בעבר חשבו כי מערכת החיסון אינה פועלת במוח, ורק כיום אנחנו מתחילים להבין עד כמה מורכבים יחסי הגומלין בין מערכת החיסון למערכת העצבים המרכזית

כולנו מכירים את התחושה כשאנחנו חולים: ישנוניות, חוסר תיאבון, חוסר מוטיבציה לקום מהמיטה ותחושת דכדוך. אולם המשפט "נפש בריאה בגוף בריא" איננו סתם חוכמה עממית. בעשורים האחרונים הולכת ומתגבשת ההבנה שמערכת החיסון ומערכת העצבים שלובות זו בזו. כשאנו חולים, מערכת החיסון יכולה לגרום לנו להרגיש טוב יותר, ואילו כשאנחנו לחוצים יכולתנו להתגונן מפני מחלות עלולה להשתנות.

מערכת החיסון ומערכת העצבים מתקשרות זו עם זו כל הזמן. הן משתמשות לשם כן בשני אמצעי תקשורת עיקריים – חלבונים שמופרשים מתאי מערכת החיסון וקרויים ציטוקינים, וחומרים שמפרישים תאי העצב וקרויים מוליכים עצביים.

השפעה דו-כיוונית

ההשפעה מתרחשת לשני הכיוונים. מצד אחד יש מסלולי עצבים שיורדים מהמוח אל איברים של מערכת החיסון – הטחול, בלוטות הלימפה ומח העצם, ומולם מסלולי עצבים שעולים בחזרה אל המוח. מעבר לכך, בניגוד לתפיסה השלטת בעבר שגרסה שתאי מערכת החיסון אינם נוכחים במוח, אנו יודעים כיום שיש בו שפע של תאי חיסון שנקראים מיקרוגלִיה. הם שוכנים בקרבת תאי עצב, וליד תאים אחרים של מערכת החיסון שנמצאים באזורים אסטרטגיים כמו קרום המח ובקרבת חדרי המח שבהם נוצר נוזל המח.

לתאי עצב יש קולטנים לציטוקינים המופרשים מתאי מערכת החיסון, שמשפיעים עליהם בצורות רבות. ציטוקינים מסוימים עשויים לעודד למשל התפתחות של תאי עצב מתאי גזע, או להביא ליצירת קשרים חדשים בין תאי עצב קיימים. לאחרונה דווח שהציטוקין אינטרפרון גאמה דרוש לבקרה על התנהגות חברתית של עכברים. החוקרים מיכל שוורץ ועדו עמית ממכון ויצמן למדע מצאו גם כי ציטוקין אחר, אינטרפרון בטא, משפיע באופן שלילי על תהליכי חשיבה בעכברים זקנים. ציטוקינים אחרים עלולים לפגוע בתהליכי חשיבה אם רמתם גבוהה מדי ואף להרוג תאי עצב, כמו שקורה באלח דם (ספסיס). כמויות גדולות של ציטוקינים עלולות גם לעכב יצירת תאי עצב חדשים אצל בני אדם בוגרים.

ההשפעה פועלת גם בכיוון ההפוך – תאי עצב משפיעים על תאי מערכת החיסון דרך המוליכים העצביים. המוליך העצבי נוראדרנלין, למשל, משפיע על יציאתם של תאי גזע יוצרי דם ממח העצם אל הדם. שחרור אדרנלין באיברי מערכת החיסון מגביר את פעילות התאים נגד חיידקים ומזיקים ומשפר את יכולתם לחסל אותם. יתר על כן, תאים במערכת החיסון עצמה מסוגלים לייצר מוליכים עצביים. תאי T, לדוגמה, מסוגלים לסנתז את המוליך העצבי אצטילכולין ולהשפיע באמצעותו על תאים אחרים במערכת החיסון.

הנציגים של מערכת החיסון בתוך המוח. תאי המיקרוגליה (צבועים בכחול) בין תאי העצבים | מקור: Shutterstockהנציגים של מערכת החיסון בתוך המוח. תאי המיקרוגליה (צבועים בכחול) בין תאי העצבים | מקור: Shutterstock

מחלה ודיכאון

באילו מצבים מערכת החיסון ומערכת העצבים משתלבות יחד? אחד מהם הוא מצב שקרוי בעגה המקצועית "התנהגות מחלה", כלומר אוסף התסמינים ההתנהגותיים של אנשים חולים, כמו הימנעות החולה מסביבתו, אובדן תיאבון וכדומה.

מתברר שהתנהגות מחלה מזכירה מאוד דיכאון, ואף נחלשת אם מטפלים בה במעכבי דיכאון. הדמיון רב עד כדי כך שחוקרים רבים טוענים שדיכאון הוא התנהגות מחלה שיצאה משליטה, ומציעים ללמוד את מנגנוני הדיכאון על ידי חקר התנהגות מחלה.

בניגוד לדיכאון, התנהגות מחלה היא מנגנון מועיל – היא חוסכת מהחולה בזבוז אנרגיה מיותר על תנועה ומסייעת לו להפנות את המשאבים שלו למלחמה בגורם המחלה, וכן מצמצמת את המגע של החולה עם הסובבים אותו וכך מקטינה את הסכנה שידביק אותם.

זהירות: לחץ

השפעה בכיוון ההפוך מתרחשת במצבי לחץ כרוני, שנקראים "עקה" (Stress). לחץ מפעיל מסלול עצבי אשר גורם להפרשת הורמון בשם קורטיזול, הידוע כ"הורמון הלחץ". אחת ההשפעות של הקורטיזול היא עיכוב הפעילות של תאי מערכת החיסון. ואכן לחץ כרוני מוביל לרמות גבוהות וקבועות של קורטיזול, ולתת-פעילות של מערכת החיסון, ועל כן פוגע ביכולת של הגוף להילחם במחוללי מחלות. ההשלכות על הבריאות עלולות להיות רחבות היקף: מהצטננויות, דרך כיבי קיבה ועד סרטן, אם כי הקשרים בין המחלות הללו לעקה עדיין נחקרים.

השפעה ישירה של מערכת החיסון על מערכת העצבים מתרחשת כשפורצת דלקת במערכת העצבים עצמה. דוגמה לכך היא מחלת הטרשת הנפוצה, שבה מערכת החיסון של הגוף תוקפת חלבונים שעוטפים את תאי העצב. אולם דלקות דומות נצפות גם במחלות אחרות המתאפיינות במוות של תאי עצב, כמו אלצהיימר ופרקינסון.

אחת התיאוריות לגבי הגורמים למחלת אלצהיימר היא שהאשמה היא בתגובה דלקתית בלתי מותאמת. עם זאת, קשה לפרש מהי משמעות הדלקת במחלות הללו, וליתר דיוק מה הביצה ומה התרנגולת: האם פעילות מערכת החיסון מחוללת את המחלות האלו או שמא היא תגובה נגדן? מכאן עולה גם השאלה ומהי הדרך לטפל במחלות כאלה: האם למגר את הדלקת המחוללת אותן, או להגביר את הדלקת המנסה לנגוד אותן? השאלות האלה מציבות אתגר עצום בפני החוקרים.  

מערכת החיסון גורמת למחלות במוח או מנסה למנוע אותן? הדמיה של משקעים על תאי עצב במוח של חולה אלצהיימר | מקור: Shutterstockמערכת החיסון גורמת למחלות במוח או מנסה למנוע אותן? הדמיה של משקעים על תאי עצב במוח של חולה אלצהיימר | מקור: Shutterstock

תחזוקה שוטפת של המוח

בעשור האחרון התברר שמערכת החיסון משפיעה על מערכת העצבים לא רק בזמני מחלה ובהפרעות פסיכיאטריות, אלא גם בהתפתחות התקינה של המוח. בין השאר התברר שבמהלך התפתחות המוח נוצרים תאי עצב מיותרים שמתים עם הזמן. כאשר הם מתים, תאי המיקרוגליה נקראים "לעכל" את הפסולת התאית, שעלולה להרעיל תאים חיים.

תאי המיקרוגליה יכולים לחזק או להחליש את הקישור בין תאי עצב גם אצל יצורים בוגרים שכבר סיימו להתפתח. מחקרים על עכברים הראו שכאשר האם סובלת מדלקת בזמן ההיריון, יש לכך השפעה על תאי המיקרוגליה של העובר, והצאצאים מראים התנהגות דמוית אוטיזם לאחר לידתם. אם הממצאים האלה נכונים גם לבני אדם, השפעת תאי המיקרוגליה על המוח עשויה להיות עצומה. 

לאחרונה, מחקרים חדשים חושפים קשר בלתי צפוי בין מערכת העצבים, מערכת החיסון וחיידקי מעיים. תחום חקר חיידקי המעיים פורח בשנים האחרונות, וידוע שהם מווסתים בין השאר את פעילות מערכת החיסון. השפעתם על הבריאות נרחבת מאוד, החל במעורבותם במחלות מעיים וכלה בהשפעתם על תגובת הגוף לתרופות נגד סרטן.

כבר שנים ידוע שילדים אוטיסטים סובלים יותר מאחרים משלשולים ומבעיות במערכת העיכול, ושהרכב חיידקי המעיים שלהם שונה מזה של ילדים אחרים. במחקר שעורר סערה גדולה דווח שאפשר לשפר את ההתנהגות החברתית של עכברים כמו-אוטיסטים, שנולדו לאחר שהאם סבלה מדלקת בזמן ההיריון, על ידי מתן חיידקי מעיים "טובים" (פרוביוטיקה).

מחקרים מצאו שהשפעת חיידקי המעיים מגיעה אפילו עד לתאי המיקרוגליה במוח, ואצל עכברים חסרי חיידקי מעיים תאים אלו פעילים בצורה שונה. אולם יש לסייג את הממצאים האלה בכך שהבסיס העצבי לאוטיזם, כמו גם התפקוד של תאי המיקרוגליה, עדיין אינו ברור.

מערכות החיסון והעצבים הן מערכות מורכבות מאוד, שמערבות סוגים רבים של תאים ויחסי גומלין מסובכים ביניהם. פיענוח הקשרים ביניהן חשוב מאוד על מנת להבין את הביולוגיה של מחלות שונות, מסרטן ועד אלצהיימר. השאלה איך לרתום את התקשורת ביניהם לצרכים טיפוליים מורכבת אפילו יותר. כאן רק סקרנו כמה קצות חוט לשאלה סבוכה, ועדיין רב הנסתר על הנגלה.