האם יש ירידה במספר דבורי הדבש? ודבורי הבר? החוקרים חלוקים בדעתם, ולא יודעים אם מדובר בתופעה אחת או כמה תופעות שונות, ואם אכן הגורם העיקרי לכך הם חומרי הדברה

הדבורים ממלאות תפקיד חיוני בהאבקת מגוון רב של צמחים, מתוכם צמחי מאכל רבים שהאדם תלוי בהם. לפי הערכה של הארגון למזון וחקלאות (food and agriculture organization, FAO) של האו"ם, מתוך כ-100 זני מאכל המספקים 90 אחוז מסך המזון בעולם, 71 זנים מאביקה דבורת הדבש (Apis mellifera). את שאר ההאבקה מספקים חרקים אחרים, בעיקר דבורי בר.

משנת 2006 דיווחו מגדלי דבורים בארה"ב על תמותת חריגה במיוחד של מושבות דבורי דבש: 90-30 אחוז מכלל המושבות לא שרדו את החורף. במושבות רבות המלכה נותרה בכוורת עם מספר פועלות צעירות, ולדות וגלמים ומזון רב – ללא הסבר ברור מדוע הדבורים הפועלות לא חזרו לכוורת, וללא הצטברות של דבורים מתות בסביבת הכוורת. בלי הדבורים הפועלות המושבה אינה יכולה להתקיים ובסופו של דבר הדבורים שבה ימותו. תופעה זו, שבה הדבורים הפועלות נעלמות מהכוורת, ללא כל סיבה נראית לעין, מכונה "הפרעת התמוטטות המושבה" (Colony collapse disorder, או בקיצור CCD).

מדענים החוקרים את תופעת ה- CCD לא זיהו גורם יחיד וישיר לתופעה. אך מכיוון שמושבות מתות או חלשות לרוב נמצאות באותו אזור, ייתכן שהגורם הוא מידבק, או שמדובר בחשיפה לגורם סיכון משותף. בשנים האחרונות חלה ירידה עקבית בתופעת ה- CCD, וכיום היא כבר כמעט ואינה מדווחת. יחד עם זאת, אובדן מושבות דבורים היא עדיין תופעה מדאיגה.

בעוד שבארצות הברית נצפתה תופעת ה-CCD, גם באירופה חשו בפגיעה במושבות הדבורים. אך התופעה באירופה נראית שונה, ואחוזי האובדן של הדבורים ביבשת הישנה היו קטנים הרבה יותר.   

עד 90 אחוז ממשובות הדבורים לא שרדו את החורף בשנים מסוימות בתקופת ה-CCD בארצות הברית. דבוראי מחזיק מלוא חופניים של דבורים מתות | צילום: Shutterstockעד 90 אחוז ממשובות הדבורים לא שרדו את החורף בשנים מסוימות בתקופת ה-CCD בארצות הברית | צילום: Shutterstock

השפעות האדם

כאשר מוצאים דבורים רבות מתות בפתח הכוורת, זו עדות ברורה לכך שלא מדובר ב- CCD. לפעמים אפשר לזהות את הגורם למות המושבה: רעב, מחלה, טפילים, חשיפה לרמות גבוהות של חומרי הדברה, או בעיות הקשורות במלכה. לפעמים אי אפשר לזהות במדויק את הגורם. הסברה המקובלת כיום היא שהעלייה בתמותה של מושבות דבורים נובעת משילוב של כמה גורמים המחלישים את המושבה והופכים אותה רגישה יותר למחוללי מחלות נפוצים בדבורים כמו וירוסים, הפטריה Nosema ceranae או האקרית הטפילה Varroa destructor (כשמה כן היא, הרסנית מאוד עבור דבורי הדבש).

באופן טבעי, בכל שנה  10-20 אחוז ממושבות הדבורים אינן שורדות את החורף כתוצאה ממחלות או גורמים אחרים. בשנים קשות הנתון הזה יכול אף לעלות. בין אפריל 2016 לאפריל 2017, דיווחו מגדלי הדבורים בארה"ב כי שליש מהמושבות לא שרדו את השנה, בעיקר בגלל מחלות או טפילים. בשנה שקדמה לה, הגיע האובדן אף ל-40 אחוז.

אחד הגורמים במכלול הוא תזונה לקויה של הדבורים, הנובעת מצמצום במספר הפרחים. בעולם שבו בניינים, כבישים, מדרכות, או אפילו מרבדי דשא נרחבים תופסים את מקום הצמחים הפורחים, הדבורים מתקשות להשיג את התזונה הדרושה להן.

גורם פוטנציאלי נוסף הוא החשיפה לחומרי הדברה כמו קוטלי חרקים, פטריות ועשבים.  תשומת הלב בתחום זה מתמקדת בעיקר בשני חומרים. האחד הוא קוטל עשבים בשם glyphosate,  שנמצא בסופו של דבר שהוא בטוח לשימוש במינונים שהדבורים פוגשות במציאות. השני אינו חומר יחיד אלא קבוצת חומרי הדברה בשם ניאו-ניקוטינואידים (neonicotinoids), השנויים במחלוקת. חומרי הדברה עשויים גם להיטיב עם הדבורים, למשל קוטל החרקים Coumaphos שהורג את האקרית הטפילה. ריכוז גדול של קוטל החרקים הזה נמצא דווקא במושבות בריאות של דבורים.

השפעת חומרי ההדברה ממשפחת הניאו-ניקוטינואידים שנויה במחלוקת מכיוון שהמחקרים בנושא אינם חד משמעיים. יש מחקרים שמצאו השפעה שלילית של הניאו-ניקוטינואידים על דבורים, בהם עלייה בתמותה כתוצאה מבעיות ניווט בחזרה לכוורת. לעומת זאת מחקרים אחרים לא מצאו שום השפעה של החומר על הדבורים.

חשיפה ארוכת טווח

שני מאמרים סמוכים שפורסמו לאחרונה בכתב העת Science בדקו את השפעת חומרי ההדברה השייכים למשפחת הניאו-ניקוטינואידים על דבורים בתנאי שדה ולאורך זמן.

מחקר אחד בדק את ההשפעה של שני סוגי ניאו-ניקוטינואידים: קלוטיאנידין ותיאמתוקסם (clothianidin  ו-thiamethoxam) בשדות לפתית (rapeseed) בהונגריה, בריטניה וגרמניה. במקרה זה חומר ההדברה שימש לציפוי הזרעים, כך שלא ממש ברור איך החומר השפיע על הדבורים, אם בכלל. התוצאות היו מאוד לא חד משמעיות: בזמן פריחת היבול, הייתה השפעה שלילית על דבורי הדבש בהונגריה ובבריטניה, אך בגרמניה נמצאה דווקא השפעה חיובית של השימוש בחומרים אלו על דבורי הדבש. ייתכן שלא חומר ההדברה השפיעו על הדבורים במחקר, אלא גורמים אחרים, שלא נבדקו. התוצאות הסותרות לכאורה בין האזורים מעלות אפשרות של השפעת גורמים כאלה, כמו תנאי סביבה.

ממצא מעניין של המחקר היה זיהוי של אימידלקלופריד (imidacloprid), חומר הדברה שהוצא משימוש שנים רבות קודם לכן, באבקה ובצוף שנשמרו בכוורות. משמעות הממצא היא שגם לאחר הפסקת השימוש הנרחב בחומר זה, הוא עדיין נוכח ומשפיע בסביבה.

המחקר השני בדק את השפעת השימוש בניאו-ניקוטינואידים שונים בשדות תירס בקנדה על כוורות דבורי דבש הסמוכות להם. ראשית, החוקרים בדקו לאיזו כמות של חומרי ההדברה נחשפות הדבורים בתנאי אמת וגילו כי  עיקר החשיפה היה לקלוטיאנידין. גם במחקר הזה הם זיהו נוכחות של אימידלקלופריד, על אף שלא נעשה בו שימוש כלל במהלך תקופת המחקר. ממצא מפתיע נוסף הוא שדגימות האבקה החיוביות לנוכחות ניאו-ניקוטינואידים לא הגיעו מזרעים שטופלו בחומרי ההדברה – אלא מפרחי בר שלא טופלו כלל. כלומר, חומרי ההדברה מצאו את דרכם לצמחים אחרים, שלא אליהם כוון הטיפול  ולמעשה זה מקור החשיפה העיקרי של הדבורים לחומרים הללו.

לאחר מכן, ביצעו החוקרים ניסוי שבו חשפו דבורים לאבקת פרחים מלאכותית. לאבקה הוסיפו קלוטיאנידין ברמות שהופחתו בהדרגה במשך 12 שבועות, וסיפקו אותה לדבורים בכמות דומה לזו הנאספת במציאות. הם מצאו כי חומר זה גרם לתמותה מוגברת של הדבורים הפועלות ולהפחתה בהתנהגויות חברתיות שתפקידן למנוע התפשטות של מחלות ומזיקים במושבה. כמו כן, נמצא קשר סטטיסטי בין חומרי ההדברה לבין סיכוי מופחת למצוא בכוורת מלכה מטילה, שבלעדיה הכוורת אינה יכולה להתקיים לאורך זמן.

במחקר זה נמצאה גם השפעה משולבת עם חומרי הדברה נוספים: הפוטנציאל להשפעה קטלנית של הניאו-ניקוטינואידים מוכפל כאשר הדבורים חשופות במקביל גם לחומרים קוטלי פטריות המצויים בשימוש חקלאי.

האם חומרי ההדברה פוגעים בדבורים? הממצאים אינם חד משמעיים. ריסוס בשדות | צילום: Shutterstockהאם חומרי ההדברה פוגעים בדבורים? הממצאים אינם חד משמעיים. ריסוס בשדות | צילום: Shutterstock

השפעות מורכבות

השאלה אם הניאו-ניקוטינואידים אכן עלולים להיות מסוכנים לדבורים בכלל ולדבורי דבש בפרט עדיין שנויה במחלקות. יש מדענים הקוראים לצמצם את השימוש בחומרים אלה, לצד אחרים שמציינים בזהירות כי התוצאות אינן חד-משמעיות. רוברט פקסטון (Paxton), פרופסור לזואולוגיה באוניברסיטת מרטין לותר שבגרמניה אמר לאתר sciencemediacentre.org כי "המחקרים מדמים באופן מיטבי גם את ההשפעות ארוכות-הטווח של חשיפת דבורים בשדה לרמות נמוכות של ניאו-ניקוטינואידים, וגם את ההשפעות קצרות הטווח לרמות גבוהות שלהם. יהיו שיטענו כי עדויות אלה מספיקות כדי לאסור באופן גורף על השימוש בחומרים האלה".

מהעבר השני, יש המתנגדים למסקנות האלה, בהם גם בעלי עניין בנושא. ד"ר פיטר קמפבל, מעריך בכיר של סיכונים סביבתיים בחברת Syngenta, המייצרת ומוכרת מוצרים המכילים ניאו-ניקוטינואיד מסוג תיאמתוקסם. בראיון לאתר sciencemediacentre.org הוא מציין בין השאר את העובדה שבגרמניה דווקא נצפתה השפעה חיובית של החומר על מושבות דבורים, וטוען כי ייתכן שההשפעות שנצפו אינן משמעותיות מבחינה סטטיסטית.

אין ספק כי הדרך עוד רבה להבנת השפעתם המדויקת על אוכלוסיות הדבורים של חומרים שונים שבני האדם מפזרים בסביבה, וכי מדובר בהשפעות מורכבות, שכן הסביבה לא מכילה רק חומר הדברה מסוג אחד, ואפילו לא רק חומרי הדברה. ייתכן שיש השפעות נוספות כמו שינוי האקלים או הטיפול בכוורות על ידי המגדלים  ויהיה קשה לבודד גורם יחיד ולכמת את השפעתו. בינתיים אפשר לקוות שלא נזהם את הסביבה ביותר מדי חומרים רעילים, ושנצליח לעזור לדבורים להמשיך ולהתקיים, כי גם אנחנו מאוד תלויים בהן.