מדענים באוסטרליה הדביקו יתושים בחיידקי וולבכיה והצליחו לצמצם מאוד הפצת המחלה הקטלנית

קדחת דנגי היא מחלה מסוכנת שפוגעת בכ-400 מיליון איש בשנה, רבע מהם סובלים מתסמינים של המחלה, שכוללים חום גבוה, כאבים, ובמקרים חמורים דימום מסיבי שעלול לגרום למוות. נכון להיום אין תרופה למחלה. בהדבקה ראשונה מטפלים בתסמינים, בעיקר על ידי הורדת חום ומנוחה, אך הדבקות נוספות עלולות להתבטא בתסמינים חמורים יותר. קבוצת חוקרים מאוסטרליה מציעה פתרון יצירתי למחלה, בדמות חיידקים שיילחמו בנגיף במקומנו.

מקור המחלה הוא נגיף הדנגי המועבר, שמועבר לבני אדם בעקיצת יתושי אדס (Aedes aegypti), הנפוצים במרבית המדינות באזורים החמים של העולם. לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי, כמחצית אוכלוסיית העולם, קרוב ל-3.9 מיליארד בני אדם, נמצאים בטווח הסכנה להידבק במחלה.

היתוש הזה קטן יחסית למיני היתושים הקיימים בארץ ומסוגל לגדול במקווי מים קטנים מאוד כמו עציצים בבית, כך המחלות שהוא מעביר יכולות לפגוע באנשים גם בערים גדולות ולא רק במטיילים בג'ונגלים. כשהנגיף מדביק יתושה הוא גורם לשינויים בביטוי הגנים שלה שגורמים לה להיות תקיפה יותר במאמציה לעקוץ אנשים, וכך מגביר את סיכויי ההדבקה.

האויב הטבעי

יתושי אדס אינם הנשאים היחידים של נגיפים – גם חרקים מעופפים אחרים, כמו זבובי תסיסה יכולים לשאת נגיפים דומים. מחקרים מהעשור הקודם גילו שזבובי תסיסה שהודבקו בחיידק הוולבכיה (Wolbachia), היו עמידים למדי להדבקה בנגיפים. חיידקי הוולבכיה ידועים בהשפעה קיצונית על החרקים הנושאים אותם, וביכולת שלהם להיאבק בהעברת נגיפים נעשה שימוש נסיוני במאמץ להילחם בנגיף הזיקה. בעקבות זאת סברו חוקרים מאוניברסיטת מונש באוסטרליה שאם ידביקו יתושים בוולבכיה, החיידק יעניק להם עמידות לנגיף הדנגי וכך תמנע העברתו.

תחילה בחנו החוקרים טכניקות רבות להדבקת היתוש בחיידק ומצאו שהעברת הוולבכיה לביצי היתוש היא הדרך הטובה ביותר לוודא שהוא יישאר נשא של החיידק כל חייו. נוסף על הקניית חסינות מוגברת לנגיף, כשחיידק מדביק יתוש זכר והיתוש מזדווג עם יתושה "בריאה", נוצר תהליך שנקרא "חוסר התאמה ציטופלזמטי" שמפחית מאוד את כמות הצאצאים שלהם. כשגם הנקבה נגועה, אין כל השפעה על מספר הצאצאים. כמו כן, כשנקבה נושאת את החיידק היא מעבירה אותו לצאצאיה. וכך נוצרת העדפה לאוכלוסייה שבה הדורות הבאים ישאו את החיידק.

בשנת 2015 החלו החוקרים לבדוק את ההנחות שלהם באמצעות הפצת ביצי יתוש מודבקות בחיידק בכמה מוקדים בעיר טאונסוויל באוסטרליה, ומעקב אחר כמות היתושים שנושאים אותו לאורך זמן. בתוך כשנה וחצי נמצא שברוב האזורים כמעט כל היתושים הודבקו בחיידק.

הטיפול המקומי ביתושים הביא לירידה של ממש בהדבקה במחלה. זחלי יתושים נגועים | צילום: Science Photo Library
הטיפול המקומי ביתושים הביא לירידה של ממש בהדבקה במחלה. זחלי יתושים נגועים | צילום: Science Photo Library

מיגור הקדחת

גם בריסון קדחת דנגי היו ממצאים מרשימים. המחלה נעלמה כמעט לחלוטין בקרב תושבי העיר, בלי שחל כל שינוי בתפוצתה אצל אורחים שהגיעו מחוץ לעיר והתאשפזו בה. העובדה הזאת מעידה במידה רבה שהטיפול המקומי ביתושים אכן קשור לירידה בהדבקה.

לתהליך הזה יש גם חשיבות אקולוגית. אף שרובנו מנסים להשמיד כל יתוש ברגע שאנחנו שומעים את זמזומו הטורדני, יש לזכור שלכל טכניקה שמשנה את מאזן היצורים החיים יכולות להיות תופעות לוואי הרסניות. לדוגמה יתושים הם מזון מועדף על דגים רבים, לטאות ציפורים ואפילו צמחים טורפים, כך שירידה בכמותם עלולה לסכן מינים אחרים. בהתחשב בזה, הטכניקה המוצעת, שאינה שואפת להכחיד יתושים אלא רק לשנות אותם, נראית עדיפה על פני הטכניקות המקובלות שכוללות בעיקר הדברה נרחבת.

חשוב לזכור, שיתושים הם החיה המסוכנת ביותר לאדם כיום, כי הם נשאי מחלות רבות כגון מלריה, דנגי, קדחת צהובה, קדחת הנילוס וכמובן נגיף זיקה שזכה לפרסום רב בשנים האחרונות. לטענת החוקרים הטכניקה שהם מציעים תוכל למנוע חלק ניכר מהן, והם עומדים להתחיל בהפצתה למדינות נוספות.