בלי לדעת דבר על חיידקים, ג'ון סנואו (לא זה ממשחקי הכס) הצליח לעצור מגפת כולרה, ובאותה הזדמנות להניח את היסודות לאפידמיולוגיה המודרנית

תיירים שמטיילים בשכונת סוהו בלונדון עשויים להיתקל במשאבת מים ישנה שניצבת על במה קטנה במרכז רחוב ברודוויק. מדובר בהעתק של משאבת המים שעמדה באותו מקום לפני כ-150 שנה, בעיצומה של אחת מהתפרצויות הכולרה החמורות ביותר שהיכו בעיר. כיום היא מוצבת שם כאנדרטה לג'ון סנואו, רופא בריטי שפעל לעצירת התפשטות המחלה והביא למהפכה בתחום האפידמיולוגיה (חקר המחלות המידבקות) ובריאות הציבור.

כולרה היא מחלת מעיים קשה שמלווה בהקאות ושלשולים ועלולה להוביל להתייבשות חמורה ולמוות. היא נגרמת בידי החיידק Vibrio cholerae, שחודר לגוף במזון או בשתייה מזוהמים ומשתכן במעיים. הרעלן שהוא מייצר גורם לתאים בדופן המעי להפריש כמות גדולה של מלחים לחלל המעי, והעלייה בריכוז המלחים מפעילה בתאי המעי מנגנון להפרשת מים, שנועד למהול את המלחים ולהחזיר את ריכוזם למצב תקין. כך מוביל הרעלן לשחרור עוד ועוד מים אל תוך המעי. השפעתו חזקה מספיק כדי להוביל לאובדן מים מהיר ובלתי נשלט דרך מערכת העיכול, כלומר לשלשול חמור.

במהלך המאה ה-19 התפרצויות כולרה התרחשו בלונדון כל כמה שנים. התדירות הגבוהה נבעה בעיקר מהתשתיות הגרועות של המים והביוב, שהביאו לזיהום מי השתייה, וכן מהיעדר טיפולים יעילים כמו אנטיביוטיקה או טיפול נוגד התייבשות, שנכנסו לשימוש באמצע המאה ה-20. בנוסף, הפעולות שנעשו אז למניעת התפרצויות התבססו על תפיסה שגויה שנקראה תיאוריית המיאזמה, שלפיה המקור למחלות הוא "אוויר רע" שנודף מחומר אורגני נרקב. בהתאם לתיאוריית המיאזמה נהגו לטפל במקורות מים ובצינורות ביוב שהדיפו ריח רע כך שיזרימו את השפכים לתוך נהר התמזה – מקור המים המרכזי של העיר.

קריקטורה מהמגזין הסאטירי פאנץ'  | ANN RONAN PICTURE LIBRARY / HERITAGE IMAGES / SCIENCE PHOTO LIBRARY
התפרצויות כולרה התרחשו בלונדון כל כמה שנים, בשל ההיגיינה הירודה. קריקטורה מהמגזין הסאטירי פאנץ'  | Science Photo Library

המפה של סנואו

אחת ההתפרצויות החמורות ביותר התרחשה בקיץ של שנת 1854: מדי שבוע מתו קרוב לאלפיים אנשים בעיר מהמחלה. שכונת סוהו הייתה אחד האזורים שנפגעו בצורה החמורה ביותר, והקהילה המקומית החליטה להקים ועדה שתחקור את הסיבה להתפרצות.

אחד מחברי הוועדה היה הרופא ג'ון סנואו (Snow), שנולד היום לפני 206 שנים. ניסיונו בטיפול בהתפרצויות קודמות גרם לו לחשוד שגורם המחלה מועבר דווקא במי השתייה. זמן קצר אחרי ההתפרצות המשמעותית הקודמת פרסם סנואו מאמר שסתר את הטענה שהמחלה מועברת באוויר, מאחר שדפוס ההתפשטות שלה והתסמינים של החולים לא תאמו לאלה של מחלות נשימה.

על מנת להבין את מקור ההתפרצות הנוכחית עבר סנואו מדלת לדלת, ראיין תושבים ואסף נתונים על מצבם הבריאותי של בני הבית והרגלי חייהם. על בסיס הנתונים הוא יצר מפה של השכונה, שבה ליד כל בית סימן סנואו ריבועים שחורים עבור כל דייר שנספה במגפה.

מהתרשים עלתה תמונה ברורה – רוב המתים הגיעו מבתים ברחוב ברוד (Broad street) או לידו, ומספר המתים הגבוה ביותר היה בבתים הסמוכים למשאבת המים שעמדה באותו רחוב. סנואו חשד שזיהום נקודתי של המשאבה הוביל להתפרצות דווקא כאן, מאחר שצינורות המים שעברו בשכונה הובילו מים מאזור לא מזוהם של התמזה, והתחלואה ליד משאבות אחרות הייתה נמוכה באופן משמעותי.

זאת ועוד, הראיונות לימדו את סנואו שמרבית החולים השתמשו במשאבה ברחוב ברוד כמקור המים העיקרי שלהם, בעוד ששכנים ששתו ממקורות מים אחרים נותרו בריאים. לדוגמה, איש מעובדיה של מבשלת הבירה הסמוכה לא  חלה בכולרה. הסיבה הייתה שהעובדים הורשו לשתות בירה בזמן העבודה, כך שהם כמעט לא שתו מים. למבשלה הייתה באר משלה, ולכן הבירה שיוצרה שם לא הייתה מזוהמת.

המפה שיצר ג'ון סנואו, ובה סימן באלו בתים היו מתים | US NATIONAL LIBRARY OF MEDICINE / SCIENCE PHOTO LIBRARY
סנואו יצר מפה של השכונה, וסימן ליד כל בית ריבועים שחורים עבור כל דייר שנספה במגפה | Science Photo Library

סופה של המיאזמה

האגדה מספרת שסנואו לא הצליח לשכנע את הממסד בממצאיו, ולבסוף הלך בעצמו אל המשאבה המזוהמת ושבר את ידית השאיבה שלה. המציאות הייתה כנראה קצת פחות רומנטית: חברי הקהילה המקומית שמעו אותו, השתכנעו שהמחלה אכן מופצת דרך מי המשאבה, והם אלו שהשביתו אותה באמצעות הסרת הידית. מחלת הכולרה, שכבר החלה לדעוך אז בכל רחבי העיר, לא גבתה קורבנות נוספים באזור רחוב ברוד מרגע שהמשאבה נוטרלה.

כמה חודשים לאחר מכן גילה חבר ועדה אחר, הנרי וייטהד (Whitehead) מה גרם לזיהום המים במשאבה המקומית: ימים ספורים לפני ההתפרצות מתה מכולרה תינוקת שמשפחתה התגוררה בסמוך. אמה שטפה את בגדיה המלוכלכים של הפעוטה ושפכה את המים לצינורות הביוב של הבניין. בדיעבד התברר שהייתה בהם דליפה ליד צינורות המשאבה.

למסקנותיו של סנואו נדרש עוד זמן רב לחלחל לממסד הרפואי והפוליטי, שהמשיך לדבוק בתיאוריית המיאזמה. במהלך חמישים השנים הבאות נוספו עוד תגליות רבות על הקשר בין חיידקים למחלות, בין השאר בידי חוקרים מפורסמים כמו רוברט קוך ולואי פסטר. בסופו של דבר הצטברות הידע המדעי והרפואי דחפה את הממסד הפוליטי לשפר את תשתיות הביוב בעיר, והתפרצויות הכולרה בלונדון פסקו לגמרי.