ממצא נדיר: ענבר בן 130 מיליון שנה, שבתוכו התאבנו זחלים הבוקעים מתוך ביצים. המאובן מגלה לנו לראשונה עד כמה עתיק מנגנון הבקיעה של הזחלים, שקיים עד היום

לכודים יחדיו בתוך ענבר בן 130 מיליון שנה - כך גילה צוות חוקרים קבוצה של תשעה זחלים ממשפחת העינפזיים (Chrysopidae ), שנמצאו מאובנים לצד הביצים שבהן הוטלו ומבני הבקיעה שעזרו להם לצאת מהן. התגלית המדהימה נחשבת לנדירה במיוחד, כיוון שזו הפעם הראשונה שבה נמצאו מאובנים של מבני הבקיעה הללו.

להגיח לעולם - לא תמיד זו משימה קלה ופשוטה, הן ליונקים העושים דרכם בתוך תעלת לידה צרה והן לעופות או לזוחלים, שצריכים ליצור פתח שיוביל אותם החוצה מהביצה. במהלך האבולוציה פיתחו יצורים שונים שיטות שונות לצאת מתוך ביצה: שחרור חלבונים המפרקים את הקליפה, הכנסת נוזלים היוצרים לחץ ולבסוף פיצוץ, והשיטה המפורסמת מכולן - ביקוע הביצה.

חרקים, זוחלים ועופות רבים המטילים ביצים מצוידים ב״איברי פיצוח״ שונים, שבעזרתם בעל החיים הצעיר שובר את קליפת הביצה מבפנים ויוצא לאוויר העולם. דוגמה מפורסמת היא ה״שן״ המתפתחת על מקוריהם של אפרוחי תרנגולת, משמשת אותם לשבירת קליפת הביצה ונעלמת מיד לאחר מכן. גם לרוב הזוחלים יש שן בקיעה שעוזרת להם ביציאתם החוצה ונושרת בעת סיום תפקידה. לזחלים ממשפחת העינפזיים יש שיטה משלהם: הם עוטים ״מסכה״ בעלת להב משונן, המסייעת להם לשבור את הקליפה ולצאת החוצה. בתום הביקוע, המסכה נושרת מהזחל ונשארת מחוברת לקליפת הביצה. זוהי השיטה המשמשת אותם כיום, אך עד למציאת המאובן איש לא ידע מתי הופיעה לראשונה.

הענבר עם הזחלים והביצים שבתוכו | מתוך המאמר
זחלים ממשפחת העינפזיים עוטים ״מסכה״ המסייעת להם לשבור את קליפת הביצה. הזחלים בענבר | מתוך המאמר

הזחל והמסכה

אבן הענבר עשויה שרף עץ שהתאבן: הזחלים בישי המזל נלכדו בשרף כשעוד היה טרי, והתאבנו יחד איתו. צוות חוקרים בינלאומי עמל על המאובן הנדיר. הם פרסו אותו לפרוסות דקיקות - כל אחת בעובי של סיכה - ובחנו את מה שנשמר בתוכו. במאמר חדש הם מציגים תיאור מפורט של הממצאים: בענבר השתמרו תשעה זחלים ממשפחת העינפזיים ביחד עם הביצים שמהן יצאו וה"מסכות" ששימשו אותם לביקוע הקליפה. הזחלים המאובנים עודם לופתים את הביצים שמהן יצאו זה עתה - התנהגות נפוצה בקרב קרובי משפחה מודרניים של זחלים אלה, הנשארים צמודים לביצים עד שגופם הרך יתקשה ולסתותיהם יתחזקו ויוכלו לשמש אותם לאכילה. אצל רוב הזחלים שבמאובן מבנה הלסת לא התפתח עדיין, ומכאן שהם בקעו, כנראה, זמן קצר בטרם נלכדו בשרף.

קיומן של ה"מסכות" תומך גם הוא במסקנה הזאת, כי המבנים המסייעים לזחלים לבקוע מהביצה נעלמים בדרך כלל במהירות לאחר שמילאו את תפקידם. מאובן המכיל מבנים כאלה הוא, לפיכך, ממצא נדיר ויוצא דופן באמת ובתמים. המין שאליו שייכים הזחלים נכחד ואיננו קיים עוד. החוקרים העניקו לו את השם Tragichrysa ovoruptora, שפירושו ״שוברי ביצים טראגיים״, על שם האירוע הטראגי שבו נכלאו הזחלים בענבר.