מדוע מדווחים אנשים רבים על עייפות יוצאת דופן לאחר פגישות זום, איך זה קשור לסינכרון הפעילות המוחית, ומה כל זה אומר על למידה מרחוק?

מה קורה במוח שלנו כאשר אנחנו נמצאים באינטראקציה עם אנשים אחרים? שאלה זו מעסיקה מדעני מוח רבים, וכדי לענות עליה הם בוחנים דפוסי פעילות מוחית של אנשים במהלך יצירת קשר עין עם אדם נוסף, שיחה או לימוד. במחקר מסוג זה משתמשים בשיטת Hyperscan, המאפשרת הקלטה של הפעילות המוחית של מספר משתתפים בו זמנית. מחקרים מוקדמים בתחום הראו כי כאשר אנשים שונים מרוכזים באותה הפעילות, למשל צפיה בסרט, הפעילות המוחית שלהם מסתנכרנת: דפוס גלי המוח שלהם נהיה דומה יותר אחד לשני. חקר הסינכרוניות המוחית יכול לעזור לנו להבין כיצד אנחנו מתקשרים זה עם זה, ועשויות להיות לו השלכות יישומיות רבות משיפור הדרך שבה אנחנו מעבירים מידע ומסרים, ועד לפיתוח או שיפור טיפולים בהפרעות פסיכיאטריות הכוללות ליקויים חברתיים.

פרופ' אורי חסון, מאוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, החוקר את נושא הסינכרוניות המוחית בין אנשים, מצא במחקריו שכאשר אנשים מאזינים לסיפור חל סינכרון בין הפעילות המוחית שלהם לזו של מספר הסיפור. לא רק זאת: נמצא גם שאיכות הסינכרון בין המוחות, כלומר עד כמה הפעילות המוחית של המאזין הופכת להיות דומה לפעילות המוחית של המספר, משפיעה על ההבנה - ככל שהסינכרון טוב יותר, ההבנה טובה יותר.

לממצאים אלו יש חשיבות גבוהה גם בתחום החינוך, שכן אם העברת מסרים בין בני אדם תלויה ברמת הסינכרוניות בין המוחות של הדובר והמאזין, נצפה לראות סינכרוניות כזו גם כאשר מורה עומד מול תלמידים בכיתה. במחקר שנערך בשנים האחרונות, חוקרים מאוניברסיטת ניו-יורק בדקו את הפעילות המוחית של קבוצות של ארבעה תלמידים ומורה, כדי לבחון אם סינכרוניות מוחית בין התלמידים, ובין התלמידים למורה, יכולה לחזות את איכות הלמידה. החוקרים מצאו כי כאשר תלמידים קשובים למידע שהמורה מעביר, הפעילות המוחית שלהם הופכת להיות מסונכרנת עם זו של המורה ושל שאר התלמידים, וגם היכולת שלהם לשחזר את המידע שלמדו במבחני זיכרון לאחר השיעור עולה.

 ילד יושב מול מחשב ולומד בלמידה מרחוק | Shutterstock, nik_nadal
האם יש הבדלים בפעילות המוחית  באינטראקציה וירטואלית, בהשוואה לאינטראקציה פנים אל פנים? ילד יושב מול מחשב ולומד בלמידה מרחוק | Shutterstock, nik_nadal

לימוד בלי סינכרון 

מה כל זה אומר על למידה בימי קורונה, תקופה בה פגישות רבות משתתפים עברו למדיה הדיגיטלית, ותלמידים רבים נאלצים לבלות שעות בלמידה מול המחשב? מאז תחילת המגיפה אנשים רבים החלו לדווח על תופעה בה לאחר פגישה בפלטפורמות של שיחות ועידה בוידאו (דוגמת זום) הם חווים עייפות גבוהה מזו שהם היו רגילים אליה לאחר פגישה פנים-מול-פנים. חוקרים אף נתנו כינוי לתופעה - עייפות זום (Zoom fatigue). 

ישנן השערות שונות לגבי מה גורם לעייפות הזום - אחת מהן היא הזמן החולף בין הרגע בו אדם מבצע פעולה, דוגמת דיבור או תנועה, לרגע בו המשתתפים האחרים בפגישה רואים אותה. העיכוב הזה גורם ליציאה מהסנכרון אליו אנחנו רגילים בתקשורת פנים-אל-פנים, וכתוצאה מכך המוח שלנו, באופן לא מודע, עובד קשה יותר כדי לפצות עליו. גורם אפשרי נוסף הוא העובדה שבתקשורת פנים-אל-פנים אנשים חשופים גם לתקשורת בלתי-מילולית, למשל דרך מחוות גוף, שלרוב אינה זמינה לנו במלואה בתקשורת אונליין. בנוסף, הצ׳אט שבו אנשים מתכתבים עלול להסיט את הקשב מהתקשורת הקולית במהלך שיעור או הרצאה. ולבסוף, המוח שלנו עלול לפרש את הפנים הגדולות יותר מהרגיל, המתבוננות בנו מן המסך הקרוב אלינו, כמאיימות, ולהגיב בתגובת פחד ולחץ באופן לא מודע. 

נכון להיום אין מחקרים שמשווים בין סינכרוניות מוחית בעת אינטראקציה פנים אל פנים לבין סינכרוניות מוחית בעת אינטראקציה וירטואלית. עם זאת, כבר ב-2012 פורסם מחקר שהשווה בין פעילות מוחית בזמן אינטראקציה שכוללת תקשורת מילולית ובלתי-מילולית, כמו שיחה פנים אל פנים, ובזמן אינטראקציה שכוללת תקשורת מילולית בלבד - שאפשר אולי לכנותה שיחה "גב אל גב". החוקרים מצאו כי מידת הסינכרוניות המוחית היתה גבוהה יותר בעת אינטראקציה שכללה את שתי צורות התקשורת,  מילולית וגם בלתי-מילולית. אמנם בשיחות זום קיימת תקשורת בלתי-מילולית חלקית, כמו שימוש בהבעות פנים, אך ייתכן שהיעדר חלק מהתקשורת הבלתי-מילולית, והקושי לשמור על קשב לאורך זמן, משפיעים על הפעילות המוחית בזמן שיחות ועידה בוידאו ומקשים על יצירת סינכרוניות מוחית בין המשתתפים. 

במאמר דעה שהתפרסם בנובמבר 2020 שיערו חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד כי יש הבדלים בפעילות המוחית  באינטראקציה וירטואלית, בהשוואה לאינטראקציה פנים אל פנים. הם עשויים לנבוע משוני התנהגותי, כמו קשר עין, וסביבתי,כמו תאורה ורקע, וגם כתוצאה ממגבלות טכנולוגיות,כמו קצב רענון המסך. לטענתם, אותם הבדלים עלולים להשפיע על איכות האינטראקציה, ויש לבצע מחקרים שיבחנו אותם באמצעות שיטת ה-Hyperscan. 

האם בעת פגישת זום קשה לנו יותר לייצר סינכרוניות מוחית, ומכאן הקושי  לייצר למידה מרחוק אפקטיבית? ואם כן, האם יש דרכים שיאפשרו להגביר את הסינכרוניות המוחית גם תחת התנאים האלו? המשך מחקר בתחום זה יכול לעזור במציאות תשובות לשאלות הללו, ולשפר את האופן בו מתנהלים הפגישות והלימוד שלנו בעידן הקורונה. עד אז, ניתן להיעזר בהמלצות להתמודדות עם עייפות הזום, שיכולות לשפר גם את איכות הלמידה מול המסך. בין היתר, מומלץ להימנע ממולטי-טאסקינג, ומגירויים רבים על המסך.