מי הם החרקים המעופפים שבאים לבקר אותנו עכשיו? מדוע הם עושים זאת דווקא בעונה החמה ולמה חשוב לנו לשמור עליהם?

ערב של יום שרב. אנו יוצאים אל המרפסת, להתאוורר. האוויר בחוץ מלא חרקים אחוזי תזזית. הם רוחשים מסביב למנורה, חולפים בזמזום מול הפנים, מתנגשים בנו, נופלים ושוב ממריאים. מאיפה הם הגיעו פתאום? מה הם רוצים מאיתנו? ולמה אנחנו צריכים להגן עליהם?

למה דווקא בקיץ

בתקופה החמה אנחנו מבחינים לעתים בפעילות מוגברת של חרקים מעופפים, במיוחד בלילה ובייחוד מסביב למנורות ופנסים. לא מדובר במין אחד, אלא במגוון רחב: זבובים, עשים, חיפושיות, פשפשים ורבים אחרים. כיצד ניתן להסביר את התופעה? הנה כמה גורמים שתורמים להיווצרותה:

  • ראשית, רק חרקים בוגרים מסוגלים לעוף. חרקים רבים מבלים את החורף ואף את האביב כזחלים או נימפות (פרטים צעירים, הדומים לבוגרים אבל חסרי כנפיים, כמו שקורה אצל פשפשאים וחגבאים). ככל שיותר חרקים מתבגרים, אנחנו רואים יותר מהם באוויר. שיא הפעילות הזאת מתרחש בסוף האביב ובתחילת הקיץ, כאשר מינים רבים השלימו גלגול ולפני שהבוגרים של רבים מהמינים מתים או נכנסים לתרדמת קיץ.

  • שנית, כמו שקורה עם הרבה בעלי-חיים פויקילותרמיים (בעלי חום גוף משתנה), פעילותם של החרקים תלויה בטמפרטורת הסביבה. כאשר קר, פעילותם של רבים מהחרקים תהיה מוגבלת או אף תופסק עד להתחממות. באביב, הטמפרטורות כבר גבוהות מספיק כדי שחרקים רבים יהיו פעילים במהלך היום, ואילו בקיץ נהיה כל-כך חם, שחרקים רבים עוברים לפעילות לילה. 

  • שלישית, בעוד שבשעות היום החרקים פזורים בחלל האוויר, כאשר הם עוברים לפעילות לילית מתחילה התקבצות סביב מקורות תאורה מלאכותיים - ואז אנחנו מבחינים בהם.

להקת החיפושיות: גם המושיות ("פרות משה רבנו") מבלות את את החורף והאביב כזחלים, והחיפושיות הבוגרות מגיעות בהמוניהן בתחילת הקיץ | צילום: Sundry Photography, Shutterstock
להקת החיפושיות: גם המושיות ("פרות משה רבנו") מבלות את את החורף והאביב כזחלים, והחיפושיות הבוגרות מגיעות בהמוניהן בתחילת הקיץ | צילום: Sundry Photography, Shutterstock

מעופפי קיץ, נעים להכיר

בין המבקרים שאנחנו פוגשים מסביב למנורת המרפסת, יש כמובן מינים מזיקים: יש כאלה הניזונים בדמנו, דוגמת היתושים. ויש את אלה שעלולים לפגוע במזוננו, דוגמת התיקן האמריקאי. עם זאת, 99 אחוז מהמינים של "מעופפי הקיץ" אינם מחפשים אצלנו דבר. מזונם ותנאי-הגידול שלהם לא קיימים בביתנו. הם מגיעים אלינו כי תאורה מלאכותית מבלבלת את מערכות הניווט שלהם, כך שבמקום לעוף לאן שהם צריכים, הם מכוונים אל המנורה.

בלילות כאלה אפשר לפגוש אלפי מינים שונים של חרקים, ואפילו חוקרים ותיקים מגלים ביניהם לא פעם מינים חדשים. לא נוכל להציג אפילו עשירית מהם בכתבה אחת, אך בכל-זאת, ניתן טעימה מהמגוון בדמות חמישה מינים שכיחים:

עינפז ירוק (Chrysoperla carnea): העינפז הוא נציג שכיח של סדרת הארינמלאים, המתאפיינת בזחלים טורפים בעלי לסתות גדולות, ובוגרים עדינים, אוכלי צוף, הדומים לשפיריות. זחלי העינפז חיים על צמחי הגינה שלנו וניזונים מכנימות ודומיהן. טעם זה בחרקים מזיקים הופך את העינפז לאחד החרקים המועילים ביותר לחקלאות. יש אפילו חוות המגדלות עינפזים. הזחלים שלהם נמכרים לחקלאים ובעלי גינות כאמצעי הדברה ידידותי לסביבה. עיניו הנוצצות של הבוגר מקנות לסוג את שמו: עין-פז.

חרק מועיל לחקלאות בזכות זחליו הניזונים מכנימות. עינפז ירוק | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס
חרק מועיל לחקלאות בזכות זחליו הניזונים מכנימות. עינפז ירוק | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

תריסית ירוקה (Nezara viridula): זהו פשפש גדול ובולט שנכנס לעתים בתעופה רועשת דרך החלון. כמו מרבית מיני הפשפשים, הוא ניזון מצמחים (מיעוט מיני הפשפשים הם טורפים, ומינים ספורים הם טפילים, אך את אלה לא נפגוש סביב המנורה). תריסית זו אינה בררנית. נוכל למצוא אותה ניזונה ממגוון צמחי בר, נוי ומאכל. לפיכך, מין זה נחשב למזיק בחקלאות, אך כניסתו לביתנו היא טעות. אין לו מה לאכול כאן. כאשר אנחנו עוזרים לתריסית לצאת, יש להיזהר לא לגעת בה ישירות, שכן כמו פשפשים רבים אחרים, בעת מצוקה היא פולטת חומר בעל ריח דוחה ואופייני שנשאר על הידיים לאורך זמן. 

פשפשי תריסית ירוקה מביאים את הדור הבא | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס
נכנסים לבתינו רק בטעות. פשפשי תריסית ירוקה מביאים את הדור הבא | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

מודד (Geometridae): כאן אין מדובר במין אחד, אלא משפחה שלמה של עשים. כמה גדולה? יש יותר מינים של מודדים מאשר מינים של פרפרים בעולם. מרבית המודדים שנפגוש יצטיינו בהתנהגות מיוחדת: במצב מנוחה כנפיהם יהיו פרושות וצמודות למצע. לעתים המודדים יישארו לנוח במקומות מוצלים בתוך הבית. אין סיבה לדאוג לבגדים או המזון שלנו. זחלי המודד ניזונים מצמחים - לכל מין יש את מיני הצמחים המועדפים עליו. השם "מודד", דרך אגב, מתייחס דווקא לזחלים, המתקדמים לא בתנועה רציפה, אלא ב"צעדים" גדולים תוך קימור הגוף, משל היו מודדים את הענף עליו הם הולכים.

מודד בוגר במצב מנוחה | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס
יש יותר מינים של עשים מודדים מאשר של פרפרי יום. מודד בוגר במצב מנוחה | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

מגלית נקודה (Phaneroptera nana): זהו אחד החרגולים הנפוצים ביותר בלילות קיץ. ככלל החרגולים, הוא ניכר במחושים הארוכים והדקים וגם ברגלי-הקפיצה הארוכות. בכך הוא נבדל מהצרצרים (להם רגליים קצרות) ומהחגבים (להם מחושים קצרים). אם פגשתם מגלית, הביטו בקצה האחורי של גופה: הזכרים יהיו מצויידים בזוג גנובתנים (אברי חוש) קצרים ומעוקלים, בעוד לנקבה יהיה איבר מעוקל ורחב, דמוי מגל (ומכאן שם הסוג). זהו צינור ההטלה, המשמש את הנקבה לשם הטלת ביציה ברקמות צמחים.

כמו כל החרגולים, למגלית יש מחושים ארוכים ורגליים אחוריות ארוכות. זכר בוגר | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס
כמו כל החרגולים, למגלית יש מחושים ארוכים ורגליים אחוריות ארוכות. זכר בוגר | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

יונית אלג'יראית (Pentodon algerinum): את החיפושית הכבדה הזאת אנחנו פוגשים לא על המנורה או הקיר, אלא על הרצפה לידה. מדובר בזבלית ("חיפושית זבל") מתת-משפחת הקרנפיות: תת-משפחה שמרבית המינים בה מאופיינים בבליטה דמוית קרן על ראשם. מבין מיני הקרנפיות  שאפשר לפגוש בלילות קיץ, דווקא אצל היונית אין קרן! על אף המראה המגושם, מתחת לכנפי-החפיה הקשיחות והמבריקות של היונית מסתתר זוג של כנפי-תעופה גדולות ושקופות, המאפשרות לחיפושית זו לעוף ולהגיע, מבולבלת משהו, אל המרפסת שלנו.

נראית כבדה ומגושמת, אבל מסוגלת להתעופף ולהגיע לבתים בטעות. יונית אלג'יראית | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס
נראית כבדה ומגושמת, אבל מסוגלת להתעופף ולהגיע לבתים בטעות. יונית אלג'יראית | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס

קיץ דומם

בלילה קיצי רוחש אולי קשה להאמין בזה, אבל החרקים הולכים ונכחדים. חוקרים המנטרים את אוכלוסיות החרקים ברחבי העולם מדווחים על נפילה של עשרות אחוזים בשפע החרקים. אזורים אחדים איבדו שלושה רבעים מהחרקים שלהם בשלושים השנים האחרונות! אין מדובר רק על מינים מסוימים, כמו דבורים או פרפרים. הדעיכה מורגשת בכל רחבי מחלקה מגוונת זו. זה קורה בשטחים עירוניים ושמורות טבע כאחד ולא נראה שהמגמה תתהפך בקרוב. כמובן שכמו שקורה במגמות ארוכות-טווח אחרות, דוגמת שינוי האקלים,  הבדלים עונתיים או אירועי קיצון, כמו התפרצויות הארבה האחרונות באפריקה ובהודו יכולים לטשטש את המגמה עבור הצופה המזדמן. 

כן, יש הרבה חרקים בקיץ - אבל בעבר היו הרבה-הרבה יותר. נוסע-בזמן מאמצע המאה הקודמת היה מוצא את חיק הטבע שלנו דומם בצורה מוזרה, עם הרבה פחות זמרת צרצרים, רפרוף עשים והבהוב גחליליות. אבל למה, בעצם, זה צריך להדאיג אותנו?

החרקים עומדים בבסיס המערכות האקולוגיות ביבשה ובמים המתוקים. הם משמשים מקור מזון עיקרי עבור עופות, זוחלים, דגים ויונקים רבים. בין החרקים נמצאים גם מרבית המאביקים, אשר בהם תלוי אחוז גבוה ממיני הצמחים לשם רבייה. לחרקים גם חשיבות גבוהה בתהליכי פירוק רקמות מתות של צמחים ובעלי-חיים. התמעטותם אולי פחות מורגשת היום, אך אם היא תמשיך במתכונתה הנוכחית, היא צפויה להביא לקריסה של בתי-גידול ולהכחדה של אינספור מינים. ללא חרקים נאבד את הכלניות והרקפות, את הסנוניות, הסלמונים, העטלפים (כן, גם את עטלפי הפירות. ללא חרקים נאבד את רוב עצי הפרי) ועוד ועוד. 

שרקרק מצוי טורף שפירית | צילום: aaltair, Shutterstock
החרקים הם מקור מזון עיקרי לבעלי חיים רבים. שרקרק מצוי טורף שפירית | צילום: aaltair, Shutterstock

אבל גם בלי להתחשב בהשלכות האקולוגיות, האובדן יהיה עצום, שכן חרקים מהווים כמחצית ממיני היצורים החיים בכדור-הארץ. הם בעצמם אוצרות יקרים שנעלמים אחד אחרי השני. ישנה הערכה כי 40 אחוז ממיני החרקים ייעלמו בעשורים הקרובים - רבים מהם ייכחדו בלי להתגלות לאנושות. לבסוף, כמובן שקריסת המערכות האקולוגיות תשפיע עלינו. האנושות תלויה במגוון המינים, ועם הידרדרותו היא צפויה לחוות עוני ורעב בקנה-מידה עולמי. באופן פרדוקסלי, אוכלוסיות החרקים המזיקים לחקלאות (המהווים אחוז זניח בין מיני החרקים) יכולות אף לעלות, בעקבות הכחדת מיני החרקים שניזונו מהם.

ההפחתה המשמעותית באוכלוסיות החרקים, שיש המכנים "אפוקליפסת החרקים", היא תופעה שנרשמה רק לאחרונה. ההיקף והסיבות שלה עוד לא ברורים עד תומם. עם זאת, ישנם גורמים שתרומתם למשבר מתבררת כיום. הרס בתי-גידול טבעיים, לשם עיור, תעשיה וחקלאות, הוא גורם אחד. גורם נוסף הוא שימוש נרחב בחומרי הדברה, המרווים את הביוספרה. גורם שלישי הוא זיהום אור, הנגרם מהתאורה השופעת שהאנושות מפעילה ברחבי כדור-הארץ. זיהום האור מפריע את מחזורי-החיים של חרקים ליליים (ובעלי-חיים נוספים) ותורם להכחדתם.

מה אנחנו יכולים לעשות? 

  • ראשית, צריך לדבר על המשבר. ככל שיותר אנשים יהיו מודעים אליו ואל משמעותו, כך אפשר יהיה לעשות יותר כדי לעצור את המגמה.

  • שנית, אפשר לנקוט בצרכנות נבונה: לקנות, ככל שניתן, מוצרים שייצורם אינו מערב הרס של בתי-גידול טבעיים, דוגמת יערות גשם.

  • שלישית, אפשר לדרוש מהמסגרות אליהן אנחנו שייכים (מועצות, בתי-ספר, חברות) להפחית במידת האפשר את הפגיעה בטבע שברשותן, על-ידי הפחתה של ריסוס, השארת צומח טבעי וצמצום התאורה הלילית למינימום ההכרחי. בצעד זה ניתן לנקוט גם בחצר הבית, ולהפכה לידידותית עבור חרקים וחיות בר אחרות. הפחתת התאורה, בעודה טובה עבור החרקים, בו-זמנית תפחית משמעותית את נוכחותם במרפסת, בלילות קיץ חמים.

לסיכום

אז כן, לילות הקיץ מלאים בחרקים מעופפים. על אף שיש ביניהם כמה מזיקים, רובם אינם מעוניינים במה שיש לנו. הם מגיעים אלינו בטעות, בגלל התאורה המלאכותית. זאת הזדמנות בשבילנו, להכיר את היצורים המרתקים החיים בסביבתנו ולהיזכר בכך שהצרות שלהם הן הצרות שלנו, וגם אם חיפושית רועשת בסלון יכולה להיות מבהילה, קיץ נטול חרקים הוא תסריט האימה האמיתי.