לא רק BMI. מדענים מסכימים כי היקף הבטן הוא מדד חיוני למעקב אחר המצב הבריאותי. הבעיה: אין עדיין שיטת מדידה אחידה

רבים מאיתנו מכירים את מדד מסת הגוף – BMI, שמשמש להערכת משקל יתר. בין השאר נמצא שהוא מסייע לחזות סיכון למחלות כמו סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם. אולם בשנים האחרונות מתגבשת יותר ויותר ההסכמה שהמדד הזה איננו מספיק. נייר עמדה שפרסמה לאחרונה קבוצת חוקרים מכל רחבי העולם מציע לשלב לצידו גם מדד אחר שמעיד על השמנת יתר: היקף המותניים.

BMI הוא היחס בין המשקל בקילוגרמים לריבוע הגובה במטרים. ארגוני בריאות, ובכלל זה קופות החולים בארץ, מסתמכים על המדד הזה כדי להעריך אם אדם סובל ממשקל עודף שעלול להוביל למחלות. אולם בשנים האחרונות עלתה הטענה שהמדד הזה אינו טוב מספיק, וצריך לקחת בחשבון גם את היקף המותניים. חוקרים העלו ספקות בדבר יכולתו של ה-BMI לבדו לספק חיזוי אמין להשמנת יתר מסוכנת, שכן הוא מתעלם מפיזור השומן בגוף, ויש לכך חשיבות עצומה בהתפתחות מחלות.

החשש העיקרי הוא מפני הצטברות של שומן באזור הבטן, שלדעת חוקרים רבים עלולה לשבש את האיזון ההורמונלי בגוף, ולכן לעודד מחלות הקשורות לחילוף החומרים, כמו סוכרת. בשנים האחרונות החלה להישמע הטענה כי היקף מותניים הוא מדד אמין לאחוזי השומן הבטני, ועל כן הוא מנבא בצורה טובה יותר את הסיכון לחלות. יתר על כן, נמצא ששומן בטני עלול לעודד מחלות אפילו כשערכי ה-BMI נמצאים בטווח התקין.

 שומן בטני עלול להיות קשור למחלות, גם כשה-BMI תקין. מדידת היקף המותניים | צילום אילוסטרציה: Dao_Duangkamol, Shutterstock
שומן בטני עלול להיות קשור למחלות, גם כשה-BMI תקין. מדידת היקף המותניים | אילוסטרציה: Dao_Duangkamol, Shutterstock

שיתוף פעולה בינלאומי

בשנת 2017 החליטו הארגון העולמי לטרשת עורקים והחברה למחלות קרדיו-מטבוליות לנסח נייר עמדה שיסכם את עמדת שני הארגונים בנוגע לשילוב שני המדדים: מדידת היקף מותניים ו-BMI. לצורך כך הוקם צוות חוקרים שכלל מדענים ממדינות רבות, בהם פרופ' איריס שי מאוניברסיטת בן גוריון. נייר העמדה שהתפרסם לאחרונה הציג סקירה נרחבת של הספרות המדעית, לצד דיון מקיף במשמעות הנתונים הקיימים. הוא הציג ראיות לכך שאצל נבדקים רבים ה-BMI שלהם נשאר ללא שינוי במשך השנים, אך היקף המותניים שלהם גדל.

משמעות הדבר היא שלכאורה חל שינוי בפיזור השומן בגופם של הנבדקים: יותר שומן התרכז בבטן אף על פי שהכמות הכוללת שלו בגוף נותרה בעינה. את השינוי הזה רואים היטב בעלייה בהיקף המותניים. בנוסף נרשמו הבדלים ניכרים בהיקף המותניים של נבדקים שערכי ה-BMI שלהם היו דומים. העובדה שמדד מסת הגוף אינו מסוגל להבחין בהבדלים הללו מעידה על מגבלותיו ועל כך שהוא אינו מספיק לבדו לזיהוי סימני השמנה שמעידים על סכנה לבריאות.

אולם החוקרים מציינים כי גם מדידת היקף מותניים לבדה אינה מספקת תמונה מלאה, שכן היא לא מלמדת על אחוזי השומן בגוף כולו, אלא רק להשמנה בטנית. המדד אינו מלמד דבר, לדוגמה, על פיזור השומן בירכיים. כמו כן הם מציינים מחקרים רבים שהראו כי הפחתה בצריכת הקלוריות עקב דיאטה או פעילות גופנית מתבטאת בירידה משמעותית בהיקף המותניים גם כשהתהליך אינו מביא לירידה במשקל.

הבעיה היא שנכון להיום אין עדיין פרוטוקול מקובל למדידה אחידה של היקף המותניים. החוקרים מדגישים כי נחוצה שיטת מדידה אחידה, המשקפת את נקודות המדידה, כדי לשמור על אחידות הנתונים. לסיכום הם מציעים להתאים את ערך היקף המותניים לערך ה-BMI ולשלב את שניהם כדי לחזות בצורה כמה שיותר מדויקת מי נמצאים בסיכון למחלות הקשורות להשמנת יתר.