תגלית מפתיעה: בדומה לבני אדם, גם קנריות שמבחינות בפרט חולה בלהקה מגיבות בפעילות מוגברת של מערכת החיסון שלהן

לא רק אנחנו מנסים למצוא ולבודד חולים: גם בטבע יש חשיבות רבה ליכולת לזהות חיה חולה. פרט חולה אחד בלהקה עלול להעביר את מחולל המחלה לאחרים ולגרום גם להם לחלות, דבר שיעלה להם במשאבים יקרים ועלול לסכן את חייהם. כדי למנוע מצב כזה, יצורים רבים מגיבים למחלה של פרט אחר בהתאמות התנהגותיות ופיזיולוגיות שנועדו למנוע הדבקה, וכך מפחיתים את הסיכון לעצמם.

אחת האסטרטגיות הנפוצות להתמודדות עם פרט חולה בלהקה היא הימנעות ממגע עימו ובידוד חברתי שלו, כפי שעשו גם בני האדם במהלך ההתמודדות עם מגפת הקורונה בשנה האחרונה. מחקר שנעשה בעבר אף הראה כי אצל בני אדם מספיקה התבוננות בתמונות של אנשים חולים כדי להוביל לפעילות מוגברת של ציטוקינים – חלבונים שממלאים תפקיד חשוב בפעילות מערכת החיסון. עם זאת, עד כה לא נבחנה התגובה הפיזיולוגית של חיה שמבחינה מקרוב בחיה חולה מאותו מין. כעת מצאה קבוצת חוקרים מאוקלהומה תופעה דומה אצל ציפורי קנרי.

קנרית בוגרת, משמאל, לצד פרט צעיר | Shutterstock, Afonso Farias
פרט חולה אחד בלהקה עלול להעביר את מחולל המחלה לאחרים ולגרום גם להם לחלות. קנרית בוגרת, משמאל, לצד פרט צעיר | Shutterstock, Afonso Farias

קנרית חולה, קנרית בריאה

במהלך הניסוי גידלו החוקרים קבוצות של קנריות כך שיהיו קרובות זו לזו, אך ללא מגע פיזי ביניהן. אחת מהקבוצות הודבקה בחיידק Mycoplasma gallisepticum, וקבוצה אחרת של קנריות, שנותרו בריאות, נמצאו בטווח ראייה מהן מאחורי מחיצה שקופה. החיידק הזה נבחר משום שהוא מחולל מחלה קלה לזיהוי, שמתבטאת בתשישות ניכרת ובדלקת עיניים. החוקרים לקחו דגימות דם מהקנריות הבריאות כדי לעקוב אחרי פעילות מערכת החיסון שלהן. לשם השוואה ערכו ניסוי דומה שבו הניחו לקבוצת ביקורת של קנריות בריאות לצפות בקבוצה של קנריות שלא הודבקו בחיידק.

ממצאי הניסוי הראו שהצפייה בקנריות חולות אכן השפיעה על פעילות מערכת החיסון של הקנריות הבריאות. מבדיקות הדם עלה שחלה אצלן עלייה בפעילות של חלבונים בדם ששייכים למערכת המַשְׁלִים, חלק של מערכת החיסון החשוב להתמודדות הגוף עם פולשים. כמו כן, הבחינו החוקרים שמאזן התאים הלבנים של הקנריות השתנה. עם זאת, לא ניכרו שינויים במשקל הגוף של הציפורים הבריאות, ולא נצפתה עלייה ברמת הציטוקינים בדומה לזאת שנמצאה בעבר אצל בני האדם.

מהמחקר עולה אם כן כי מספיק שקנריות יראו פרט חולה כדי שגופן יגיב בשינוי פיזיולוגי ממשי. אומנם לא מדובר בתגובה שמדמה את מלוא ההתמודדות הגופנית עם מחולל המחלה, אך גם זה הגיוני: הפעלת מערכת החיסון כרוכה בהשקעה רבה של אנרגיה, בשעה שתגובה חיסונית מתונה יותר יכולה במקרים רבים למנוע מחלה בהצלחה, או לפחות לזרז את התגובה החיסונית המלאה במקרה של הדבקה בחיידק.

מדוע הקנריות צריכות להעלות את פעילות מערכת החיסון, במקום שפשוט ימנעו ממגע עם פרטים שחלו, אסטרטגיה שנראית פשוטה בהרבה? החוקרים מסבירים כי לעיתים להימנעות ממגע חברתי יש מחיר גבוה בפני עצמו, שכן האינטראקציה עם חיות נוספות מסייעת בהגנה מטורפים. בחלק מהמקרים יעדיף הפרט להשקיע את האנרגיה הנחוצה להפעלת מערכת החיסון שלו כדי שלא ייאלץ להתרחק משאר הקבוצה, ולאבד את היתרונות שהיא מספקת.