עד מותה בגיל צעיר, מרים מירזחאני האיראנית ניפצה גבולות מדעיים ופוליטיים, ונותרה עד היום האישה היחידה שזכתה במדלית פילדס היוקרתית

מַרְיָם מִירְזַחַאנִי (Mirzakhani) פרצה דרכים חדשות כמעט בכל מעשיה כמתמטיקאית וכאישה. קורות חייה מלאים דברים שהיא הייתה הראשונה בהם. נראה שתמיד חיפשה דווקא את האתגרים הגדולים ביותר, הקירות הגבוהים ביותר והבלתי עבירים ביותר, ומוטטה אותם זה אחר זה.

היא נולדה בטהרן בשנת 1977, שנתיים לפני המהפכה האסלאמית שהפכה את אירן למדינה דתית שמרנית שאינה ידידותית במיוחד לנשים שאפתניות – לא כל שכן בתחום המתמטיקה. את המסע שלה לשבירת החומות החלה מירזחאני עוד בתיכון, כשבשנים 1995-1994 הייתה לנערה הראשונה שנשלחה לייצג את איראן באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית. כפי שעשתה בהמשך לכל אורך חייה, היא לא הסתפקה בעצם קביעת התקדים ובשבירת הקיר שעמד בדרכה, אלא גם עשתה את זה הכי טוב שאפשר, ולרוב מעל ומעבר לכל דמיון. בשתי הפעמים שהשתתפה באולימפיאדת המתמטיקה זכתה במדליות זהב. 

מירזחאני בכינוס הקונגרס העולמי למתמטיקה, סיאול, 2014 | צילום: Gert-Martin Greuel, Wikipedia
תמיד עשתה את הכי טוב שאפשר. מירזחאני בכינוס הקונגרס העולמי למתמטיקה, סיאול, 2014 | צילום: Gert-Martin Greuel, Wikipedia

חדשנות בשפה זרה

 

התחנה הבאה במסלול המכשולים של חייה הייתה אוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. היא הגיעה לשם כשיכולותיה כמתמטיקאית כבר היו ברורות לכול, אך כעת ניצב מולה מחסום חדש – השפה. חבריה לספסל הלימודים מספרים שהייתה מפציצה את המרצים שלה בשאלות על משמעותן של מילים באנגלית, בעודה כותבת במחברתה הערות בפרסית. גם את הקושי הזה היא צלחה בהצטיינות. בשנת 2004 היא סיימה את עבודת הדוקטורט שלה, שמתמטיקאים רואים בה עד היום יצירת מופת פורצת דרך, שביטאה גישה חדשנית המשלבת אלמנטים מתמטיים שעד אז איש לא חשב לחבר ביניהם. 

חמש שנים בלבד אחרי סיום הדוקטורט כבר מונתה מירזחאני לפרופסורית באוניברסיטת סטנפורד. עבודתה המקצועית התקדמה שם משיא אל שיא וזיכתה אותה באות הכבוד הגבוה ביותר בעולם המתמטיקה: בשנת 2014 הוענקה לה מדליית פילדס, הפרס המקביל בחשיבותו לפרס נובל בשדה המחקר המתמטי. היא קיבלה את המדליה על תיאור מורכב של היבטים גיאומטריים ודינמיים של משטחים ויריעות. גם כאן היא ניפצה תקרת זכוכית, כשהייתה לאישה הראשונה, והיחידה עד כה, שזכתה בפרס היוקרתי. 

לעבודתה המתמטית יש יישומים רבים והשלכות על תחומים נוספים במתמטיקה ובמדעי הטבע, החל בכלי הצפנה, קריפטוגרפיה וחקר מספרים ראשוניים, וכלה בתורת הקוונטים בפיזיקה. אבל מירזחאני עצמה נהנתה בעיקר מהיופי, האסתטיקה והאלגנטיות הטמונים במתמטיקה התיאורטית. "היופי במתמטיקה מתגלה רק לבעלי הסבלנות", אמרה. 

כמו שנהגה כלפי כל מכשול אחר בחייה, בחייה, גם במתמטיקה לא חששה מירזחאני להתייצב מול הבעיות המורכבות והקשות ביותר לפיצוח. שוב ושוב היא ניגשה אליהן בדרכים חדשות שאיש לא פסע בהן לפניה, והגיעה לתוצאות מפליאות. הייתה לה שיטת עבודה ייחודית: היא הייתה לוקחת דף גדול וממלאת אותו בשרטוטים, ציורים וקשקושים, עם נוסחאות מתמטיות בצדדים. בתה אנהיטה (Anahita) נהגה לומר שאמא שלה "מציירת ציורים" בעבודה. מירזחאני עצמה סיפרה שעבודתה היא "כמו ללכת לאיבוד בג'ונגל, ולנסות להשתמש בכל הידע שאפשר לאסוף כדי להמציא תכסיסים חדשים, ואז עם קצת מזל אפשר למצוא את הדרך החוצה". 

למרבה הצער האש העזה שבערה במירזחאני בריצתה מהצלחה אל הצלחה כבתה מהר כפי שניצתה. בשנת 2013 אובחן בגופה סרטן השד, שהתפשט כעבור שלוש שנים גם לעצמות ולכבד. היא הלכה לעולמה ב-14 ביולי 2017, בגיל 40 בלבד. במותה ספדו רבים לגאוניותה המתמטית, ולהיותה מודל לחיקוי – כמתמטיקאית, כאישה וכאישיות פורצת דרך. 

סרטון של איגוד המתמטיקה העולמי ומכון סימונס לרגל הענקת מדליית פילדס למירזחאני (אנגלית):