משנה לשנה פני הים ליד הקוטב הצפוני קופאים מאוחר יותר. באוקטובר האחרון לא נוצר שם קרח חדש בכלל – וזאת בהחלט סיבה לדאגה

לראשונה מאז החלו המדידות, לא נצפתה עד סוף אוקטובר היווצרות של קרח ים חדש מול חופי צפון רוסיה. ים לַאפְּטֶב (Laptev), השוכן בשולי האוקיינוס הארקטי מצפון לסיביר, מוכר גם בתור מפעל הקרח של הקוטב הצפוני. זה האזור שבו מתפתח מדי חורף רוב קרח הים בצפון כדור הארץ, ובהמשך העונה הוא מתפשט משם עם זרמי המים והרוחות אל שאר חלקי האוקיינוס. בשנת 1979, אז החל המעקב אחרי היקף כיסוי הקרח באזור,  פני המים בים לאפטב קפאו לגמרי כבר במהלך חודש אוקטובר. אולם מאז שנת 2004 אנו רואים עיכוב הולך וגדל במועד שבו כיסוי הקרח מגיע לשיאו. השנה המגמה הזאת המשיכה ביתר שאת, כאשר במהלך אותו החודש פני הים נותרו חופשיים מקרח לחלוטין.

לעיכוב במועד תחילת הקיפאון של פני המים יש משמעויות מרחיקות לכת. בראש ובראשונה הוא יוביל בהכרח לצמצום בכמות הקרח הכללית שתיווצר השנה על פני האוקיינוס. כיסוי הקרח שכן יווצר יהיה דק יותר, ורק חלק קטן יחסית מתוכו ישרוד בחודשי הקיץ וישתלב בכיפת הקרח הרב-שנתית הקבועה של אזור הקוטב הצפוני, שהיא גורם חשוב בוויסות הטמפרטורה על פני כדור הארץ.

אזורי הקטבים בעולמנו, והקוטב הצפוני במיוחד, מתחממים בקצב מהיר כפליים ואף למעלה מכך לעומת קצב ההתחממות העולמית הממוצע. הרגישות הגבוהה של האזורים האלה לשינוי האקלים נובעת מהאופי הייחודי של כיסוי פני השטח באזורים האלה – שמורכב ממים קפואים במקום אוקיינוס נוזלי או סלעים כמו שאר חלקי העולם. שלג וקרח יוצרים משטחים בהירים במיוחד, כך שהם מחזירים לחלל 70-50 אחוז מקרינת השמש הפוגעת בהם. מי האוקיינוסים, לעומת זאת, הם פני השטח הכהים ביותר, שמחזירים לחלל רק עשירית מהקרינה הפוגעת בהם. כל השאר נבלע בהם והופך לחום.

קרח צף בים לאפטב | Shutterstock, Olenyok
שלג וקרח יוצרים משטחים בהירים שמחזירים לחלל 70-50 אחוז מקרינת השמש, מי האוקיינוסים הכהים מחזירים לחלל רק עשירית מהקרינה. קרח צף בים לאפטב | Shutterstock, Olenyok

כיפת הקרח הנעלמת

במהלך עשרות השנים האחרונות, בעקבות התחממות האקלים העולמי, כיסוי הקרח והשלג באזור הקוטב הצפוני מצטמצם בקצב מדאיג. בנוסף לעלייה בגזי החממה הגורמת לעליית טמפרטורות בכל כדור הארץ, יש לכך גם גורמים מקומיים יותר, כמו העיכוב במועד שבו מתחיל להיווצר קרח חדש על פני הים מצפון לסיביר, והצמצום בכמות קרח הים הרב-שנתי שממשיך להחזיר את קרינת אור השמש לחלל גם בחודשי הקיץ. השינוי הקיצוני בהחזר הקרינה של האזור, מכיסוי שטח בהיר במיוחד לפני אוקיינוס כהים מאוד, הוא הגורם העיקרי להתחממות יוצאת הדופן שנרשמת שם בשנים האחרונות. על פי הערכות מסוימות, ייתכן שעד שנת 2050 כיסוי הקרח הרב-שנתי סביב הקוטב הצפוני ייעלם לגמרי.

אזור הקוטב הצפוני כלוא כיום למעשה בתוך לולאת משוב חיובית – העלייה בטמפרטורת האטמוספרה גורמת לכיסוי הקרח להצטמצם, וזה מוביל לעלייה בבליעה של קרינת השמש ולהתחממות נוספת. אם לא די בכך, מתווספת לזה לולאת משוב חיובית שנייה, שבמסגרתה הצמצום בקרח, העשוי מים מתוקים, ושבסופו של דבר מתמוסס אל תוך האוקיינוס הארקטי, מובילה לעלייה במליחות פני המים, שנהיים צפופים יותר ולכן ומתערבבים בקלות רבה יותר עם מי העומק החמימים יחסית החודרים מהאוקיינוס האטלנטי. גם התהליך הזה תורם לעליית טמפרטורת פני המים בסביבת הקוטב הצפוני.

העיכוב ביצירת קרח הים הוא ביטוי נוסף של גל החום חסר התקדים שפקד את אזור סיביר בשנה החולפת. מאז תחילת האביב הטמפרטורה בחלקים מסוימים של סיביר הייתה גבוהה בעשר מעלות מהממוצע הרב-שנתי, ובמקומות רבים נמדדו טמפרטורות שלא היו כמותן מאז ראשית המדידות בסוף המאה ה-19. בעיירה ורחויאנסק (Verkhoyansk), השוכנת מצפון לחוג הארקטי, נמדדה במהלך יוני טמפרטורה של 38 מעלות צלזיוס – עשרים מעלות מעל לממוצע בחודש הזה. אם המדידה אכן תאומת, מדובר בטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה מצפון לחוג הארקטי מאז ומעולם. מחקר שערך הארגון World Weather Attribution מצא כי ההסתברות להופעת גל חום חמור גדלה פי 600 בעקבות ההתחממות העולמית שיוצרת הפעילות האנושית בעולמנו.

חטים של ממותה נושאים שלט עם שם העיירה | Shutterstock, Stereo Lights
ביוני נמדדו בעיירה ורחויאנסק 38 מעלות צלזיוס – עשרים מעל לממוצע, והטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה מצפון לחוג הארקטי. חטים של ממותה נושאים שלט עם שם העיירה | Shutterstock, Stereo Lights

האקלים בקוטב הצפוני כיום משול לכדור שלג מתגלגל, שבדרכו במדרון רק יוסיף ויגדל, והיכולת לבלום אותו קטנה והולכת. ההערכה הרווחת בקהילת החוקרים היא שכבר אין מקום לשאול אם שינויי האקלים הצפויים באזור יתרחשו, אלא רק מתי הם יקרו. הקרח הרב-שנתי בים זוהה בעבר כאחד הגורמים שמגינים על קפאת-העד היבשתית – חלקי הקרקע שאינם מפשירים לעולם – ומונעים ממנה מלהפשיר. היעלמותו הצפויה, וההפשרה האפשרית של הקרקע הקפואה, תהיה שקולה לעוד חבית גדולה של שמן שתישפך למדורת ההתחממות העולמית ותאיץ אותה, שכן היא תוביל לשחרור כמות בלתי נתפסת של גזי חממה שהיו כלואים עידנים רבים בשכבות הקרקע הקפואות.