חוקרים מאוקספורד מצאו כי מדענים רבים נמנעים מלפרסם את התוצאות של מחקרים שלא עלו יפה, למרות ההטיה שנוצרת בעקבות זאת

מדי יום מתפרסמים מחקרים המדווחים על טיפולים חדשניים ומבטיחים למחלות חשוכות מרפא, או חושפים תגליות מדעיות מרעישות. אולם על כל מחקר שמציג הישגים ממשיים בתחומו יש מספר לא מבוטל של מחקרים שלא הסתיימו בתגלית חדשה, או שהטיפול שבחנו לא שיפר את מצבם של מטופלים.

מאז שנת 2007, מינהל המזון והתרופות של ארצות הברית (FDA), שהוא הגוף הממשלתי המפקח על מוצרי מזון ותרופות ומוסמך לאשר או לפסול אותם לשיווק, דורש מחוקרים וחוקרות שעורכים מחקרים קליניים לדווח על ממצאיהם בתוך שנה מיום סיום המחקר - גם אם התוצאות שליליות. הדרישה הזאת נועדה למנוע הטיה שנוצרת עקב כך שכתבי עת מדעיים מפרסמים כמעט רק מחקרים עם תוצאות חיוביות, ואילו הכישלונות נגנזים ונשארים בארכיוני המוסד שביצע אותם.

המצב הזה בעייתי מכיוון שמחקרים קליניים נועדו לבחון את הבטיחות והיעילות של מכשירים ותרופות לפני קבלת אישור לשימוש רפואי בהם, ועל כן חשוב מאוד לדעת אם הם מסוכנים לשימוש או סתם לא יעילים. אי-דיווח על תוצאות של מחקרים קליניים מונע מהקהילה המדעית והרפואית ללמוד מה התגלה במחקר, ואינו אתי כלפי המשתתפים. בנוסף, מצב כזה עלול להוביל לבזבוז רב של משאבים; למשל כשחוקרים אחרים רוצים לבצע מחקר שכבר נכשל, והם פשוט לא היו מודעים לכך.

 הכשלונות נשארים במגירה. אש במעבדה | Alexandr Grant, Shutterstock
הכשלונות נשארים במגירה. אש במעבדה | Alexandr Grant, Shutterstock

דיווח חלקי, אכיפה כושלת

חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד בבריטניה ביקשו לבדוק מה עולה בגורלם של מחקרים קליניים, והאם דרישות ה-FDA אכן מתקיימות בפועל. לשם כך הם נעזרו במאגר המידע ClinicalTrials.gov, שמרכז מידע על מחקרים קליניים ברחבי העולם, ובחנו כמה תוצאות דווחו תוך שנה מיום סיום המחקר. בנוסף הם בדקו מאפיינים הקשורים לרמת הדיווח – למשל באיזה גוף נעשה המחקר, מה שלב המחקר, מה היה סוג ההתערבות שנעשתה בו, ועוד.

החוקרים מצאו שבניגוד לדרישות מנהל המזון והתרופות, רק כ-64 אחוז ממבצעי המחקרים שהסתיימו דיווחו על ממצאיהם, ורק כ-41 אחוז עשו זאת בתוך שנה מיום סיום המחקר. שיעור הדיווח הנמוך ביותר נרשם דווקא במחקרים שמומנו בידי גופים ממשלתיים בארצות הברית; רק כ-31 אחוז מהם פרסמו את ממצאיהם בשנה שאחרי סיום המחקר. כלומר דווקא גופים ממשלתיים לא עומדים בתקנות שקבעה רשות של המדינה שלהם עצמה.

תקנות ה-FDA אפילו מלוות בסמכויות אכיפה מרחיקות לכת, שמתירות למינהל לקנוס את הגוף שלא דיווח על תוצאות המחקר בעשרת אלפים דולר לכל יום של איחור בפרסום הממצאים, אך בפועל הסנקציה לא נאכפת כלל. כך קורה שחוקרים שקיבלו תוצאות חיוביות בדרך כלל ממהרים לדווח עליהן כדי שיוכלו להמשיך לשלב הבא באישור הטיפול או להתחיל בשיווקו המסחרי, ומנגד, לאלה שנכשלו אין עניין לדווח על כך. כתוצאה מכך, נשלל ממטופלים ומרופאים מידע רב חשיבות, שיכול לא פעם להכריע בשאלות של חיים ומוות.