התפתחות מבטיחה לחולי לב: מדענים ביפן "תיקנו" את שריר הלב של חמישה קופים באמצעות תאים שנלקחו מקוף אחר

הטיפול בתאי גזע כדי לטפל בבעיות לב אינו חדש, אולם בדרך כלל הוא דורש לקחת תאי גזע מהחולה עצמו ולהפוך אותם לתאי שריר לב לפני השתלתם בחזרה לגוף החולה. התהליך דורש כמובן עבודה רבה, זמן וכסף, בייחוד כשמדובר בהתחדשות רקמת הלב, שדורשת תאים רבים. לחלופין אפשר לבודד תאי גזע מעוברים, אך ההליך הזה שנוי במחלוקת מבחינה אתית שכן במהלכו העובר מת.

לעומת זאת, אם נוכל ליצור מאגר גדול של תאי שריר לב שנגזרו מתאי גזע של אנשים רבים, אפשר יהיה להתגבר על המגבלות של שימוש בתאי גזע מ"תרומה עצמית". זה בדיוק מה שנמצא במחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Nature. חוקר הלב סיאן הרדינג (Harding) מאימפריאל קולג' בלונדון, שלא היה שותף למחקר, סיפר בראיון ל"גרדיאן" שהמחקר מחזק את  ההיתכנות של האפשרות הזו, שאינה דורשת תהליך ארוך של "תכנות מחדש" של תאים בוגרים לתאי גזע והתמיינות שלהם לתאי שריר לב.

החיסרון העיקרי בשימוש בתאים מתורם זר הוא הסכנה שמערכת החיסון של המקבל תדחה את השתל – חשש שמתבטל כשהחולה מקבל את התאים של עצמו. אחד החוקרים, יוג'י שיבה (Shiba) מאוניברסיטת שינשו ביפן, מסר לאתר "ResearchGate" כי כדי להתגבר על סכנת הדחייה הם השתמשו בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון,  ובחרו קופים שהייתה ביניהם התאמה גנטית גבוהה בחלבון MHC, שמשמש את מערכת החיסון לזיהוי תאים זרים.

צוות החוקרים יצר תאי גזע מתאי עור שנלקחו מקוף אחד ומיין אותם לתאי שריר לב שהוזרקו לאזורים פגועים בלבבות של חמישה קופים שעברו התקף לב מלאכותי. במשך 12 שבועות לאחר ההשתלה לא נראו אצל הקופים המושתלים סימני דחייה והתאים המושתלים שיפרו את היכולת של שרירי הלב הפגועים להתכווץ. תופעת הלוואי היחידה הייתה עלייה בשכיחות של הפרעות קצב.

לדברי שיבה, "הפרעת הקצב נראתה בעיקר בארבעת השבועות הראשונים לאחר ההשתלה, וכנראה הייתה חולפת ולא קטלנית: כל חמשת הקופים המושתלים שרדו בלי להראות התנהגות חריגה כלשהי במשך 12 שבועות, ובכלל זה במהלך הפרעת הקצב, כך שאני סבור שאפשר להתמודד עם תופעת הלוואי הזו במרפאה".

רק צעד ראשון

למרות התוצאות המעודדות, יש לצנן מעט את ההתלהבות: ראשית, מדובר במחקר קטן שכלל רק חמש חיות ודרושים עדיין מחקרים על קבוצות הרבה יותר גדולות שישחזרו את הממצאים. שנית, לא בטוח שהתסמינים הקליניים שהראו הקופים – למשל, גודל האוטם בשריר הלב – רלוונטיים למחלות לב אנושיות. לבסוף, הקופים היו במעקב למשך שלושה חודשים בלבד לאחר ההשתלה, ואין לדעת את הסיכויים והסיכונים ארוכי הטווח של הטיפול הזה, שנמצא לעת עתה בשלב ניסויי.

חוקר הלב סם בואטנג (Boateng) מאוניברסיטת רדינג בבריטניה מסר לגרדיאן כי "נכון להיום, הטיפול ארוך הטווח היחיד לחולים הוא השתלת לב, אולם אין די תורמים כדי לעמוד בדרישות". לכן, למרות ההסתייגויות, המחקר החדש נושא עמו תקווה גדולה לחולי התקף לב ובני משפחותיהם, שאין להם כיום חלופות רבות אחרות.