דרורים בסין דואגים לשלב בקינים שלהם עלי לענה, שמרחיקים מהם טפילים ומובילים לגוזלים בריאים וגדולים יותר

ביום החמישי לחודש החמישי של לוח השנה הסיני, בדרך כלל בחודש יוני שלנו, חל חג סירות הדרקון. החוגגים זורקים אורז למים להאכיל את הדגים, צופים במרוץ הסירות השנתי, ובדרום סין גם נהוג לתלות על דלתות הבתים צרור של גבעולי לענה. למנהג האחרון יש משמעות מעבר למסורת: עלי הלענה מכילים חומרים דוחי חרקים, וכך יכולים לשמור על בני הבית מפני עקיצות ומחלות, במיוחד בתחילת הקיץ, עונת היתושים.

בני האדם אינם היחידים שהבינו את התועלת שבעלי הלענה: במחקר חדש, חוקרים מאוסטרליה, מסין ומאירופה הראו שציפורי דרור הקינמון (Passer cinnamomeus) החיות באזור משתמשות גם הן בעלים האלו ומרפדות בהם את הקינים. כתוצאה מכך, הגוזלים שלהן בריאים ושמנים יותר.

ועלה בקן של דרורים |  צילום: Griffith University
לא התנהגות מקרית: דרור קינמון עם עלה של לענה, ועלה בקן של דרורים | צילום: Griffith University

לענה בכוונה תחילה

זו לא הפעם הראשונה שבה נראו בעלי חיים משתמשים בחומרים בעלי פעילות רפואית: קופים וקופי אדם, דובים, איילים ועוד נצפו אוכלים צמחים שעוזרים להם להיפטר מטפילי מעיים או לטפל במחלות. חוקרים גם מצאו עלים עם חומרים פעילים בקינים של ציפורים לא מעטות, מזרזירים עד ירגזים, אך עד עתה לא היה ברור אם הן מכניסות את העלים האלו בכוונה לקן, ואם יש להם השפעה של ממש על הגוזלים. במחקר החדש בחנו החוקרים בדיוק את השאלות האלו.

בשלב הראשון הם הציבו תיבות קינון לדרורים, במחציתן הם הניחו שקית בד עם עלי לענה מהמין Artemisia verlotiorum, ובמחצית האחרת שקית עם עלי במבוק. הדרורים העדיפו בבירור לקנן בקופסאות עם הלענה. לאחר מכן החוקרים הניחו בחלק מהתיבות שקיות חדשות עם עלי לענה כל יום, בחלק מהן שקיות עם עלי במבוק, ובאחרות לא הניחו כלום. הם בדקו כמה עלים וגבעולים של לענה הדרורים עצמם הוסיפו לקן, וראו כי בתיבות שבהן החוקרים לא הניחו לענה, הדרורים "השלימו את המלאכה" והביאות יותר עלים של הצמח בעצמם.

מכך הסיקו החוקרים שהדרורים אינם אוספים עלי לענה באופן מקרי, עם עלים מכל סוג אחר, אלא שמים לב אליהם ודואגים שתמיד יהיו מספיק מהם בקן. ככל הנראה, הם יוצאים לאסוף עלי לענה אם ריח הלענה בקן אינו חזק מספיק – ולכן הדרורים שקיננו בתיבות עם שקיות עלי הלענה, הוסיפו פחות עלים כאלה לקן עצמו.

 ויליאם פיני מצוות המחקר |  צילום: Griffith University
האם הדרורים מחקים את האדם, או שאנו למדנו מהם? ויליאם פיני מצוות המחקר | צילום: Griffith University

גוזלים שמנים ללא טפילים

האם עלי הלענה באמת מגנים מפני טפילים? כשהחוקרים בדקו את הקינים הם גילו שהטפילים העיקריים בהם היו אקריות, שידועות כמזיקות לגוזלים. בקינים שבהם היו יותר עלי לענה היו פחות אקריות, והגוזלים גדלו מהר יותר והעלו יותר במשקל, בהשוואה לקינים עם פחות עלי לענה. "על ידי הפחתה של טפילים כמו אקריות, הדרורים שהוסיפו יותר עלי לענה לקן שלהם העמידו גוזלים גדולים ובריאים יותר", סיכם וויליאם פיני (Feeney) מאוניברסיטת גריפית באוסטרליה, מהחוקרים החתומים על מאמר המחקר.

זה לא אומר, כמובן, שהדרורים מבינים את הקשר בין עלי הלענה למספר האקריות בקן, ובינו ובין בריאות הגוזלים שלהן. סביר יותר להניח שלדרורים שנמשכו לריח הלענה, או שדאגו לשלב את העלים בקן מכל סיבה שהיא, היו צאצאים רבים ובריאים יותר, שהעבירו את הגנים שלהם הלאה – ובהם גם את הגנים שגרמו להם להימשך ללענה. התוצאה, בסופו של דבר, היא אותה תוצאה: שימוש בצמחים המייצרים חומר פעיל דוחה טפילים.

"הממצאים שלנו מצביעים על כך שדרורי הקינמון, כמו בני האדם, משתמשים בלענה כעשב מרפא, כדי להגן על הגוזלים שלהם", אמר פיני. "זה מעלה את השאלה – מי מחקה את מי?".