נקבות לווייתן החיות בחצי הכדור הדרומי מתלחשות עם גוריהן כדי להסתתר מטורפים כמו קטלנים וכרישים

אובלנה דרומית (Eubalaena australis), הוא אחד המינים של לווייתני מזיפות, שהם תת-סדרה של לווייתנים חסרי שיניים שניזונים מפלנקטון ומיצורים קטנים אחרים שהם מסננים מהמים. האובלנות יכולים להגיע לאורך של 18 מטרים ושוקלים כ-50 טונות. תפוצתם מוגבלת לחצי הכדור הדרומי, שכן שכבת השומן העבה המבודדת את גופם במים הקרים של הקוטב הדרומי, לא מאפשרת להם לחצות את המים החמימים באזור קו המשווה לכיוון חצי הכדור הצפוני.

לווייתנים ודולפינים הם יונקים ימיים, כלומר הם הומאותרמיים – מסוגלים לווסת את חום גופם (בעלי דם חם, כפי שקראו לזה פעם). הנקבות מניקות את צאצאיהן בחלב והם נושמים אוויר רגיל כשהם עולים לצורך זה אל פני המים. נשימה של אוויר גזי, לעומת דגים שנושמים חמצן מומס במים באמצעות הזימים, מאפשרת ללווייתנים גם לדחוס את האוויר הזה ולייצר בעזרתו צלילים.

ללווייתני מזיפות אין מיתרי קול, כך שכדי להפיק צלילים הם מזרימים אוויר מהריאות אל איבר מתנפח שנקרא שקים גרוניים. במעבר בין הריאות לשקים הגרוניים הללו נמצאת רקמה דמוית קרום שההרעדה שלה מפיקה צליל. את האוויר הלווייתנים יכולים להחזיר מהשקים הגרוניים אל הריאות וכך לא לבזבז אוויר יקר על השמעת צלילים.


הלווייתנים משמיעים שלל קולות, שנועדו ברובם לתקשורת למרחקים ארוכים במרחבי האוקיינוס. עם זאת יש להם גם צלילים שנועדו לתקשורת למרחקים קצרים, למשל בין האם לגור שלה, והתקשורת הזאת חשובה מאוד להישרדות הצאצא בתקופת הינקות. הבעיה היא שגלי קול עוברים מצוין במים, שכן הם תווך הרבה יותר צפוף מאוויר. הסכנה בכך היא שגם טורפים עלולים לקלוט את צליליה של שיחת חולין בין אם לצאצא.

גור לווייתן זקוק לזמן רב והשקעה רבה כדי לגדול. האובלנות מגיעות לבגרות מינית ומסוגלות להעמיד צאצאים בגיל 10. משך ההיריון הוא כשנה ובסופו יוצא אל העולם גור יחיד שאורכו כחמישה מטרים בעת לידתו ומשקלו יותר מטון. גורי הלווייתן זקוקים גם לטיפול הורי ממושך, כך שבמשך כחצי שנה של הנקה האם מוגבלת מבחינת יכולתה לאכול – היא לא יכולה לצלול למעמקים כדי לצרוך פלנקטון, שכן זו פעולה מסוכנת מדי עבור הגור הצעיר. ואם לא די בזה, גורי לווייתנים הם טרף משתלם מאוד עבור כרישים או לווייתנים קטלנים (Orcinus orca).

ההשקעה של הלוויתנית האם בכל גור היא עצומה, לכן חוקרים דנים הופתעו מאוד למצוא במשך השנים זוגות של נקבה וגור סמוך לחוף, שכן הזרמים ושבירת הגלים על החוף עלולים לסכן את שלומו של הגור היקר כל כך. ההשערה הייתה שכדי להגן על הגור האם נשארת איתו בקרבת החוף, באזור שבו הגלים נשברים, כך שרעש הגלים ממסך את התקשורת בין האם לצאצא ולא מאפשר לטורפים פוטנציאליים לצותת להם.

השקעה הורית עצומה והגנה מלאה על הגור. נקבה של אובלנה דרומית עם גורה | צילום: Scinece Photo Library
השקעה הורית עצומה והגנה מלאה על הגור. נקבה של אובלנה דרומית עם גורה | צילום: Scinece Photo Library

ים של רעשים

לא כל כך פשוט לחקור התנהגות של לווייתנים. אומנם מדובר בבעל חיים גדול, אבל האוקיינוס גדול הרבה יותר וכדי לחקור את הלווייתנים צריך קודם לאתר אותם. וכשכבר מצאו אם עם גור, היה נחוץ מבצע מורכב כדי לתעד את התקשורת ביניהם באמצעות מכשירי הקלטה צמודים שמדדו גם את המרחק ביניהם. הבעיה הגדולה ביותר הייתה שהמגע הפיזי הרב בין האם לגור גרם לכך שמכשירי ההקלטה לא נשארו צמודים לאורך זמן ללווייתנים הצעירים. בסופו של דבר הצליחו החוקרים להקליט 63 שעות של שיחות בין תשע לווייתנות לגוריהן. 

האזינו להקלטות ההתלחששות של הלוויתניות עם גוריהן בערוץ Science News

במהלך ניתוח הנתונים מההקלטות הבינו החוקרים כי תדירות השיחות בין האם לגור היא נמוכה ומתמצה בשיחה קצרה אחת לכל צלילה, בשונה מתדירות התקשורת הגבוהה בקבוצה של בוגרים. בנוסף עוצמת הקולות שהשמיעו הייתה נמוכה מהמקובל בתקשורת לווייתנית סטנדרטית. החוקרים סבורים שבחירת אזור הקינון/גידול איננה מקרית ושהמיית הגלים בשילוב עם שיחות קצרות השקולות כמעט ללחישות, נועדו להסתיר את הגור מטורפים וכך להבטיח את סיכויי ההישרדות שלו.