הצוותים הרפואיים הם הגיבורים החדשים של החברה בתקופת הקורונה. מה קורה להם כשהמשבר החמור חולף?

רופאה מניפה מגן נגד נגיף. איור: ריצ'רד בורג'

הלם קרב

בקיצור

  • הצוותים הרפואיים לא רק מתמודדים עם מבול של חולים קשים בזמן המגפה, אלא גם מסכנים את בריאותם שלהם, עדים לשיעורי תמותה גבוהים וחווים קריסה של הנהלים המוכרים ושל מערכות התמיכה.
  • הלחצים החריפים הללו יכולים להוביל לקשיים בתחום בריאות הנפש, אך נכון להיום הם כמעט לא מקבלים תמיכה טיפולית.

אחרי ימים קשים במיוחד בחדר המיון בניו יורק, הרופא מת'יו ביי (Bai) מרגיש את המתח מתנקז מגופו כשהוא רואה את אשתו ואת בתו בת השנה וחמישה חודשים. "מבחינתי האור בקצה המנהרה הוא כשאני חוזר הביתה למשפחה", אומר ביי. אולם כשחולי COVID-19 החלו להציף את בית החולים מאונט סיני (הר סיני) במנהטן בסוף חודש מרץ, החליטו ביי ואשתו שמוטב לה לקחת את התינוקת איתה לבית הוריה בניו ג'רזי. החשש שמא ידביק את בני משפחתו בנגיף היה גדול מדי.

כעת ביי מתמודד עם זרם בלתי פוסק של חולים שמתקשים לנשום, בחדר המיון העמוס ביותר שנתקל בו מעודו. בלב מעייניו שוכנת תמיד הדאגה לשלום הצוות שלו. כל רופא חווה משמרות קשות, אבל עכשיו הימים האלה חוזרים על עצמם שוב ושוב, ומצטברים. בלילות, כשהוא מקיים קשר וירטואלי עם בתו, שעת הסיפור לפני השינה לא מרגיעה אותו כמו שעשה הקשר הישיר האמיתי איתה. "בחיי שאין לי מושג מה אני מרגיש", אומר ביי. "אני הולך לעבודה, ובסוף היום אני הולך לישון. אין לי זמן לעכל שום דבר".

חזית המאבק

רפואה היא מקצוע עתיר לחצים גם בנסיבות רגילות. הדרישות הפיזיות, המתח הנפשי ותהליכי עבודה לא יעילים עלולים להוביל לשחיקה, מצב שמשפיע על עד 50 אחוז מהרופאים בארצות הברית, אומר הרופא הפנימאי קולין וסט (West), שחקר את רווחת הרופאים במרפאת מאיו (Mayo Clinic) במשך יותר מ-15 שנה. סקירה שפורסמה בכתב-העת Cureus ב-2018 תיארה את המצב הזה כ"שילוב של תשישות, ציניות ותפיסה של חוסר מסוגלות".

רופאים שחוקים עלולים בסבירות גבוהה יחסית לפרוש מעבודתם. בעקבות זאת המצב של מטופליהם עלול להידרדר. ועדיין, תופעת השחיקה איננה ממצה את כל מה שרופאים ורופאות, אחים, פרמדיקיות ואחרים חווים כשנגיף קורונה מכריע את מערכת הבריאות. "שחיקה היא תגובה כרונית לתנאי הטיפול הרפואי", אומר ווסט. "אבל זהו משבר חמור וחסר כל תקדים".

רופאה מותשת בבגדי הגנהנושאים את חוסר המוכנות של המערכת | צילום: הקטור פרטוז, שאטרסטוק

בשעה שהמגפה מערערת חלקים נרחבים מהחברה כולה, עובדי הבריאות הניצבים בחזית נושאים על כתפיהם את השלכות חוסר המוכנות של המערכת. בארצות הברית, תגובה ממשלתית נרפית, לצד שיבושים ניכרים בהפצת בדיקות, אפשרו לנגיף להתפשט. שנים של ניהול קמצני הותירו בתי חולים רבים ללא המשאבים הדרושים כדי להגיב למצב במהירות ובצורה נרחבת. בעקבות הביקוש הכלל-עולמי לציוד מיגון אישי ולמכונות הנשמה, האמצעים החיוניים האלה נהיה יקרי מציאות. המאגרים לשעת חירום לא סיפקו את הצרכים, והמאמצים להגדיל את המלאי לא היו מתואמים, או גרוע מכך – אילצו את בתי החולים והרשויות להתחרות ביניהם.

עכשיו חדרי מיון באזורים שספגו את מלוא עוצמת המגפה נאבקים לעמוד במבול הבלתי פוסק של חולים קשים. הצוותים בבתי חולים במקומות אחרים, שעדיין שורר בהם שקט מטריד, צופים במתרחש ותוהים אם הם היעד הבא שהנגיף יכריע. אחים ואחיות מסייעים לחולים נוטים למות לבצע שיחות טלפון אחרונות עם אהוביהם, שנאסר עליהם להיכנס למחלקות. כשחדרי המתים עולים על גדותיהם, משאיות קירור מגיעות לאכסן את הגופות.

"אנשי הצוותים הרפואיים שלנו נתקלים במטופלים חולים מאוד, במעין גל גאות ששוטף אותם, והם מתמסרים לעבודה הזאת כי זה מה שאנחנו עושים", אומר וסט. אבל התמסרות למצב של חוסר ודאות קיצוני במשך שבועות וחודשים עלול להותיר בסופו של דבר השפעות משמעותיות על שלומם הנפשי. יותר מכל קבוצה אחרת, הם עלולים לחלות עקב חשיפה מתמשכת לנגיף הקורונה SARS-CoV-2. על פי נתונים שפרסם המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית (CDC) באפריל, הנגיף הדביק עד אז יותר מ-9,000 עובדי בריאות ברחבי המדינה  והרג 27 מהם. בעולם כולו מתו מאות רופאים.

כמו ביי, רבים חוששים להדביק במחלה את מטופליהם ואהוביהם; מתמחים צעירים ממליצים זה לזה לכתוב "צוואה בחיים". בתי חולים מסוימים אסרו על צוותיהם להתראיין, ונתלו לשם כך בחשש מפני הפצה של מידע כוזב או בדאגה לפרטיות המטופלים. במקומות אחרים בעולם, רופאים שדיברו בפומבי על המחסור במשאבים או חלקו את חוויותיהם ננזפו או פוטרו מהמוסדות שבהם הם עבדו. מומחים רבים חוזים שכמכלול, התוצאות הטראומתיות האלה של המגפה ימשיכו להדהד עוד זמן רב אחרי שהנגיף עצמו ידעך.

נחשול של נגיפיםנחשול שמאיים להציף | איור: ריצ'רד בורג'

חוויה טראומטית

בדרך כלל כשמדברים על טראומה מתכוונים לאירועי אלימות מפורשת, כמו תאונות דרכים או יריות. אבל הפילוסוף ההולנדי ג'אנו אדין (Aydin) מגדיר אירוע טראומטי ככזה ש"מפר" את הציפיות היומיומיים שיש לאנשים מחייהם ומעולמם ומותיר אותם ב"מצב של בלבול וחוסר ודאות קיצוניים". במגפה הנוכחית, חוסר הוודאות המתמשך משתלב עם ייסורי המצפון שחווים אנשי צוותים רפואיים כשאין בידיהם די משאבים לטיפול בחולים הקשים, אומרת הפסיכיאטרית ונדי דין (Dean), מייסדי עמותת "פגיעה מוסרית בשירותי בריאות" (Moral Injury of Healthcare).

פגיעה מוסרית היא מושג שהושאל מהצבא. היא מתרחשת כשאדם עושה דבר שנוגד את תפיסותיו המוסריות המושרשות. בתחום הרפואה דבר כזה יכול להתרחש כששיקולים עסקיים של שירותי הבריאות מונעים מרופא להעניק למטופליו את הטיפול הנחוץ להם. זה קורה למשל אם אין מספיק מכונות הנשמה עבור כל חולי COVID-19 הזקוקים להם.

רופאים אינם רגילים לעשות טריאז', כלומר לבחור מי יקבל טיפול מציל חיים ומי לא, מסביר ג' ריצ'רד הולט (Holt), רופא אף אוזן גרון וביו-אתיקן מהמרכז למדעי הבריאות של אוניברסיטת טקסס בסן אנטוניו. "הוכשרנו לטפל בכל מטופל בנפרד, אבל בשיאה של מגפה חייבים לחשוב על טובתם הכוללת של כמה שיותר אנשים", אומר הולט. מחקרים שנעשו על חיילים מעלים שפגיעות מוסריות משבשות את התפקוד הרגשי, הנפשי והחברתי התקין, ולעיתים קרובות רואים אותה אצל אנשים שסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטי (PTSD). "אני חושב שאת החשבון האמיתי נשלם אחרי שכל זה ייגמר", אומר דין.

לקחת איתך את האסון הביתה

קשה לחזות את המחיר הרגשי של COVID-19. במהלך אסון טבע, הצוותים הרפואיים מעניקים לרוב את הטיפול אחרי שהאיום המיידי כבר פג, והם יכולים לשוב לביתם ולהירגע אחרי יום רווי דאגות, אומר ג'ושוע מורגנשטיין (Morganstein), יושב ראש הוועדה להיבטים הפסיכיאטריים של אסונות באיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה. כשאדם חושש להביא את האסון איתו לביתו, לא נותר לו שום מקום מפלט.

אנשי הצוותים הרפואיים מתמודדים עם התהפוכות החברתיות והכלכליות כמו כולם; הם חשופים להמולה המתמדת של חדשות קודרות. חלקם נמנעים מכל חשיפה לדיווחים חדשותיים על נגיף הקורונה, כמנגנון התמודדות. "עלינו להבין איך הייתה נראית התגובה שלנו לפני בוא האייפון", אומר הרופא הפנימאי סוּנִיל דנד (Dhand), העובר בבתי חולים במסצ'וסטס. "אני חושש לשלומם של כל אלה שסופגים כל כך הרבה אבדון ודיכאון ברשתות החברתיות".

הפסיכיאטרית ג'סיקה גולד (Gold) מבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס סבורה, לצד מומחים נוספים, שאנשי צוותים רפואיים, כקבוצה, עלולים לפתח רמות גבוהות מהמקובל של חרדה, דיכאון, צריכת סמים ובעיות הנלוות אליה, עקה חריפה (Acute stress), ובסופו של דבר דחק פוסט-טראומטי עקב חוויותיהם בחזית המגפה. מכיוון שמדובר באירוע חסר תקדים, גולד חוששת שגם הפגיעות הנפשיות תהיינה חסרות תקדים.

למרות מגבלותיהם, נתונים מהתפרצויות קודמות מחזקים את החששות הללו. מחקר קטן שנעשה על צוותים רפואיים במהלך התפרצות מגפת הסארס בשנת 2003, מצא לדוגמה ש-89 אחוז מהעובדים שנמצאו בסכנה גבוהה להידבק בנגיף דיווחו על השפעות פסיכולוגיות שליליות. מחקר אחר מצא קשר נסיבתי בין פחד הקשור לסארס לבין תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

סקר אחד שנעשה על 1,257 רופאים ואחיות בשיא ההתפרצות של COVID-19 בסין מצא שכ-50 אחוז מהמשיבים דיווחו על תסמינים של דיכאון, 44 אחוז דיווחו על תסמינים של חרדה ו-34 אחוז דיווחו על נדודי שינה. אנשים במקצועות הרפואיים נמצאים בסיכון גבוה ממילא לרבים מהמצבים הללו, אפילו בשגרה – שיעור המתאבדים בקרב בעלי המקצועות הרפואיים הוא גבוה במיוחד – ועדיין הם לא נוטים בדרך כלל לחפש עזרה נפשית, אומרת גולד. לרובם, היא מציינת, בכל מקרה אין די זמן או גמישות תעסוקתית כדי ללכת לטיפול בעיצומו של תוך יום עבודה סטנדרטי של תשע עד חמש. גם הסטיגמה שעוד נלווית למצוקות נפשיות דוחקת רבים לסבול בשקט. "מערך בריאות הנפש שלנו מעולם לא היה מסוגל לתמוך בצרכי האוכלוסייה באופן כללי, לא כל שכן באוכלוסייה שתזדקק לכך עכשיו", אומרת גולד.

רופאים מותשיםסובלים בשקט | צילום: FamVeld, שאטרסטוק

מוסדים כמו UNC Health בצפון קרולינה, הרחיבו את אפשרויות הטיפול שהם מעניקים למפרנסים, באמצעות שירותי טלרפואה והגמשה של לוחות הזמנים, כמו גם פתיחת קו חם לתמיכה. בבריטניה, צוות המענה לטראומות קורונה (COVID Trauma Response Working Group) מספק הדרכה, המבוססת על מחקרים פסיכולוגיים בתחום הטראומה, לצורך התערבויות יזומות. תמיכה נכונה עשויה אפילו לקדם את החוסן הנפשי. "יהיו אנשים שיחוו שיפור בביטחון העצמי שלהם או באמון שלהם ביכולתם להתמודד עם גורמי לחץ בעתיד", מתאר מורגנשטיין את התהליך הקרוי צמיחה פוסט-טראומטית.

המאמצים האלה הם ההתחלה, אך גולד מדגיש שהתמיכה הנפשית המוגברת חייבת להימשך לאורך זמן ובהיקף רחב, ולהתמודד עם בעיות מערכתיות כמו מחסור במומחי בריאות הנפש במדינה והסדרים חוקיים שמגבילים את שירותי הטלרפואה. טיפול מרחוק, יישומוני מדיטציה ושירותי רפואה וירטואליים נוספים חדרו כבר בהצלחה לא מעטה לאוכלוסייה הכללית בחודשים האחרונים, וגולד ומטפלים נוספים רואים בהם כלים מרכזיים גם בסיוע לאנשי צוותים רפואיים.

בערים בכל רחבי העולם התקבצו מדי ערב ליד החלונות אנשים שנמצאים בהסגר, כדי למחוא כפיים ולהריע לעובדים החיוניים. ביי מספר שמסעדות בניו יורק שולחות זרם בלתי פוסק של אוכל לבתי החולים ושחברים וזרים גם יחד באים להביע את הערכתם. כל זה עוזר מאוד למורל, אומר ביי. אבל יש גבול ליכולתה של הערצת הגיבורים, המופנית אל אנשי הצוותים הרפואיים, להגן עליהם מייסורי הנפש. כמו חיילים החוזרים מתעסוקה מבצעית, אנשי המקצועות הרפואיים יצטרכו זמן לעבד את חוויותיהם ולהחלים, אומר דין. כשהמשבר הבריאותי החמור יסתיים, עלול לפרוץ משבר בריאות הנפש. הפעם עלינו להיות מוכנים לקראתו.

תרגם: גל מנלה

פורסם במקור בגיליון יוני 2020 של כתב העת "סיינטיפיק אמריקן".