אסונות שאירעו לאחרונה ממחישים איך שינוי האקלים מקצין את סערות החורף, גשמי הזעף וגלי החום הקיציים

בקיצור

  • מדענים יכולים כבר להראות שאירועי מזג אוויר קיצוניים ספציפיים מחריפים גם בהשפעת שינוי האקלים, ולא רק בשל גורמי שינוי טבעיים.
  • עם הגורמים לשינוי האקלים בקנה המידה העולמי נמנים חום עודף באוקיינוסים ועודף של חום ואדי מים באטמוספרה.
  • עם הגורמים האזוריים נמנים התרחבות האזור הטרופי, אזור המים הקרים דרומית לגרינלנד והפרעות במערבולת הקוטב. עשויים להיות יחסי גומלין בין כל אחד מהם לגורמי שינוי טבעיים

היא נולדה כרגיל. גוש לא אחיד של עננים הופיע מעל האוקיינוס האטלנטי, סמוך לבליטה של אפריקה המערבית, קצת צפונה מקו המשווה. הלחץ האטמוספרי שם היה נמוך, כרגיל בשלהי הקיץ. גורמי השינוי הטבעיים של אקלים כדור הארץ מחוללים מדי שנה הפרעות טרופיות באזור הזה – לפעמים יותר, לפעמים פחות – וההפרעות האלה מתפתחות לעיתים לסופות הוריקן. כל המודלים לחיזוי מזג האוויר צפו שהעננים יצטברו לסערה שתסתובב לכיוון צפון-מערב ותנוע ללב האוקיינוס האטלנטי, הרחק מהיבשה, בלי לחולל שום נזק.

זה בדיוק מה שהתחילה לעשות הסערה הטרופית פלורנס ב-1 בספטמבר 2018, אבל אז היא התעקשה לפנות מערבה, נעשתה יותר ויותר יציבה והסתמן שפניה מועדות לאיים הקריביים. הפרעה מדאיגה אחרת כבר ארבה ליד פוארטו ריקו, שעדיין ליקקה את פצעי ההרס שהותיר ההוריקן מריה שנה קודם לכן. כמו כן שלושה ציקלונים גדולים הסתחררו באזור הטרופי של האוקיינוס השקט, ניזונים מטמפרטורות קיצוניות במיוחד של מימיו.

עדת הסופות שאבה אנרגיה מטמפרטורות גבוהות ללא תקדים של מי האוקיינוס, שטיפסו בהתמדה מאז שנות ה-70 בד בבד עם עליית הטמפרטורות האטמוספריות בהשפעת גזי החממה כולאי החום – תוצאים עולמיים של שינוי האקלים. סערות ניזונות מחום האוקיינוסים ומאדי מים באטמוספרה, שכמוּתם גדלה אף היא בהתמדה.

עם זאת, גורמים סותרים הותירו את הסערה פלורנס חלשה. אך התפתחות המעודדת לכאורה הזאת הדאיגה מאוד את החזאים. סערות חלשות יחסית מושפעות ביתר קלות מרוחות בגובה נמוך שמתמרנות את מסלולן, והרוחות האלה נשבו ממזרח למערב, היישר אל החוף המזרחי של ארצות הברית. הן הקיפו את השוליים הדרומיים של אזור גדול ומעגלי של לחץ גבוה במיוחד ששכן במרכז צפון האוקיינוס האטלנטי. אזורי לחץ גבוה נוצרים באופן טבעי, אך יש ראיות לכך שחלקם נוטים לעיתים תכופות להיתקע במקום אחד – תסמין אזורי של אקלים חם יותר. "רמה חוסמת" כזאת ניתבה את ההוריקן סנדי למסלולו המוזר באוקיינוס האטלנטי לעבר ניו ג'רזי בשנת 2012.

ב-4 בספטמבר אירע דבר בלתי צפוי: פלורנס החלשה נעה מעל נקודה במערב מרכז האוקיינוס האטלנטי שהייתה חמה במיוחד. בהשפעת החום הזה פלורנס התחזקה במהירות להוריקן ברמה 4, בקו רוחב שהיה פחות או יותר המקום הצפוני ביותר שבו נוצר אי פעם הוריקן. אזורים חמים אקראיים במי האוקיינוסים הם תופע אזורית נוספת של שינוי האקלים.

בעוד ההוריקן פלורנס ממשיך לגעוש, התלכדו כל תחזיות מזג האוויר של המודלים השונים: הוא עתיד כנראה לפגוע בחופי קרוליינה הדרומית והצפונית, להתעכב שם ואולי לחולל שיטפון גדול, כמו ההוריקן הארווי שפגע ביוסטון שנה קודם לכן. ואכן, ההוריקן פלורנס פגע בחופי הקרוליינות ב-14 בספטמבר ושהה שם ארבעה ימים. הרוחות בגובה הנמוך היו כעת חלשות מדי להסיט את המערכת ממקומה.

ההוריקן פלורנס הוריד כ-800 מ"מ גשם במקומות רבים ולפי הדיווחים הרג יותר מ-50 בני אדם ומיליוני בעלי חיים (בעיקר תרנגולות). הנזק הכספי שהסב נאמד בכ-20 מיליארד דולר. מי השיטפונות הציפו חוות גידול, מכרות ומתקני טיהור וזיהמו נהרות ושפכי נהרות למשך שבועות רבים.

הצפה בצפון קרוליינה במהלך ההוריקן פלורנס | צילום: שאטרסטוק

זעמה של פלורנס לא יישכח במהרה, כמו גם ההמחשה הבוטה של שינוי האקלים בפעולתו. את עוצמתו החריגה של ההוריקן אפשר לייחס להיבטים ספציפיים של שינוי האקלים: חום רב באוויר ובאוקיינוסים, עודף אדי מים, רמה חוסמת עקשנית ורוחות מנחות חלשות. הגורמים האלה משפיעים בכל רחבי העולם: הם מעודדים התחזקות מהירה של סערות, מגבירים את כמויות המשקעים ואת היקף ההצפות ומחוללים רוחות סערה עזות יותר.

פלורנס היא רק דוגמה אחת מיני רבות לדרכים המגוונות שבהן שינוי האקלים הוביל למזג אוויר קיצוני בשנת 2018. שורה של "פצצות ציקלון" הלמה בצפון-מזרח ארצות הברית; גל קור קיצוני מהקוטב הצפוני, שכונה "החיה מהמזרח", הקפיא את אירופה; גלי חום קיצוניים היכו ביפן, סקנדינביה ויוון. שיטפונות החריבו שכונות או אזורים בוונציה, פריז ומרילנד.

אסונות כאלה פקדו כמובן את המין האנושי משחר ימיו, אך משנה לשנה ברור יותר ששינויים טבעיים אינם יכולים להסביר את ההתפרצות הנוכחית של מזג האוויר המוזר. בעבר המדענים אומנם נמנעו מלייחס אירועי מזג אוויר ספציפיים לשינוי האקלים, אך כיום איננו מהססים להצהיר ששינוי האקלים הוא הסיבה לכך ששיטפונות גדולים שכיחים יותר, שגלי חום קטלניים חמים וארוכים יותר, ושגלי קור באזורים מסוימים נמשכים יותר זמן.

עד כמה אפשר לתלות בשינוי האקלים את האשמה למזג האוויר היומיומי הפרוע שלנו – שב-2018 הסב הפסדים של למעלה מ-160 מיליארד דולר ברחבי העולם? כדי לענות על כך עלינו לבודד את השפעותיהם של שלושה גורמים רחבי היקף שפעולותיהם שזורות זו בזו. הראשון שבהם הוא התוצא העולמי של עודף החום באוקיינוסים ועודף החום ואדי המים באטמוספרה. לסיפור אדי המים מגיעה יותר תשומת לב מזו שהוא מקבל בדרך כלל: אדי המים הם גז חממה נוסף שלוכד חום, משחררים עוד יותר חום כשהם מתעבים לעננים ומגדילים את כמויות המשקעים בסערות.

הגורם השני הוא תופעות אזוריות, כמו רמות חוסמות עקשניות, מרחבים של קרח ימי נמס, התקררות מי האוקיינוס דרומית לגרינלנד, האטת זרם הגולף והפרעות הולכות וגוברות במערבולת הקוטב.

הגורם השלישי קשור ליחסי הגומלין המורכבים בין שינויים טבעיים כמו אל-ניניו ולה-ניניה לבין גורמים אזוריים. חקר ההשפעה ההדדית הזאת הוא תחום חדשני, שנוי במחלוקת ונושא פירות. אנחנו מבינים עכשיו טוב יותר כיצד ומדוע שינוי האקלים מחמיר את מזג האוויר הקיצוני, ולפיכך גם איך נוכל להתכונן לסכנות האלה, ששכיחותן ועוצמתן גדלות בהתמדה, ולהתמודד איתן.

רוח צפון-מזרחית זדונית

אטמוספרת כדור הארץ היא מעטה של גזים מתערבלים. האוויר מתחמם ומתקרר ללא הרף, כשהשמש מזרימה לתוכו אנרגיה בשעות היום, ומשטחים חמים מקרינים אותה בחזרה לחלל בשעות הלילה. הואיל והחימום אינו אחיד, נוצרות רוחות מקומיות שנושבות לכל הכיוונים. המים מתאדים ללא הרף מהיבשה ומהים גם יחד, מתעבים באוויר ונופלים ארצה בצורת גשם או שלג.

אבל בתוך הכאוס הזה קיימים דפוסים – שאפשר לחזות אותם במידה רבה. הם נשלטים בידי קו הרוחב, סיבוב כדור הארץ, רכסי הרים, זרמי האוקיינוסים והשפעות אחרות. באוקיינוס האטלנטי, הוריקנים כמו פלורנס נוצרים באזור הטרופי המזרחי ונעים מערבה. גם באוקיינוס השקט הסופות הטרופיות נעות מערבה. זרם סילון קוטבי אחד נושב ממערב למזרח סביב חצי הכדור הצפוני, בקו רוחב שנמצא סמוך לגבול קנדה-ארצות הברית; זרם הסילון הקוטבי של חצי הכדור הדרומי חוצה את חלקת הדרומי של דרום אמריקה ואפריקה.

מערכות רוח מחזוריות יותר וגדולות קשורות לתנודות בטמפרטורת האוקיינוסים, כמו אל-ניניו ואל-ניניה, המתרחשות במחזורים של שלוש עד שמונה שנים ומשפיעות על רוחות ומשקעים בכל רחבי העולם. נתונים מליבות בוץ שנדגמו מקרקעית הים במקומות שונים מעידים שהדפוסים האלה נותרו כפי שהם במשך מאות אלפי שנים.

כאוס ועקביות רווחים גם באוקיינוסים, במחזורים ארוכים יותר על רקע חימום, קירור וזרימת מים מתמדת. תנודת העשור הפסיפית היא תנועת נדנדה של טמפרטורות גבוהות ונמוכות עם מופע של כעשר שנים, המתרחשת בין מזרחו של צפון האוקיינוס השקט למערבו. המחזור המתהפך המרידיאני האטלנטי הוא זרם איטי של מים עיליים חמים ומלוחים שנעים צפונה במערב האוקיינוס האטלנטי, מאבדים חום, צוללים לעומק ונעים בחזרה דרומה עד אנטארקטיקה. המסע הלוך ושוב בנתיב המעגלי הזה אורך כאלף שנה.

יחסי הגומלין בין האטמוספרה לאוקיינוסים מחדירים לאקלים נטייה טבעית לשינויים. באזורים מסוימים יכולות להיות שנים חמות יותר או קרות יותר, ושנים לחות או יבשות יותר. אבל נתוני ליבות הבוץ מאלפי השנים האחרונות מראים שלשינויים האלה יש גבולות: האקלים ממעט מאוד לחרוג מערכים גבוליים מסוימים. עכשיו הגבולות האלה הולכים ומתפוגגים.

התנסיתי על גופי באחת מהחריגות הללו בסוף החורף של שנת 2018. התקופה של תחילת חודש מרץ אמורה להיות סוערת, אבל זה היה מטורף. אמא טבע שלחה לנו מצעד של סופות צפון-מזרחיות עזות – סופות שמשתוללות ליד החוף האטלנטי והולמות בחוף המזרחי של ארצות הברית, עם רוחות הנושבות מצפון-מזרח. שלושת גורמי השינוי האקלימי – עודף חום ואדי מים ברחבי העולם, תופעות אזוריות וההשפעה ההדדית בין גורמי השינוי הטבעיים לבין התופעות הללו – דוחפים את הסופות האלה.

בחנתי בדאגה את מודלי התחזית המעודכנים ביותר. הם הראו תנודה תמימה לכאורה בזרם הסילון מעל צפון האוקיינוס השקט, וכולם צפו שהיא תגיע לחוף האטלנטי ותחולל סופת ענק שתנוע לעבר עיירת החוף שלנו בדרום-מזרח מסצ'וסטס. המודלים התעקשו שמתפתחת במהירות סופת שלג גדולה – מהסוג שנקרא "פצצת ציקלון" – שצפויה להמטיר שלג על השכונה שלי בדיוק. זו הייתה אמורה להיות הסערה הצפון-מזרחית הגדולה השלישית של העונה – אירוע יוצא דופן.

הסערה ריילי בצפון בוסטון. "סופת פצצה" | צילום: שאטרסטוק

כל המרכיבים היו שם. אוויר קר התחפר מעל מדינות החוף המזרחי (גורם טבעי). עודף חום באוקיינוס (גורם גלובלי) סיפק שפע של אנרגיה ולחות לסופה המתחזקת. טמפרטורות המים באוקיינוס האטלנטי ליד לחופי ניו אינגלנד היו גבוהות בהרבה מהממוצע (גורם אזורי).

ההשפעה ההדדית בין גורמים טבעיים ואזוריים הייתה מרכיב חשוב נוסף. בסוף 2013 תנודת העשור הפסיפית עברה מהמופע השלילי שלה למופע החיובי, בהתאם למחזורה הטבעי. המעבר הזה העלה את טמפרטורות המים לאורך החוף המערבי של אמריקה הצפונית אל מעבר לממוצע. עודף חום המוזרם מהמים החמים האלה לאטמוספרה מסייע להיווצרות בליטה (רכס) הפונה צפונה בזרם הסילון מעל מערב אמריקה הצפונית; הרכס הזה עשוי להגיע עד אלסקה.

כאן באים לידי ביטוי יחסי הגומלין עם תופעה מקומית. טמפרטורות האוויר באזור הקוטב הצפוני עלו במהירות גדולה פי שניים או שלושה לעומת שאר חלקי העולם, במיוחד בחורף. ההתכווצות יוצאת הדופן של נפח הקרח הימי הארקטי, שעומדת על 75 אחוז בתוך 40 שנה בלבד, היא האחראית לרוב ההתחממות הזאת. עודף החום הזה יכול לחזק את הרכס הפסיפי ולאפשר לו להישאר תקופה ארוכה. הרכס הזה, המכונה "עמיד במידה מגוחכת", הוא האחראי העיקרי לבצורת ולגלי החום הממושכים שסללו את הדרך לשריפות העזות שהשתוללו לאחרונה לאורך החוף המערבי של ארצות הברית.

את הרכס החזק מלווה בדרך כלל ממזרח שקע גדול (אפיק) הפונה לכיוון דרום-מערב; במקרה שלנו הוא נמצא מעל מזרח אמריקה הצפונית. אפיק עמוק מאפשר לאוויר הארקטי הקר לצלול הרחק הלאה לכיוון דרום-מערב וליצור פערי טמפרטורה משמעותיים עם מי האוקיינוס האטלנטי החמים לאורך החוף המזרחי. האטמוספרה מתעבת הפרשי טמפרטורה. היא יוצרת סערות כדי לערבב מסות של אוויר בניסיון לבטל את ההבדלים הללו. פצצות ציקלון הן דוגמה רבת עוצמה לתהליך הזה. דפוס כזה של רכס ואפיק נוטה לחולל סופות צפון-מזרחיות, והוא נעשה יותר ויותר שכיח בחורפים האחרונים.


לצפייה בקומיקס, הקליקו על התמונה | איור: מאט טוומבלי

ואכן, נתוני השירות המטאורולוגי האמריקאי ציירו תסריט של "סופת פצצה", המתרחשת כשהלחץ האטמוספרי של סערה צונח ביותר מ-24 מיליבר תוך 24 שעות וגורם לה "להתפוצץ" מבחינת ממדיה ועוצמתה. השכונה שלי הייתה בדיוק במרכז הכוונת שלה. כשירד הערב ב-2 במרץ, התלוותה אליו הרוח הצפון-מזרחית המייללת, שהמטירה גשם ושלג וחוללה הפסקות חשמל וסחף עז בשל גלים גבוהים ורוחות סערה.

מתוך חשש שאחד משלושת עצי האורן הלבנים שבחצר שלנו ייפול על ביתנו, העדפנו אני והחתול שלי (בעלי לא היה בבית) לישון על הספה בסלון במקום בחדר השינה שבקומה העליונה. שאגת הרוח במשך הלילה הייתה חזקה עד כדי כך שלא שמעתי את רעש קריסתם של עשרים עצים גדולים שנפלו סביבנו ורק במזל החמיצו את הגג שלנו.  

הסופה לא מיהרה לנטוש את אזורנו, שכן רמה חוסמת ליד גרינלנד בלמה את התקדמותה, והיא הלמה בשש מדינות ברוחות בעוצמה של הוריקן שהסבו נזק רב. הסופה הצפון-מזרחית הרגה לפחות תשעה בני אדם, הותירה יותר משני מיליון אנשים ללא אספקת חשמל (למשך חמישה ימים בעיירה שלנו) והציפה יישובי חוף.

חורף מרושע

מצעד הסערות הצפון-מזרחיות ההרסניות בארצות הברית לא היה הדרך היחידה שבה שינוי האקלים השפיע על מזג האוויר בחורף 2018. תושבי ונציה ופריז חוו את השיטפונות החמורים ביותר מזה חמישים שנה בשל גשם בלתי פוסק, ואת גרמניה וצפון צרפת פקדו סופות רוח קטלניות. העיר דאבוס בשווייץ נקברה תחת עשרות סנטימטרים של שלג בדיוק כששועי העולם (חמושים במגפיהם) ניסו להגיע לכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי.

הנושא החם באמריקה הצפונית היה "צליפת מזג האוויר" – המעברים הפתאומיים והדרמטיים בין תנאים קיצוניים מנוגדים שנמשכים זמן רב. המחקר בנושא זה עדיין מצומצם, אך מצטברות ראיות לעלייה בשכיחות של "צליפות" מוגזמות כאלה וששלוש ההשפעות האקלימיות שלנו תורמות לכך את חלקן.

דוגמה: לאורך שלושה שבועות בינואר פקד את מזרח ארצות הברית קור עז עד כדי כך שהאיגואנות בדרום פלורידה נפלו מהעצים בתרדמת קפואה. באותו זמן תושבי מערב ארצות הברית נהנו מטמפרטורות גבוהות מהממוצע.

ואז, בתחילת פברואר, היכתה צליפת מזג האוויר. שינוי פתאומי בדפוס זרם הסילון הוביל לגל חום קיצוני במאות ערים במזרח המדינה. הטמפרטורות זינקו ביותר מ-22 מעלות צלזיוס בתוך יממה אחת והשיבו את האיגואנות לתחייה. באותה שעה שררה צינה עזה במדינות מערב ארצות הברית. בשדה הקרב האטמוספרי בין מסות האוויר המזרחית והמערבית, סערות עזות בעמק המיסיסיפי חוללו את השיטפונות החמורים ביותר מזה עשורים. שכיחות המשקעים הכבדים באזור עלתה בכ-40 אחוז מאז שנות ה-50.

הצפה בוונציה במאי 2018 | צילום: שאטרסטוק

הגורמים העולמיים, האזוריים וההדדיים פעלו גם שם. ההתחממות ועליית הלחות הכוללת בעולם תרמו ללא ספק להתפתחות התנאים הקיצוניים האלה. ואותו זרם סילון אזורי לולאתי, שיסייע לחולל את מצעד פצצות ציקלון, הוא זה שהכין את הקרקע. צליפת חורף היכתה בארצות הברית ובקנדה גם בפברואר 2019; באזורים מסוימים השתנו תוך ימים ספורים הטמפרטורות ב-15-10 מעלות צלזיוס, ומדדי צינת הרוח אפילו ב-40 מעלות צלזיוס.

קיץ לוהט וספוג מים

גם הקיץ של 2018 הביא עימו לחצי הכדור הצפוני מתאבני מזג אוויר גרוע שהחמירו בעיקר בגלל שינוי האקלים. בשעה שיפן, טקסס ואפילו סקנדינביה התבשלו במשך שבועות ארוכים, היה זה הקיץ הרטוב ביותר בתולדות החוף המזרחי של ארצות הברית. בצורות קשות פקדו את מערב ארצות הברית, חלקים מאירופה והמזרח התיכון ותרמו להתפרצות גל השריפות המחריד שהסב נזקים של 20 מיליארד דולר בקליפורניה לבדה. תנאי מזג אוויר קיצוניים השמידו יבולים, האיצו את פריחתן של אצות רעילות, השביתו מערכות קירור של כורים גרעיניים וחוללו הפסקות חשמל בארבע יבשות.

חלק מההשפעות היו קשורות בבירור לגורם הכלל עולמי. טמפרטורות ממוצעות גבוהות מתבטאות בגלי חום לוהטים יותר. עודף אדי מים מעודד גשמי קיץ ומסייע להעלות את הטמפרטורות בלילות כיוון שהוא לוכד חום נוסף קרוב לפני השטח. השילוב של חום חריג ולחות, בעיקר בלילה, עלול להיות קטלני, שכן בתנאים האלה גוף האדם מתקשה לקרר את עצמו באמצעות נידוף זיעה. אלפי אנשים נטולי מזגן ברחבי העולם מתו.

השפעות האקלים על זרם הסילון הקיצי – נושא מחקר "חם", תרתי משמע – בלטו פחות. אבל ברור לגמרי שגורמים כלל עולמיים ואזוריים גם יחד מעורבים בהיווצרות זרמי סילון גליים במיוחד כמו זה ששטף את סקנדינביה בגלי חום, בצורת ושריפות. הטמפרטורות ששררו שם בין מאי ליולי היו הגבוהות ביותר מזה 260 שנה.

מה היה חלקם של השינויים האזוריים בתהליך הזה? באביב ובקיץ חלה התחממות לאורך רצועת יבשה שמדרום לחופים הארקטיים של קנדה ורוסיה. משנה לשנה שלגי האביב שמכסים אותה נמסים מוקדם יותר. אובדן השטח הזה, בעל כושר החזרת האור הגבוה, חושף מוקדם יותר את הקרקע שמתחת לשלג לקרינת השמש האביבית החזקה – ולפיכך גם מייבש אותה. קרקע יבשה מתחממת הרבה יותר מהר מקרקע לחה, ולכן הטמפרטורות עולות. ההתחממות המוקדמת הזאת נותנת זריקת מרץ לקיץ הממשמש ובא: היא מסיטה את זרם הסילון צפונה מוקדם יותר מבעבר ומאפשרת לאוויר החם לחדור לקווי רוחב גבוהים יותר.

שריפת יער בשבדיה ביולי 2018. הועצמה עקב גל חום | צילום: Getty images

רצועת היבשה החמה באופן חריג עלולה להוביל לפיצול של זרם הסילון לשני ענפים – תופעה שכיחה בחורף, אך לא בקיץ. מערכות מזג האוויר הכלואות בין שני הענפים נותרות לא פעם כפי שהן לתקופות ממושכות, משום שהרוח שם חלשה מדי להזיז אותן. במהלך קיץ 2018 היה זרם הסילון שמעל אֵיראסיה ואמריקה הצפונית מפוצל רוב הזמן. הפיצול הזה חולל תנאי חום ויובש ממושכים באזורים מסוימים ותקופות של גשם בלתי פוסק באזורים אחרים. בשלוש יבשות במקביל נשברו שיאי החום והקור גם יחד.

חיגרו את חגורת הבטיחות

מזג האוויר הסוער של 2018 היה רק קדימון לסרט העיקרי, שיגיע למסכים בכל רחבי העולם ככל שגזי החממה ימשיכו להצטבר. חלק מההשלכות של התופעות הכלל עולמיות – התחממות האוקיינוסים, התחממות האוויר ועליית הלחות באטמוספרה – הן ישירות ומובנות מאליהן. מאמצים מחקריים ניכרים מושקעים בפענוח סבך התופעות האזוריות ויחסי הגומלין ההדדיים בינן לבין גורמי השינוי הטבעיים. הבה נבחן ארבע דוגמאות.

קיימות ראיות להתפשטות האזור הטרופי של כדור הארץ סביב קו המשווה לכיוון הקטבים. בעקבות זאת נדחפים גם מסלולי הסערות לכיוון הקטבים וחלק מהאזורים הממוזגים נהיים חמים ויבשים יותר. את התסמינים הברורים ביותר אפשר לראות באזורים היבשים שתוחמים את הקצה הדרומי והצפוני של האזור הטרופי, למשל דרום קליפורניה, המזרח התיכון ואוסטרליה, שם בצורות וגלי חום חמורים כבשו את כותרות העיתונים. המדענים מתאמצים להבין את הגורמים האפשריים התורמים לכך – התחממות, אבק אטמוספרי וחלקיקי פיח שמשפיעים על טמפרטורות האוויר ועל היווצרות העננים.

גורם אזורי נוסף שנבחן הוא ההאטה המסתמנת של זרם הגולף – זרם האוקיינוס החשוב הזורם ממפרץ מקסיקו צפונה לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית, ואז חוצה את האוקיינוס האטלנטי לכיוון בריטניה. זהו הענף העילי של המחזור המתהפך המרידיאני האטלנטי המלא.

האטת הזרם עלולה לשבש את תבניות מזג האוויר והדגה בשני צידי האוקיינוס. רק מדידות מעטות נעשו של המים במעמקי האוקיינוסים, אך חריגות שנרשמו בטמפרטורות המנוטרות היטב של פני השטח – למשל החום יוצא הדופן לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית וגוש המים הקרים דרומית לגרינלנד – מחזקות את הטענה שהמחזור הנרחב הזה מאט. שינוי בדפוסי הטמפרטורות של מי האוקיינוס צפוי להשפיע על עוצמתן של סופות ועל מסלוליהן. מסלולה ההיפראקטיבי של סופה מהשנים האחרונות בצפון האוקיינוס האטלנטי עשוי להיות תגובה להאטה בזרם הגולף, וכך גם המים הלוהטים שעוררו כנראה את פצצות הציקלון של חורף 2018.

רמות חוסמות הן מאפיין אזורי נוסף שכדאי לשים אליו לב. תצפיות מעידות ששכיחותן גדלה במקומות מסוימים, למשל מעל גרינלנד ומערב רוסיה, אבל מודלים אטמוספריים מתקשים לנבא מתי המערבולות השמימיות המסתחררות האלה ייווצרו או יתפוגגו.

יער גשם. האזור הטרופי מתרחב | צילום: שאטרסטוק

רמות חוסמות יכולות להיווצר מכמה סיבות, חלקן קשורות לגורמי שינוי טבעיים ואחרות לשינוי האקלים. שרידים של סופות טרופיות, למשל, עשויים להזריק באופן טבעי מטחי אנרגיה לזרם הסילון, שעלולים לעוות אותו ולהוליד מערבולות מיותמות. אך ככל שהאוקיינוסים מתחממים, הסופות הטרופיות עשויות לשרוד גם באתרים צפוניים יותר ולתקופה מאוחרת יותר – לתוך עונת הסתיו – וכך להגדיל את הסכנה להתנגשויות עם זרם הסילון שעלולות ליצור רמות חוסמות. הרמות האלה, מצידן, עשויות לדחוף הוריקנים ומערכות מזג אוויר אחרות לכיוונים לא שגרתיים.

במהלך אוקטובר 2018, למשל, שוטט ההוריקן לזלי באוקיינוס האטלנטי במשך יותר משבועיים, ולבסוף פנה לאזור שאליו לא הגיע שום הוריקן מוכר לפניו: סמוך לחוף המערבי של פורטוגל. רוחות חזקות וגשמי זעף היכו בחצי האי האיברי. במקביל התיישבה רמה חוסמת חזקה מעל צפון-מזרח אירופה, ויצרה את הדפוס הגלי של זרם הסילון שלכד את לזלי ונשא אותו במסעו הממושך לרוחב האוקיינוס.

גורם אזורי אחרון הוא מערבולת הקוטב הסטרטוספרית, שהרבתה להופיע בחדשות בחורף 2018 וחזרה שוב בחורף 2019. בזמן האחרון היא מתנהגת מוזר. טבעת הרוחות החזקות הזאת מקיפה אזור של אוויר קר מאוד מעל הקוטב הצפוני בחודשי החורף בלבד, בגובה של כ-50 ק"מ מעל פני הים. מדי כמה שנים, בתנאים הנכונים, הטבעת עשויה לאבד את צורתה ואף להתפצל לשתי טבעות קטנות או יותר מכך, שנוטות לנוע דרומה ולשאת עימן גלי קור. בו בזמן אוויר קר מהדרום פולש לאזור הארקטי ויוצר תוהו ובוהו של טמפרטורות.

במהלך פיצולה של מערבולת הקוטב בסוף ינואר השנה, היה חם יותר קרוב לקוטב הצפוני מאשר בשיקגו. מקרים כאלה, שמכונים אירועי התחממות סטרטוספריים פתאומיים, יכולים להתרחש באופן טבעי, אך שכיחותם גדלה לאחרונה. מחקרים חדשים חשפו שהצמצום הדרמטי שחל בנפח הקרח של האוקיינוס הארקטי, צפונית למערב רוסיה, עשוי לתרום לפיצולים האלה של מערבולת הקוטב. אנשים שחיים בקווי הרוחב הבינוניים יהיו חשופים כנראה למתקפות תכופות יותר ויותר של מערבולת הקוטב ככל שתתחזק מגמת ההתחממות העולמית.

גם אם לא כל ההיבטים של הניסוי הבלתי מבוקר שאנו כופים על אקלים כדור הארץ ברורים לנו עדיין, המדע מגלה במהירות שאפשר לתלות את האשם על החמרת מזג האוויר הקיצוני והשלכותיו בשינוי האקלים. הבנת הקשר הזה תעזור לנו לחזות טוב יותר את העתיד ולהתכונן להשפעות הצפויות של התהליכים האלה על החקלאות, מצב הביטחון הבינלאומי, צמחים ובעלי חיים ימיים, יערות, מקורות מים מתוקים, תשתיות ובריאות האדם. ההשפעות ניכרות לעין כבר עתה, וצפויות רק להחמיר.

אבל עדיין לא אפסה התקווה. נחשולי מזג האוויר הגרוע העמידו באור הזרקורים את הקמפיין הממומן בנדיבות להפצת מידע כוזב ולזריעת ספקות בציבור בנוגע לשינוי האקלים. למרות טענותיהם של המפקפקים, גורמי שינוי טבעיים פשוט אינם יכולים להסביר את התנאים הקיצונים שאנחנו רואים וחשים כבר עכשיו.

סקרים שנערכו לאחרונה מראים שרוב הציבור השתכנע לבסוף ששינוי האקלים אמיתי ושאנחנו אחראים לו. מנהלי חברות ביטוח, מצביאים, יזמי נדל"ן ואנשי מנהלה עירוניים מגיבים לסכנות המוחשיות המאיימות על חיי אדם ועל רכוש. אולי אנחנו מוכנים סוף סוף להתמודד עם המסע הקשה המצפה לנו.

תרגם: מיכאל אלעזר

פורסם במקור בגיליון יוני 2019 של סיינטיפיק אמריקן

לעיון נוסף

  • More-Persistent Weak Stratospheric Polar Vortex States Linked to Cold Extremes. Marlene Kretschmer et al. in Bulletin of the American Meteorological Society, Vol. 99, No. 1, pages 49–60; January 2018.
  • Observed Fingerprint of a Weakening Atlantic Ocean Overturning Circulation. L. Caesar et al. in Nature, Vol. 556, pages 191–196; April 12, 2018.
  • Re-examining Tropical Expansion. Paul W. Staten et al. in Nature Climate Change, Vol. 8, pages 768–775; September 2018.

מארכיון סיינטיפיק אמריקן

  • לחשוב מחדש על זרם הגולף. סטיבן ק' רייזר ומ' סוזן לוזייר, גיליון פברואר 2013.