שתלים שמותקנים במוחם של חולי פרקינסון מפחיתים את התסמינים, אבל באופן מוזר חלק קטן מהחולים מאבדים את כישורי השחייה שלהם

שחיין ותיק שקפץ למים עמוקים באגם הסמוך לביתו בשווייץ, נחרד לגלות שהוא אינו מסוגל לשחות. לולא הצילה אותו אשתו הוא ודאי היה טובע. מדוע? זמן לא רב לפני כן הושתל במוחו התקן שמאפשר לשלוט ברעידות ותסמינים אחרים של מחלת פרקינסון באמצעות "גירוי מוחי עמוק": גירוי חשמלי ממוקד של המוח. שמונה חולים נוספים, שהיו שחיינים טובים, חוו את תופעת הלוואי המשונה הזאת בעקבות השתלת ההתקן.

יתר על כן, לפי מאמר שפרסם לאחרונה צוות רפואי מאוניברסיטת ציריך, כששלושה מהחולים כיבו את ההתקנים במוחם, הם הצליחו לחזור לשחות. המאמר מצטרף לדיווח משנת 2015 על מקרה דומה באוסטרליה. גם כאן, כל עוד ההתקן פעל החולה לא הצליח אפילו לצוף. הוא כשל בסנכרון תנועות הידיים והרגליים, ורק סובב את גֵווֹ באופן מוזר שלא סייע לו להתקדם במים. כשכיבו את ההתקן הוא הצליח לשחות בקלות. עוד שלושה חולים טבעו בעקבות תופעה דומה.

לא מקרה בודד

מחבר המאמר כריסטיאן באומן (Baumann) אמר בריאיון לניו יורק טיימס, כי הרופאים סברו תחילה שהטובע באגם היה מקרה יחיד. אולם כשדבר דומה קרה לחולה אחר, שהיה במקור שחיין תחרותי, הם החלו לחקור חולים נוספים על כישורי השחייה שלהם ומצאו שהתופעה הופיעה אצל עוד שבעה חולים מתוך 250 שנשאלו. למרות ההפרעה לשחייה, כל התשעה העדיפו להשאיר את ההתקן דולק, מכיוון שהוא אכן מרסן את תסמיני המחלה.

באומן מדגיש כי נראה שהתופעה אינה נפוצה, ופוגעת רק בחולים מעטים שעברו השתלה. "חולים רבים עדיין מסוגלים לשחות, ואין לנו מושג מדוע – הרי הם טופלו בדיוק באותו אזור של המוח כמו אלה שאיבדו את היכולת. על כל פנים מדובר בתופעה מסכנת חיים שיש לתת עליה את הדעת בעתיד". בעקבות זאת הזהיר באומן את כל החולים לא לשחות לבדם במים עמוקים.

המנהל הרפואי של קרן פרקינסון בארצות הברית, מייקל אוקון (Okun), אומר כי הדיווחים משווייץ מעוררים שאלות שדורשות מחקר קפדני. בינתיים גם הוא קורא לחולי פרקינסון לא לשחות לבדם – גם אם לא השתילו להם התקן גירוי – מכיוון שהמחלה עצמה פוגעת ביכולת התנועה ועלולה לסכן אותם בטביעה.

תאי עצב במוח של חולי פרקינסון | איור: Science Photo Library
עדיין לא ברור איך בדיוק השתל עוזר. תאי עצב במוח של חולי פרקינסון | איור: Science Photo Library

להשתמש, אבל בזהירות

התקנים לגירוי מוחי עמוק, שמינהל המזון והתרופות בארצות הברית אישר ב-1997 לטיפול במחלת פרקינסון, פולטים אותות חשמליים שמתערבים בדפוס החריג של דחפים חשמליים במוח הגורם לתסמיני המחלה. ההתקנים הללו, שמכונים גם "קוצבי מוח", מספקים הקלה ניכרת ברעידות, בנוקשות השרירים ובקשיי התנועה של החולים.

עד כה הותקנו ברחבי העולם כ-150 אלף שתלים כאלה, שמייצרת חברת Medtronic, במוחם של חולי פרקינסון. בעקבות הדיווח מאוסטרליה פרסמה החברה כעבור שנה הודעת בטיחות דחופה, שבה הזהירה כי התקני גירוי מוחי עלולים להוביל לאובדן תיאום שיכול למנוע מחולה לשחות כהלכה. בחברה טענו שהם גם התריעו על כך בפני מינהל המזון והתרופות ושלחו אזהרה ל-2,400 רופאים שטיפלו בחולים בהתקנים הללו.

באומן אומר שלא ידוע מדוע ההתקן מפריע לשחייה, אבל משער במאמר שאצל חלק מהחולים האותות שלו משפיעים על "האזור התנועתי המשלים" במוח, שאחראי על תיאום תנועות הגפיים. זהו האזור העיקרי שמקבל אותות עצביים מגרעיני הבסיס – קבוצת תאים במוח שנפגעים אצל חולי פרקינסון ושהגירוי המוחי העמוק משפיע עליהם. האזור הזה גם שולט על קליפת המוח התנועתית ועל חוט השדרה, שם יש תאי עצב שמפעילים את השרירים. לדבריו, אם זהו ההסבר, גם כישורים תנועתיים מורכבים אחרים עלולים להיפגע, ואכן היו חולים שסיפרו ששכחו איך לעשות סקי ואחד לא הצליח לשחק גולף.

"מדובר בממצא יוצא דופן", מודה המנהלת הרפואית של התוכנית לטיפול בהפרעות תנועה במרכז הרפואי "הר סיני" בניו יורק, ג'והי חימנז-שהד (Jimenez-Shahed). "מפתיע לראות תשעה חולים עם התופעה הזאת. זה בהחלט מחזק את התצפיות הראשוניות". אף שהיא מתייחסת לדיווח משווייץ ברצינות, היא מדגישה כי צריך לבדוק היכן בדיוק הושתלו האלקטרודות ומה היה דפוס הגירוי המוחי. לטענתה, גם הבדלים של פחות ממילימטר יכולים להתבטא בפער גדול בהשפעות הגירוי.

מנהל המחלקה לניתוחי מוח ברשת הבריאות Northwell Health בניו יורק, דיוויד ויינטראוב (Weintraub) מוסיף שלא לגמרי ברור איך התקנים לגירוי מוחי מסייעים לחולי פרקינסון. לדבריו, ההתקנים גם גורמים מדי פעם לתופעות לוואי מסתוריות כמו שינויים במצב הרוח, ראייה כפולה, נמלול או איבוד היכולת לדבר בקול רם. "דברים מוזרים קורים כל הזמן עם ההתקנים הללו", הוא אומר, ומוסיף שלרוב אפשר לתכנת את ההתקן כך שהבעיות יעברו.

רייצ'ל דולהון (Dolhun), סגנית נשיא בקרן מייקל ג'יי פוקס שמממנת מחקרים על מחלת פרקינסון, אומרת כי "המחקרים הללו נוגעים לחולים מעטים, וצריך לדווח עליהם לקהל רחב יותר. רק כך נלמד על תופעות לוואי נדירות. איננו מעוניינים לעורר דאגה בקרב חולי הפרקינסון, אבל חשוב שתהיה מודעות לבעיה".