חוקרים מקשרים את הירידה בשכיחות מקרי סוכרת מסוג 1 באוסטרליה לכניסתו של חיסון נגד נגיף הרוטה לתוכנית החיסונים הארצית

סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית כרונית, שמתפרצת לרוב אצל ילדים ומאופיינת במחסור בהורמון אינסולין, שמסמן לתאי הגוף לקלוט אל תוכם סוכר שנמצא בדם. בניגוד לסוכרת מסוג 2, שבה תאי הגוף מאבדים את היכולת להגיב לאינסולין, בסוכרת מסוג 1 התאים מסוגלים לקלוט את ההורמון, אבל הוא חסר בגוף, בעקבות הרס של תאי הלבלב המייצרים אותו.

סוכרת מסוג 1 מתפתחת בדרך כלל אצל אנשים בעלי רקע גנטי שמגביר את הסיכון ללקות בה, אך גם לסביבה יש השפעה. לעיתים היא מתפרצת כאשר גורם סביבתי חיצוני מפעיל את מערכת החיסון וגורם לה לתקוף את תאי הלבלב, וכך לפגוע בייצור האינסולין. דוגמה לגורם סביבתי כזה היא נגיף הרוטה, שמחקרים קודמים הראו קשר בינו ובין התפתחות סוכרת מסוג 1 בילדים. נגיף הרוטה תוקף את תאי המעי וגורם לדלקת במערכת העיכול ולשלשולים חריפים, אך נוסף על כך, חוקרים הראו שבעכברים נגיף זה יכול גם לגרום למוות של תאי לבלב ולפיכך – לירידה בכמות האינסולין בגוף.

בעקבות הקשר של נגיף הרוטה להתפתחות מחלת הסוכרת מסוג 1, העלו חוקרים אוסטרלים את השאלה אם החיסון כנגד נגיף הרוטה עזר להוריד את אחוזי התחלואה בסוכרת זו. צוות המחקר, ובו חוקרים ממרכז מורדוך לבריאות הילד ומאוניברסיטת מלבורן, השווה בין שכיחות הילדים שאובחנו כחולים בסוכרת מסוג 1 במשך 8 השנים שלפני כניסת חיסון הרוטה לתוכנית החיסונים הארצית באוסטרליה ב-2007, לבין שכיחות האבחונים האלה ב-8 השנים שחלפו מאז.

כאשר בחנו החוקרים את שכיחות התחלואה לאחר כניסתו של החיסון, מצאו כי לא חל שינוי אצל ילדים בגילי 14-5 שנים. לעומת זאת, בקרב ילדים צעירים יותר, בני 4-0 שנים, חלה ירידה של 14 אחוזים (מ-8.7 מקרים לכל 100,000 ילדים, ל-7.5 מקרים לכל 100,000 ילדים) במספר הילדים שאובחנו כחולים בסוכרת מסוג 1 מאז כניסת חיסון הרוטה לאוסטרליה.

תוצאות מעודדות, לא סופיות

התוצאות המעודדות אינן מעידות בהכרח שהחיסון כנגד נגיף הרוטה הוא הגורם לירידה בשכיחות המחלה באוסטרליה: ייתכן כי הקשר בין שני הדברים הוא מקרי בלבד (מתאם ללא סיבתיות). אך הממצאים מחזקים מחקרים קודמים שהצביעו על קשר בין נגיף הרוטה ובין מחלת הסוכרת. ראוי לציין כי מחקר שנעשה בפינלנד, ובדק גם הוא את הקשר בין חיסון הרוטה ובין שכיחות מקרי הסוכרת מסוג 1, לא מצא שהחיסון תורם לירידה בשכיחות מקרי המחלה, אם כי המחקר הפיני היה קצר ומצומצם יותר בהיקפו מהמחקר האוסטרלי. ייתכן גם שגורמים כמו הבדלים גנטיים וסביבתיים בין מדינות שונות יוצרים הבדלים בין התפתחות המחלה והקשר שלה עם נגיף הרוטה במדינות שונות.

ומה קורה בישראל? לפי נתוני משרד הבריאות, מאז 1997 ועד 2015 הייתה עלייה רצופה בשכיחות סוכרת מסוג 1 בישראל. כשבוחנים כל קבוצת גיל בנפרד רואים שבניגוד לאוסטרליה, שכיחות מקרי הסוכרת בקרב ילדים ישראלים בגילי 4-0 נשארה קבועה למדי בשנים 2015-2000, ועמדה על 5 אבחונים לכל 100,000 ילדים. בקבוצות הגילים 17-5 לעומת זאת ישנה עלייה רצופה בשכיחות המחלה לאורך השנים.

חיסון הרוטה נכנס לישראל בשנת 2011, והוא ניתן לתינוקות בשנתם הראשונה בסדרה של שלוש מנות.

לפי נתוני משרד הבריאות, שכיחות מקרי הסוכרת בישראל לא ירדה לאחר הכנסת החיסון, בין השנים 2011 ל-2015. נתונים אלה אינם מספיקים לביסוס מסקנות לכאן או לכאן: מצד אחד, ייתכן כי פרק הזמן שעבר מאז כניסת החיסון לישראל קצר מכדי לאסוף מספיק נתונים סטטיסטיים; מצד שני, ייתכן שהבדלים בין הגורמים הגנטיים והסביבתיים בין ישראל לאוסטרליה מביאים לתוצאות שונות (כפי שנראה במחקר הפיני). ככל הנראה, דרושים עוד מחקר וליקוט נתונים כדי לקבוע אם בחיסון הרוטה יש תועלת נוספת לילדי ישראל, מלבד, כמובן, ההגנה שהוא מעניק להם נגד מחלת הרוטה עצמה.