מקווה המים הגדול במערב טורקיה סבל השנה מזיהום רירי חמור, הנובע כנראה מזיהום בשפכים ומהשפעות שינויי האקלים על אוכלוסיית האצות בים

בחודש אפריל השנה כיסתה את ים מרמרה במערב טורקיה, המחבר בין הים התיכון לים השחור, שכבה רירית לבנה ועבה. למרות כל המאמצים לנקות את הכתמים הלבנים שכיסו את פני הים, הם לא נעלמו. הבעיה, התברר, הייתה רחבה הרבה יותר.

החומר המסתורי שכיסה את פני הים היה ריר שמפרישות אצות מיקרוסקופיות החיות בים. הריר, שמרקמו ג'לטיני ועשוי בעיקר מסוכרים, מופרש באופן טבעי לאורך השנה ואינו רעיל או מזיק בדרך כלל. חיידקים החיים בים מפרקים אותו, ובתנאים רגילים הוא נעלם תוך זמן קצר ולא מצטבר לכמויות גדולות. אולם נראה כי שינויים סביבתיים הכניסו את האצות למצוקה והביאו לכך שהפרשת הריר תהיה קיצונית עד כדי כך שהחיידקים שמפרקים אותו בדרך כלל לא יצליחו להתמודד עם הכמות הרבה.

אין זו הפעם הראשונה ששכבת ריר כזאת מתפשטת במי המרמרה. הפעם הראשונה שזיהו את התופעה בצורה משמעותית הייתה ב-2007, ומאז היא חזרה על עצמה כמה פעמים. עם זאת, ההתפרצות הריר השנה היא הגדולה ביותר עד כה, והנזק שנגרם ליצורי הים ולבני האדם המתפרנסים ממנו הוא עצום. כבר כמה חודשים לפני ההתפרצות בחודש אפריל זיהו צוללנים סימנים מקדימים לבואה בעומק הים. למרות התקוות שהריר יתפרק, הזיהום אכן היה גדול מתמיד.

החומר המסתורי שכיסה את פני הים היה ריר שמפרישות אצות מיקרוסקופיות. כתמי הריר הלבנים על הים ליד איסטנבול | Shutterstock, tolgaildun
החומר המסתורי שכיסה את פני הים היה ריר שמפרישות אצות מיקרוסקופיות. כתמי הריר הלבנים על הים ליד איסטנבול | Shutterstock, tolgaildun

סמן מצוקה ימי

חוסר איזון במערכת הימית יכול להוביל לשינויים באוכלוסיית האצות בים, ולכן מעקב אחרי מצב האצות יכול ללמד רבות על תקינות המערכת האקולוגית הימית. במקרה של ים מרמרה, עלייה בכמות חומרי ההזנה במים והתחממות הים היו הגורמים העיקריים לזיהום רחב ההיקף. שינויים כאלה יכולים להוביל ל"פריחת אצות", כלומר התרבות מהירה מאוד של האצות המיקרוסקופיות, שמורידה את אחוז החמצן במים ומקשה על האור לחדור לעומק. המצב הזה נקרא איטרופיקציה (Eutrophication). בתנאים האלה, דגים ובעלי חיים גדולים אחרים עלולים למות בהמוניהם.

חומרי הזנה, כגון זרחן או חנקן, חשובים לכל תהליכי החיים בים. הם ממלאים תפקיד חשוב בשמירה על יציבות המערכת הימית, וריכוז לא מתאים שלהם עלול לאיים על בריאותה. ריכוז הזרחן והחנקן במקורות זיהום כמו מי ביוב נוטה להיות גבוה במיוחד. לכן, אם מוזרמים לים נחלים מזוהמים או מי ביוב זורמים, הם מביאים לעלייה דרמטית בכמות ובזמינות של חומרי ההזנה. במצב כזה האצות יתרבו מאוד, ועלולה להיווצר צפיפות יתר שלהם, שתכניס אותן למצוקה.

מקור לא פחות משמעותי להתפרצות הריר הלבן בים מרמרה הוא התחממות מי הים. הטמפרטורה הממוצעת של המים כיום גבוהה ב-2.5 מעלות צלזיוס לעומת מה שהיה לפני 40 שנה. מחקרים שנעשו על אצות דומות לאלה שגדלות בים מרמרה הראו שהתחממות המים מגדילה את התמותה ואת המצוקה שלהן. כשהאצות נמצאות במצוקה בעקבות התחממות או שינויים בריכוזי חומרי ההזנה, החומר הרירי מצטבר בהדרגה בתאים שלהן. בעקבות זאת הן מפרישות יותר ריר לסביבתן, וכשהן מתות גם הריר שנותר בתאיהן מתפזר במים.

אם לא די בכך, התחממות מי הים מפריעה לחמצן להתמוסס במים, וריכוזו הנמוך גורם מצוקה לאצות ולבעלי חיים ימיים רבים אחרים. המערכת הימית מורכבת מאוד ומושפעת מגורמים רבים בעת ובעונה אחת - לפעמים מספיק שגורם אחד ייצא מאיזון כדי לחולל אסון נרחב.

עוף ים על חוף מזוהם בריר | Shutterstock, okanozdemir
פריחת האצות, והריר שהן פולטות, מזיקים מאוד למערכת האקולוגית. עוף ים על חוף מזוהם בריר | Shutterstock, okanozdemir

ים בסיכון מוגבר

התופעה אינה ייחודית לים מרמרה, אך הגיאוגרפיה הייחודית שלו מעלה את הסיכון לזיהום כזה ומעצימה את הנזק שהוא מחולל. מדובר בים קטן וסגור ברובו, שמתחבר בצפונו לים השחור דרך מיצרי הבוספורוס, ובדרומו נמצאים מיצרי הדרדנלים שמחברים אותו לים האגאי בשולי הים התיכון. הפתחים בין הימים צרים מאוד, ותחלופת המים הדלה דרכם מאטה עוד יותר את התפרקות ריר האצות הלבן. במקביל, המבנה הגיאוגרפי הזה מגביר את קצב התחממות המים, ולכן מעודד את היווצרות הריר.

הנזק הכלכלי והסביבתי שהתופעה הזאת יוצרת הוא עצום. התיירות באזור, שנפגעה גם כך ממגפת הקורונה, קיבלה מכה נוספת, ואילו שלל הדייגים הצטמצם ב-80 אחוז. מרבית הדגים שעלו ברשתותיהם היו מתים והזימים שלהם היו מלאים בחומר הרירי. צוללנים מצאו שגם מינים אחרים של בעלי חיים נעלמו מהנוף, כמו מלפפוני ים וצדפות.

סירות דייגים תקועות בריר על ים מרמרה | Shutterstock, Huseyin Aldemir
שלל הדייגים הצטמצם ב-80 אחוז. סירות דייגים תקועות בריר על ים מרמרה | Shutterstock, Huseyin Aldemir

חוקרים מעריכים שזו לא תהיה כנראה ההתפרצות האחרונה. ''הנזק הגדול ביותר הוא למגוון החיים בים, ובמיוחד אלה שאינם ניידים, כמו ספוגים, צדפות ואלמוגים. הם יחזרו, אך לא בטווח הקרוב", הסביר הביולוג הימי מוסטפה סארי (Sari) מהפקולטה ללימודים ימיים באוניברסיטת בנדירמה אוניידי אילול בטורקיה, בריאיון לניו יורק טיימס.

אף שאי אפשר למנוע לחלוטין התפרצויות נוספות של ריר אצות בים הטורקי, חשוב לשפר את הבקרה על גורמי הזיהום כדי למנוע מהם להגיע לים. בהיעדר חומרי מזון מהביוב, אפשר לקוות שהנזק יצטמצם באופן משמעותי ואפשר יהיה לשמור על המערכת האקולוגית החשובה כל כך.