אחת הדרכים האפשריות לזהות מוקדי התפרצות פוטנציאליים של המגפה היא לעקוב אחרי הנגיף במי השפכים

נגיף הקורונה החדש SARS-CoV2 מציב בעיות רבות בפני רופאים וחוקרים שמבקשים לעקוב אחרי התפשטותו. תסמיני המחלה משתנים מאוד מחולה לחולה, וכך גם פרק הזמן שעובר מרגע ההדבקה ועד שהנשא מפיץ את הנגיף. השילוב של מצב שבו יש חולים רבים לא מאומתים שחוו רק תסמינים קלים, עם העובדה שנשא של המחלה יכול להדביק אחרים עוד לפני שחווה תסמינים, הופך את איתור החולים ובידודם למשימה מאתגרת במיוחד.

אחד הפתרונות האפשריים לצורך בזיהוי של נשאים ואיתור מוקדי התפרצות עתידיים הוא לעשות מדי יום רבבות בדיקות מעבדה אקראיות לאנשים בכל רחבי המדינה, במיוחד באזורים שבהם יש חשש שהמחלה מתפשטת. הבעיה היא שגישה זו מחייבת מלאי גדול מאוד של חומרי מעבדה, כוח אדם מקצועי והיא עלולה לדרוש זמן רב. פתרון אחר הוא להתמקד בתמונה הגדולה במקום בפרטים הקטנים, כלומר לוותר על זיהוי פרטני של כל נשא, ולחפש את האזורים המועדים לפורענות.

כדי ליישם את השיטה השנייה נחוץ לנו אמצעי שיאפשר לאסוף במהירות וביעילות דגימות מכמה שיותר אנשים מדי יום. נשמע מסובך? הרבה פחות ממה שאתם חושבים. ברגע שמוותרים על השאיפה לזהות פרטנית כל חולה וחולה, מגלים שבכל עיר כבר קיימת מערכת איסוף יעילה מאוד. אולי היא לא הכי פוטוגנית, אבל היא יעילה להפליא.

הכירו את מערכת הביוב העירונית. איפה שאתם רואים בעיקר "איכס", חוקרים רואים מאגר נתונים עצום שיכול לספק מידע על המתרחש בגופם של תושבי העיר. הטכנולוגיה שקיימת כיום מאפשרת לקחת בקלות דגימות מאזורים רבים במערכת הביוב העירונית והארצית, ולחפש בה סימנים לקיומו של החומר הגנטי האופייני לנגיף הקורונה – כפי שנעשה עם נגיפים אחרים, כגון נגיף הפוליו.

בדיקת מעבדה לקורונה | צילום: anyaivanova, Shutterstock
בדיקת דגימות של ביוב יכולה לאתר מוקדי התפרצות ביעילות רבה יותר מאשר בדיקות סקר באוכלוסייה. בדיקת מעבדה לקורונה | צילום: anyaivanova, Shutterstock

ניתוח מושכל

ניסוי כזה בדיוק עשה לאחרונה צוות חוקרים ממכון המים ההולנדי (KWR). את הבדיקות הראשונות הם עשו כבר בתחילת השנה, עוד לפני שמחלת COVID-19 הגיעה להולנד, במטרה לוודא שהבדיקה מסוגלת להבחין בין הנגיף מחולל המחלה לנגיפים אחרים מאותה משפחה. לשמחת החוקרים הבדיקות האלה חזרו שליליות, כלומר לא זיהו נוכחות של נגיפי SARS-CoV-2.

אחרי שהתגלו החולים הראשונים במדינה חזרו החוקרים על הניסוי כדי לוודא שהבדיקה שלהם מסוגלת לזהות את החומר הגנטי הנגיפי במי הביוב. הפעם התוצאות היו חיוביות, ונמצאו נגיפים בביוב של הערים אמסטרדם ואוּטְרֶכְט. בעקבות ההצלחה המשיכו החוקרים לחפש סימנים לנגיף במערכת הביוב של ערים נוספות במדינה והצליחו לזהות נגיפים במי הביוב שישה ימים לפני שאובחן בערים האלה החולה המאומת הראשון.

כדי לתרגם את הפוטנציאל שהציג הניסוי לכלים שיוכלו לעזור לקבל החלטות אפידמיולוגיות להתמודדות עם המגפה, חשוב לנתח באופן מושכל את הנתונים שנאספים בבדיקות. לדוגמה, לא ברור נכון לעכשיו מהי כמות הנגיפים הממוצעת שנשא מפריש ממערכת העיכול וממערכת השתן שלו, וגם לא ידוע כמה מהנגיפים שורדים בביוב עד שהבדיקה נאספת. הנתונים האלה חיוניים כדי שנוכל לקבל תמונת מצב אמינה על התפשטות המחלה באזור מסוים. בנוסף, חשוב להיות מודעים למקרים שעלולים להטות כלפי מעלה את כמות הנגיפים בבדיקה עירונית, כגון הופעה או אירוע תרבות המוני בעיר, שמושכים אליה תיירים רבים וביניהם עלולים להיות גם נשאים.

בהעדר חיסון או תרופה נגד הנגיף, ניצול הביוב ככלי לניטור המגפה הוא דוגמה לכלי יצירתי שיכול בשימוש נבון לעזור לאפידמיולוגים לזהות גל תחלואה חדש לפני שייצא מכלל שליטה ויסחוף אותנו לתקופת הסגר נוספת.