מחקר ישראלי: מכרסמים ממזרח אפריקה חיו באזור ים המלח לפני כמאה אלף שנה, וככל הנראה הגיעו דרך "מסדרון ירוק" – רצף של יערות ששימש גם את אבותינו בנדודיהם מאפריקה לאסיה

המין שלנו, הומו ספיינס (Homo sapiens), התפתח באפריקה ובילה בה את עשרות אלפי השנים הראשונות. בשלב מסוים יצאו אבותינו מהיבשת והתפשטו בכל העולם, מאירופה עד לאוסטרליה ולאמריקה. עד לשנים האחרונות הדעה המקובלת הייתה שאותה "יציאת אפריקה" החלה לפני כ-50 אלף שנה, או מקסימום 70 אלף. אך אז התחילו להתגלות מאובנים מוקדמים יותר של הומו ספיינס מחוץ ליבשת, במיוחד בישראל. המאובן המוקדם ביותר שהתגלה כאן ושויך למין שלנו היה עצם לסת ממערת מיסליה בכרמל, שתוארכה לכמעט 180 אלף שנה לפני זמננו. כיום מסכימים החוקרים שלא הייתה הגירה אחת מאפריקה, אלא הרבה מסעות, הלוך וחזור, ב-200 אלף השנים האחרונות.

המיקום של ישראל, ממש בין אפריקה לאסיה, הפך אותה לדרך ראשית במסעות אלו. אך מבט מקרוב על האזורים שאותם בני האדם הקדומים היו צריכים לחצות כדי להגיע הנה מעורר שאלות לא פשוטות. כיום, האזור הדרומי של ארץ ישראל, חצי האי סיני וגם חלק גדול מאוד ממצרים האפריקאית הם מדבר. לפני מאה ומאתיים אלף שנה לא היו לבני האדם גמלים מבויתים שישאו את חפציהם, לא כדי חרס לאכסן בהם מים ומזון, לא עדרי עזים שיספקו להם חלב ובשר. היו להם כלי אבן ועץ, והם חיו כציידים לקטים, מורגלים לסוואנות של אפריקה. כיצד עברו את המסע הארוך במדבר, בלי שידעו אפילו מה יהיה אורכו או מה מחכה להם בצד השני?

יש לכך שני פתרונות אפשריים. האחד הוא שבני האדם, כבר אז, הצליחו למצוא פתרונות יצירתיים לאכסון מים ולשימור מזון, והתגברו על הקשיים של מסע באזור צחיח בעזרת טכנולוגיות חדשות שפיתחו. השנייה – שאותו אזור לא היה צחיח אז כפי שהוא היום. מחקר חדש מספק כעת ראיות לנכונותה של האפשרות השנייה – בעזרת מאובנים של חולדות שנמצאו במערה סמוך לים המלח. את המחקר הוביל ד"ר איגנסיו לזגבסטר (Lazagabaster) מאוניברסיטת חיפה ומהמוזיאון לטבע בברלין, עם ד"ר ולנטינה רוולי, טל לביא וד"ר נמרוד מרום, גם הם מאוניברסיטת חיפה, ד"ר מירב מאירי מאוניברסיטת תל אביב, רועי פורת, מיקה אולמן וד"ר אורי דוידוביץ' מהאוניברסיטה העברית בירושלים, קרן וייס וד"ר פרח נוריאל מהמכון הגיאולוגי, אמיר גנור וד"ר איתן קליין מרשות העתיקות ופרופ' הנרי-פייר פאברה מאוניברסיטת מונפלייה בצרפת. החוקרים הראו שלפני קצת יותר ממאה אלף שנה האזור שהיום הוא מדבר יהודה היה לח וירוק הרבה יותר, ומסדרון אקולוגי של יער וסוואנה חיבר בינו לבין מזרח אפריקה.

גולגולת חולדה שנמצאוה במערה |  ד"ר איגנסיו לזגבסטר
מאובני חולדה מספקים ראיות להשערה בדבר יציאת האדם מאפריקה. גולגולת חולדה שנמצאוה במערה | ד"ר איגנסיו לזגבסטר

רעילה ושוכנת יערות

המאובנים נמצאו במערה שמכונה מערת הגולגולות בנחל צאלים, והחפירות בה נועדו במקור לחיפוש מגילות עתיקות. במקומן מצאו החוקרים מאות עצמות שנשמרו בצורה טובה במיוחד. בחינה שלהן העלתה שמדובר בעצמות של חולדת הרעמה (Lophiomys imhausi): מכרסם גדול, משקלו כקילוגרם, שתפוצתו מוגבלת כיום למזרח אפריקה. חולדת הרעמה היא בעל חיים ייחודי למדי. לאורך צידי הגוף יש לה שערות קצרות דמויות ספוג, שמלאות בנוזל רעיל. את הרעל החולדה לא מייצרת בעצמה: הוא מגיע מהעץ הרעיל Acokanthera schimperi, ממשפחת ההרדופים. החולדה מכרסמת את קליפת העץ, ואז ממלאת את השערות בנוזל שמכיל רוק ותמצית של הקליפה.

לצורך המחקר הנוכחי, עם זאת, הרעל של החולדה חשוב פחות מסביבת המחיה שלה. חולדות הרעמה חיות ביערות, לרוב על מורדות הרים וגבעות, באקלים גשום לפחות חלק מהשנה. הן חופרות מאורות מתחת לעצים, ונראה שהתפוצה שלהן מוגבלת למקומות בעלי צמחייה מתאימה. מדבר יהודה, כפי שהוא היום, אינו מתאים למכרסמים אלו. מכך הסיקו החוקרים שכשהחולדות האלה חיו שם, הסביבה הייתה ירוקה הרבה יותר.

למעלה: האזור בו נמצאו העצמות ואילוסטרציה של המראה שלו לפני מאה אלף שנה. למטה: המערה, ולידה איור של החולדה | איור החולדה: איה מארק, עיצוב: ד"ר איגנסיו לזגבסטר
כשחולדות הרעמה חיו במדבר יהודה, הוא לא היה צחיח כפי שהוא היום. למעלה: האזור בו נמצאו העצמות ואילוסטרציה של המראה שלו לפני מאה אלף שנה. למטה: המערה, ולידה איור של החולדה | איור החולדה: איה מארק, עיצוב: ד"ר איגנסיו לזגבסטר

מתי היה זה? אחת העצמות תוארכה לכ-42 אלף שנים לפני זמננו, אך אחרות היו עתיקות יותר ולא היה אפשר לתארך אותן באותה שיטה. תיארוך של שברי גבס שנמצאו עם העצמות נתן גבול תחתון לעצמות אלו: 120 אלף שנה לכל היותר. DNA שהופק מהעצמות אישר שמדובר בתת-מין של חולדת הרעמה שחיה במזרח אפריקה. ההשוואה בין הגנים שלהם העלתה שההתפצלות בין שני המינים אירעה לפני כ-225 אלף שנים, ואולי אף מאוחר יותר. "מדובר בבעלי-חיים מאוד-מאוד קרובים ולכן אם היום מין זה חי באזורים לחים, רוב הסיכויים שגם לפני כמאה אלף שנים תת המין שמצאנו היה זקוק לאותם התנאים", אמרו החוקרים בהודעה לעיתונות.

חפירות במערה | יולי שוורץ, רשות העתיקות
החפירות במערת הגולגולות נועדו במקור לחיפוש מגילות עתיקות. חפירות במערה | יולי שוורץ, רשות העתיקות

אין צורך בטכנולוגיה חדשה

החולדה, אם כן, הגיעה ממזרח אפריקה לישראל לפני כמאה אלף שנים או קצת יותר, בנתיב דומה, ככל הנראה, לזה שבו הלכו בני האדם הקדומים. "מכיוון שאין חשש שמין זה מתאפיין ביכולות טכנולוגיות מיוחדות, ואופן ההתפשטות שלו הוא באמצעות תזוזות איטיות על פני אזורים דומים מבחינה אקלימית, אנו מניחים כי אותו מין אפריקאי הגיע למדבר יהודה דרך פרוזדור אקלימי קדום", אמרו החוקרים. כלומר, היה רצף של אזורים מיוערים, ירוקים, בין מזרח אפריקה לישראל.

דרך הפרוזדור הזה יכלו גם האנשים הקדומים לנוע בין צפון אפריקה וישראל, ללא מסע ארוך במדבר ולכן גם ללא צורך בקפיצה טכנולוגית. העובדה שחולדות הרעמה חיו במדבר יהודה עד 42 אלף שנה לפני זמננו, ואולי גם מאוחר יותר, מעידה שבתקופה זו עוד היו אזורים ירוקים באזור שהיום הוא צחיח כמעט לחלוטין. איים ירוקים כאלו אולי עזרו לבני האדם בהגירות מאוחרות יותר, גם אחרי שהאקלים השתנה והמסדרון כבר לא היה רצף מתמשך של יערות וסוואנה, אלא חולק למקטעים.

בשנים האחרונות מתגלים עוד ועוד מאובנים שמראים כי היציאה מאפריקה לא הייתה אירוע אחד, חד פעמי, אלא נמשכה לאורך עשרות אלפי שנים שבהן אנשים עברו הלוך ושוב בין דרום מערב אירופה וצפון מזרח אפריקה. ישראל, בזכות המיקום שלה בין היבשות, הייתה המוקד למסעות אלו – אך ייתכן שקבוצות שונות של בני אדם המשיכו מכאן למזרח אסיה ואפילו לאוסטרליה. המחקר החדש מראה שלפחות באזור שלנו, האדם הקדמון נדד לאורך יערות ואזורים מכוסי צמחיה, שהקלו על המסעות הארוכים וסיפקו לו מזון במהלכם.