זמן לא רב אחרי שחלפו התסמינים, רמות הנוגדנים לנגיף יורדות באופן משמעותי. כך נותר חלון זמנים צר לאיסוף הנוגדנים ממחלימי קורונה לשם הכנת חיסונים סבילים עבור חולים שנאבקים על חייהם

במהלך המאבק של גופנו נגד נגיפים ומחוללי מחלה אחרים, מערכת החיסון שלנו מייצרת נוגדנים, שמאפשרים לה לזהות את הפולש ולנטרל אותו ביעילות. כחלק מהמאבק בנגיף הקורונה SARS-CoV-2, מחולל מגפת COVID-19, רופאים משתמשים בין השאר בנוגדנים שהוצאו מדמם של מחלימים כדי לסייע לחולים קשים להתמודד עם הנגיף. אולם מתברר כעת שיש להם חלון הזדמנויות מוגבל לבצע את זה, שכן רמת הנוגדנים בדמם של חולים לשעבר יורדת בהתמדה.

נוגדנים הם מולקולות שמסוגלות להיקשר למבנים ספציפיים של מחולל מחלה זה או אחר (כמו מנעול ומפתח), לנטרל אותם ולסמן אותם כך שמערכת החיסון תתגייס ותפעל נגדם. בעקבות חשיפה לאותם מבנים, רמות הנוגדנים בדם עולות. בסיום, לאחר שהחולה החלים, רמות הנוגדנים יורדות, אך הם עדיין נשארים בדם למקרה שאותו מחולל מחלה יפלוש לגוף פעם נוספת. אותו תהליך פועל גם אצל חולי קורונה – מרגע הופעת התסמינים, רמות הנוגדנים לנגיף עולות ומגיעות לשיא לאחר שבועיים-שלושה. אולם כבר אחרי שישה שבועות רואים ירידה משמעותית בכמותם.

חולי קורונה קשים, שאין להם דיי זמן או שאינם מסוגלים לפתח בעצמם נוגדנים  יכולים לקבל חיסון סביל (פסיבי) – כלומר לקבל נוגדנים של אנשים שהבריאו מהמחלה, בתקווה שיסייעו לחולים לנטרל את הנגיף ולגייס את מערכת החיסון שלהם נגדו. לא מעט מחקרים בחנו את יעילות הטיפול. אומנם המסקנות עדיין אינן חד משמעיות, אך המחשבה כיום היא שיש לחיסון סביל תרומה כלשהי נגד הנגיף. נכון להיום, בכפוף להמלצות של מינהל המזון והתרופות (FDA) בארצות הברית, רופאים רבים משתמשים בעירוי נוגדנים מפלזמה של מחלימים כטיפול של חסד עבור אותם חולים קשים. 

חולי קורונה קשים, שעדיין לא פיתחו בעצמם נוגדנים, יכולים לקבל חיסון סביל (פסיבי) – כלומר נוגדנים של אנשים שהבריאו מהמחלה. צילום MID ESSEX HOSPITAL SERVICES NHS TRUST / SCIENCE PHOTO LIBRARY
חולי קורונה קשים, שעדיין לא פיתחו בעצמם נוגדנים, יכולים לקבל חיסון סביל (פסיבי) – כלומר נוגדנים של אנשים שהבריאו מהמחלה. צילום MID ESSEX HOSPITAL SERVICES NHS TRUST / SCIENCE PHOTO LIBRARY

ירידה הדרגתית

כדי שהטיפול יהיה מועיל, יש להפיק את הנוגדנים מנסיוב הדם (פלזמה) של מחלימים כאשר רמתם ויעילותם בשיא. אולם ידוע כבר שצריך לחכות שבועיים לפחות מרגע ההחלמה כדי לוודא שלא נותרו בדם נגיפים מידבקים. חיוני לפיכך לדעת מהו חלון הזמן הנותר שבו עדיין אפשר לקצור את הנוגדנים עם מלוא הפוטנציאל שלהם. ואכן זה מה שניסו לגלות חוקרים מקנדה, שפרסמו לאחרונה את ממצאיהם בנושא בכתב העת המדעי mBio.

החוקרים בחנו את הנוגדנים של 31 אנשים שהחלימו מקורונה בשני מועדים שונים: שישה שבועות ועשרה שבועות לאחר הופעת התסמינים. 

החוקרים בחנו את נוכחותם של נוגדנים המסוגלים להיקשר לאתר בחלבון הנגיפי Spike אשר מאפשר את הקשירה והחדירה של הנגיף אל תאי גופנו. בפרק הזמן שבין שתי דגימות הדם, ירדה משמעותית רמתם של שניים משלושת סוגי הנוגדנים הרלוונטיים למחלה נגיפית – באחד מהם שיעור המחלימים שנותרו בדמם רמות הניתנות לזיהוי של הנוגדן ירד מ-81 ל-55 אחוז ובשני מ-71 ל-58 אחוז. גם בסוג השלישי נצפתה ירידה, אך הוא נשאר ברמה ניתנת לזיהוי אצל כל הנבדקים.

כמו כן נמצא כי הנוגדנים של 30 מתוך 31 הנבדקים הצליחו להיקשר לחלבון Spike השלם של נגיף הקורונה, וכך גם לגרסה המוטנטית והיותר מידבקת שלו שזוהתה באירופה ובצפון אמריקה בחודשים האחרונים. עם זאת, בשבוע העשירי פחות נוגדנים נקשרו לחלבון, דבר שמעיד כי כמות הנוגדנים שמסוגלים לזהות אותו פחתה בזמן שחלף.

מהמחקר הזה וממחקרים דומים עולה כי רמות הנוגדנים ויעילותם בנטרול הנגיף מגיעות לשיאן שבועייםשלושה אחרי הופעת התסמינים, ואז מתחילות לרדת.| אילוסטרציה  JUAN GAERTNER / SCIENCE PHOTO LIBRARY
מהמחקר הזה וממחקרים דומים עולה כי רמות הנוגדנים ויעילותם בנטרול הנגיף מגיעות לשיאן שבועייםשלושה אחרי הופעת התסמינים, ואז מתחילות לרדת.| אילוסטרציה  JUAN GAERTNER / SCIENCE PHOTO LIBRARY

כדי לבדוק את השפעת הנוגדנים על יכולת ההדבקה של הנגיף השתמשו החוקרים בחלקיקים לא מזיקים שמדמים את פעילות הנגיף החי ומציגים את חלבון ה-Spike. נמצא כי יכולת הנטרול ירדה בין שתי נקודות הזמן, אך גם היו פערים גדולים בין הנבדקים הן מידת הנטרול והן שיעור הירידה. שיעור המחלימים שהנוגדנים שלהם הצליחו לנטרל את החלקיקים ירד בארבעת השבועות הללו מ-71 אחוז ל-42 אחוזים. כמו כן נמצא קשר סטטיסטי בין הימצאות הנוגדנים ליכולת הנטרול של הנגיף.

אם כך, מהמחקר הזה וממחקרים דומים עולה כי רמות הנוגדנים ויעילותם בנטרול הנגיף מגיעות לשיאן שבועיים - שלושה אחרי הופעת התסמינים, ואז מתחילות לרדת. לפיכך, נראה שיש לנו חלון הזדמנויות מוגבל לאסוף את נסיוב הדם של מחלימי קורונה – לא מוקדם מדי פן יהיו מדבקים, ולא מאוחר מדי כי אז רמות הנוגדנים יורדות ואיתן גם יעילות הטיפול בחולים.

המחקר מראה  מגמה ברורה ומשמעותית של ירידה ברמות הנוגדנים עם הזמן, אולם הוא נעשה על מדגם קטן והטרוגני. עיון בממצאים מראה כי המחלימים שהשתתפו בניסוי היו מגוונים מאוד מבחינת גיליהם, וכי רק תשע מתוך 31 הנבדקים היו נשים. כאשר מסתכלים על התגובה החיסונית של כל אחד מהמחלימים, ניתן לראות כי לא לכולם היתה ירידה כה חדה ברמות הנוגדנים וביכולת הנטרול עם הזמן, וישנם כאלו שהרמות אף נשארו דומות אף עשרה שבועות מהופעת התסמינים.  

לפיכך, יהיה מעניין בהמשך לבצע מחקר דומה על מספר מבריאים גדול יותר ולקטלג אותם על פי גיל, מין ואף נתונים רפואיים אחרים. כך נוכל לאפיין אם יש תת-קבוצה מסוימת מתוך כלל המחלימים השומרת על רמות נוגדנים מנטרלים לאורך זמן ולמקד ממי אפשר לאסוף נוגדנים עבור חולים קשים גם אחרי 10 שבועות (ואולי אף יותר) מרגע הופעת התסמינים. 

כבר עתה יש חברות תרופות שמנסות ליצור קוקטילים של נוגדנים שנמצאו יעילים נגד הנגיף, בתקווה לנטרל כך את ההטרוגניות הרבה הקיימת בשיטת החיסון הפסיבי מדמם של מחלימים. כך תהיה אחידות בטיפול, שיתבסס על רמות ידועות של נוגדנים שפעילותם נחקרה וידועה. טיפול כזה ניתן למשל לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כשאושפז עקב מחלת הקורונה.