעכבו בקרקע בטרם יגיעו למי התהום, ואם העיכוב יהיה לפרקי זמן קצרים, כמו שעות וימים, או לתקופות ארוכות - חודשים ואף שנים. תנאי קרקע מסוימים יכולים להביא לפירוק חומרי התרופות לחומרים אחרים בתהליכים כימיים או ביולוגיים, אם כי יתכן שתוצרי הפירוק יהיו פעילים ורעילים יותר אפילו מחומרי המקור.  

בעשרים השנים האחרונות מתבצע מחקר אקדמי אינטנסיבי ברחבי העולם במטרה למפות את יחסי הגומלין בין סוגי הקרקעות לתרופות השונות ולהביא לפיתוח מושכל של אמצעים יעילים לסינון ופירוק תרופות. כבר קיים מאגר מידע הולך וגדל לגבי ההתנהגות והעמידות של תרופות שונות בקרקעות שונות.

אוזון, חרסיות וננו-חלקיקים

במקביל למחקר המעבדתי, פותחו כמה יישומים להתמודדות עם מזהמים פרמצבטיים. הראשית שבהן היא חמצון וחיטוי באוזון. בשיטה זו, מולקולות האוזון O3, וכן רדיקלים חופשיים OH● שנוצרים בתהליך, תוקפים תרכובות אורגניות ומפרקים אותן. יעילות השיטה תלויה בהרכב המים שעליהם היא מופעלת, וכן בריכוז החומרים במים. בנוסף, תוצרי הפירוק של התהליך מכילים צורונים מסוכנים ורעילים. כרגע עלות השיטה לא מאפשרת את הפעלתה בקנה מידה תעשייתי.

שיטה נוספת, נפוצה למדי, היא שאיבה של מים ממקורות טבעיים כגון אגמים ונהרות, והזרמתם דרך הקרקע שעל גדות מקור המים על מנת להביא לקשירה של המזהמים על גבי הקרקע, כך שבסופו של התהליך המים יחלחלו נקיים למקור שממנו נשאבו. כך אפשר לסנן חלק מהמזהמים, אולם לא את כולם. בנוסף, המזהמים אינם מושמדים, אלא רק מעוכבים, ועלולים להתנתק מהקרקע כשישתנו התנאים הכימיים והביולוגיים בה.   

לאחרונה ישנם פרסומים על שיטות חדשניות מגוונות, כגון שימוש בננו-חלקיקים מתכתיים המפרקים מזהמים, שימוש בשכבת קומפוסט וחרסיות לעיכוב ופירוק תרופות בקרקע, ועוד.

הקשיים העיקריים בפיתוח אמצעים לניקוי מים הם התאמה למגוון רחב של מזהמים השונים כימית זה מזה, עמידות, יצירה של תוצרי לוואי מזהמים או רעילים ועלות. נכון לעכשיו, יעילותן של השיטות החדשניות מוגבלת, ועלותן גבוהה מדי.

ברמה היומיומית, כולנו יכולים לתרום לצמצום זיהום מקורות המים על ידי השלכה של תרופות שפג תוקפן למכלים ייעודיים בקופות החולים ובבתי המרקחת לשם השמדתן בצורה מבוקרת. הימנעות מנטילת תרופות ללא צורך וממינונים גבוהים מן הדרוש יתרמו גם כן. בנוסף, השיח הציבורי יכול "לעודד" מקבלי החלטות לפתח חקיקה, נהלים ואכיפה בנושא.

5 תגובות

  • יותם

    פתרון אפשרי למנוע החמרה והתדרדרות.

    לדעתי, במקום להשקיע את כל המאמצים בדרכים איך לנקות את הפסולת העתידה שלנו שכמובן תעלה עם השנים(ולא בטוח יימצא פתרון ממשי) יש להנגיש את צורות המחזור הרפואי לציבור הרחב. כמו שבערים מסוימות (לצערי לא בעיר שלי) ניתנו פחים למחזור פסולת אורגנית ולאחר מכן נלקחת בידי הרשויות, כך יש לעשות פרוייקט נרחב ולמנוע הסלמה של עתידנו שהרי לפחות בינתיים לא ייתכנו חיים ללא מים. הטענה שלי נובעת מכך שמרדף המדע ומרדף החיים אינם חופפים, לכן יש לשאוף להישארות במקום או התייעלות לפחות זמנית את שני המדדים למנוע חוסר איזון נוסף.

  • נטליה גויכמן

    לדעתי, הפתרון שהצעת הוא טוב

    לדעתי, הפתרון שהצעת הוא טוב ויעיל לצמצום הזיהום הנובע מהשלכת פסולת רפואית ביתית, וכדאי ליישם אותו בהקדם האפשרי.
    הבעיה היא שרוב הזיהום נובע ממקור אחר- מתרופות שמופרשות מהגוף שלנו ישירות למערכת הביוב העירונית, ומשם המזהמים מוצאים את דרכם לסביבה; כרגע אין פיתוח יעיל שימנע זאת (ברמה הביתית או ברמה העירונית).
    אגב, נראה שרוב המחקר והפרסומים בנושאי איכות המים והקרקע משקפים את העמדה שלך: מנסים למצוא פתרונות התייעלות זמניים, אפילו חלקיים, בעזרת מה שכבר ידוע לנו, העיקר שניתן יהיה ליישם אותם בקלות יחסית ומהר. זאת בשאיפה לפתח פתרונות כוללניים יותר כאשר המדע יתבסס וישלים את מה שחסר.

  • Sharone Trager

    תשובה לנטליה

    נטליה: ראשית דווקא השלכה לא מבוקרת היא מקור רוב הזיהום ולא הפרשות. (https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/MedicineWasteWorld.pdf) https://apps.who.int/iris/bitstream/handle/10665/44630/9789241502085_eng... שנית, בעוד שגם אם מקור משני, ההפרשות אכן מעלות את גורמי הזיהום, עדיין אם נטפל לפחות במקור אחד, נוכל להקטין משמעותית את רמת הסיכון. העלאת מודעות הוא אמצעי זול ופשוט בהרבה ויש לו ערך משני במניעת צריכה יתר ושימוש בתרופות ללא צורך.

  • קוקוביץ'

    אם עדיין רואים ברחובות על

    אם עדיין רואים ברחובות על המדרכות ובחדרי מדרגות מסכות שקרונה משומשות זרוקות,איך תחנכי אנשים לא לזרוק תרופות לפח,או אפילו בצידי הדרך בין שיחים (גם את זה ראיתי). אני ומשפחתי מאד מקפידים גם על זריקת מיכלים ריקים מופרדים לפי סוג ואת שאריות התרופות תמיד בקופ"ח במיכלים המיועדים לכך.כמה אנשים טורחים לעשות זאת....? היום נהיינו עצלנים ולא מוכנים להזיז אצבע אפילו אם זה למען עצמנו.כמה אוכל מוכן נשים קונות כדי לא לעמוד במטבח לבשל? הכי נוח לזרוק שניצל מוכן למיקרוגל [הילדים בד"כ עושים זאת כי אמא בעבודה]? אנחנו אפילו פרסנו לחם לכריכים של הילדים לביה"ס.היום אין למצוא לחם לא פרוס.ויש עוד המון דברים שאפשר לעשות לבד ובאמת לא גוזלים זמן,אבל בריאים יותר.

  • נטליה גויכמן

    התייחסות לתשובה של שרון

    1. הקונצנזוס בקרב החוקרים בתחום הוא שהשלכת תרופות היא מקור זיהום משני, והוא נתמך על-ידי מדידות נסיוניות ואומדנים מושכלים. ניתן לקרוא על כך במאמר הסקירה הבא, ובמאמרים המצוטטים בגופו: https://doi.org/10.1016/j.envpol.2014.01.015
    המסמך של משרד הבריאות (בלינק הראשון) עוסק רק בטיפול בפסולת תרופתית ביתית, ובכלל לא מזכיר שתרופות גם מופרשות מהגוף לאחר נטילתן. המסמך גם לא מתייחס למקורות זיהום אחרים (כמו דליפות ממפעלי תרופות), ולא מציין את החלק היחסי של כל מקור זיהום.
    לא ברור לי מדוע במסמך מתעלמים מהפרשת תרופות כמקור זיהום עיקרי. אולי זה חורג מתחומי המחקר שעשו החוקרים, אולי מנסים לגייס/להצדיק תקציב למחלקה המדוברת, ואולי מנסים להציג בעיית זיהום גדולה, המצריכה התגייסות כלל מערכתית, כבעיה קטנה ונקודתית יותר, הקלה יותר לטיפול. כך או כך, המסמך מטעה ומציג תמונה חלקית ולא מאוזנת, וקל להיווכח בכך כשקוראים בספרות המדעית בתחום.
    [הלינק השני שצירפת שבור.]
    2. המודעות הציבורית חשובה מאוד, אבל היא חייבת להתבסס על מידע אמין ומדויק. אם אנשים "מודעים" יחשבו שהשלכה מבוקרת של תרופות תפתור את הבעיה ואין צורך בפעולות נוספות, אנחנו והתשתיות הלאומיות שלנו בבעיה. לכן, לדעתי, חייבים להתייחס תמיד למכלול הדברים - גם לעודד אנשים להימנע מצריכת יתר של תרופות ולהשליך תרופות רק בפחים הייעודיים (כדברייך), וגם לעודד אותם ללחוץ על נבחרי הציבור לבצע שינויים משמעותיים בתשתיות טיהור ו/או מיחזור המים.