התחקיר של ערוץ 2 התבסס על טענות לא בדוקות, הנחות מופרכות והשערות שלא אומתו. לפני שאתם משליכים את הטלפונים והראוטרים, הנה העובדות

לאחרונה (12.4.16) שודרה בערוץ 2 כתבת תחקיר שעסקה בהשפעות ובנזקים הבריאותיים האפשריים של חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מטלפונים סלולריים, מנתבים אלחוטיים וממכשירי חשמל. בכתבה הועלו טענות על נזקיה הבריאותיים של הקרינה האלקטרומגנטית, בעיקר בהקשר של רגישות-יתר לקרינה. עם זאת, הטענות לא גובו במחקרים מדעיים ובעיקר ניכר שהכתבה עסקה יותר בהפחדה מאשר במתן מידע מעשיר ואמין. כמו כן, הטענות הוצגו באופן חד-צדדי ובעזרת מקרים פרטיים וקיצוניים של אנשים הסובלים, לכאורה, מרגישות-יתר לקרינה. ככה לא עושים תחקיר.

איזו קרינה נפלטת ממכשירי חשמל וסלולר?

מכשירי חשמל פולטים קרינה בלתי מייננת, כלומר קרינה שאין לה מספיק אנרגיה כדי לפגום בתכונות האטומים והמולקולות שבגופנו ובמבנה שלהם. הגדרה זו כוללת את האור הנראה (הצבעים שאנחנו רואים הם קרינה), קרינה תת-אדומה (אינפרה-אדומה), גלי מיקרו וגלי רדיו. זאת בניגוד לקרינה מייננת כמו קרינה על-סגולה (קרינה הגורמת לשיזוף ולסרטן העור), קרני רנטגן וקרני גמא. לגלי רדיו ולגלי מיקרו יש כמובן אנרגיה, היכולה להיבלע במולקולות מסוימות, ולגרום להן לרטוט במהירות ולייצר חום. כך בדיוק נעשית פעולת החימום בתנור המיקרוגל: גלי מיקרו גורמים למולקולות המים להסתובב, יוצרים חום, ומחממים את האוכל. עוצמת גלי הרדיו והמיקרו הנפלטים מהמכשיר הסלולרי נמוכה מאוד בהשוואה לעוצמת הקרינה הנפלטת מתנור המיקרוגל. ככל שמתרחקים ממקור הקרינה הסלולרית, עוצמתה יורדת בריבוע. כלומר, אם התרחקנו מהמקור למרחק שגדול פי שלושה מהמרחק הקודם, עוצמת גלי הרדיו תיחלש בערך פי תשעה.     

לפי ארגון הבריאות העולמי, ההשפעות הביולוגיות והבריאותיות של קרינה לא מייננת נחקרו ופורסמו בקרוב ל- 25,000 מאמרים ב 30 השנה האחרונות. והידע המדעי בתחום הוא רחב ומקיף יותר מאשר למרבית הכימיקלים אליהם אנחנו נחשפים. לפיכך, נכון להיום ארגון הבריאות העולמי מוצא שאין ראיות להשלכות בריאותיות מחשיפה לרמות נמוכות של קרינה אלקטרומגנטית.

כעת נבחן את הטענות העיקריות בתחקיר:

"אם אתם מתחת לגיל 20, הסיכוי שלכם (לחלות בסרטן המוח) עולה פי חמישה"

אין ביסוס. הטענה הזאת, בדומה לטענות אחרות בכתבה, הועלתה בלי כל ביסוס או הצגת מחקר מדעי שתומך בה. בעשרות השנים האחרונות בוצעו מחקרים רבים שבדקו את הקשר בין חשיפה לקרינה סלולרית להתפתחות גידולים במוח. אך בשל חוסר עקביות בממצאי מחקרים אלו, נכון להיום אין הוכחה חד-משמעית שקרינה סלולרית גורמת להתפתחות סרטן. במאי 2010 פורסמו תוצאות המחקר האפידמיולוגי הבינלאומי המקיף ביותר שנערך עד כה בנושא, "האינטרפון". על פי ממצאי המחקר לא נמצא קשר מובהק בין חשיפה לקרינה סלולרית לבין התפתחות גידולים במוח אצל מבוגרים. עם זאת, גם המחקר הזה אינו שולל השפעות ארוכות טווח או השפעות מצטברות של שיחות שנמשכות חצי שעה ויותר. במחקר דני, שבו עקבו אחר מנויים שנחשפו לקרינה סלולרית לאורך זמן – למשך 10 שנים ויותר, לא מצאו קשר בין גידולים במוח לבין שימוש ארוך טווח בטלפונים סלולריים.

"משתמשים בטכנולוגיה הסלולרית כדי לשבור את מחסום הדם-מוח ולהעביר חומרים כימותרפיים למוח"

אין ביסוס. תפקידו של מחסום הדם-מוח הוא למנוע חדירת מזהמים למוח ולשמור על הרכב הנוזל שבו נמצאים העצבים. הטענה שלמעלה הובאה כדוגמה לנזק שקרינה סלולרית (גלי רדיו) עלולה לגרום, והיא לא-נכונה ומטעה. יש מחקרים שמראים טיפול משולב בקרינת רנטגן שהיא קרינה מייננת עם כימותרפיה, כדי להגדיל את היעילות של הטיפול הכימותרפי. אולם, נכון להיום, השפעת גלי רדיו על מחסום הדם-מוח נחקרה בעיקר בעכברים ולא בבני אדם, כפי שמעיד מאמר סקירה נרחב בנושא שפורסם ב-2010. המחקרים הנסקרים הראו שחימום המוח ביותר ממעלת צלזיוס אחת מגביר את החדירות של מחסום דם מוח בעכברים. כמו כן, הם לא מצאו כל קשר בין קרינת מיקרו וקרינה סלולרית לשבירת מחסום דם מוח בעכברים. אי-אפשר להסיק שכך הדבר גם בבני אדם.

"אם אתה מצמיד טלפון שהוא בעצם מיקרוגל ... הוא מחמם את המים שבתוך המוח"

לא נכון. גלי מיקרו וגלי רדיו יכולים לגרום לחימום מקומי של הרקמה הקרובה למקור הקרינה. ואולם, עד כה רוב המחקרים הפתולוגיים התמקדו בהשפעת הקרינה הסלולרית על עכברים בוגרים וצעירים ועל תרביות תאים מסוגים שונים. ההשוואה בין מיקרוגל שמשדר גלי מיקרו בעוצמה חזקה מאוד לטלפון סלולרי שפולט קרינת רדיו בעוצמה נמוכה איננה נכונה ומשרה פחד מיותר על הצופה.

"רגישות לקרינה היא תופעה פיזית שבה הגוף מאבד את חוסנו"

אין ביסוס. נכון להיום, אין הכרה רשמית בקיומה של  רגישות-יתר לקרינה. הסובלים לכאורה מתופעה זו מדווחים על כאבי ראש, על תשישות ועל תחושות נימול בפנים ובידיים, אך יש הסבורים שתסמינים אלו נגרמים מלחץ נפשי או מחרדה מפני החשיפה לקרינה. במחקר שפורסם ב-2005 נמצא שאין קשר ישיר בין חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית לבין הופעת התסמינים השונים. מחקר אחר, שפורסם ב-2008, בדק באמצעות מבחן עיוור את יכולתם של 182 אנשים הטוענים כי הם סובלים מרגישות-יתר לקרינה לזהות נוכחות של קרינה אלקטרומגנטית בהשוואה ל-332 נבדקים שלא התלוננו על רגישות כזו.  המשתתפים שטענו כי הם בעלי רגישות-יתר לקרינה לא הצליחו לחוש בנוכחות של קרינה, כך שלא נמצאה רגישות-יתר כפי שנטען. יש עוד מחקרים רבים בנושא, ורובם כלולים במאמר סקירה שפורסם בשנת 2010. גם מחקרים מהשנים האחרונות לא מצליחים למצוא שום קשר סיבתי בין קרינה לתופעות המתוארות ואין הגדרה מסודרת למחלה הזו.

 

"עד שנת 2017, כ-50 אחוז מהאוכלוסייה תסבול מסימפטומים של רגישות לקרינה"

אין ביסוס. טענה זו מבוססת על ניחוש בלבד. על פי האיחוד האירופי, נכון ל-2014 בין שלושה לחמישה  אחוזים מהאוכלוסייה טוענים שהם סובלים מרגישות-יתר לקרינה אלקטרומגנטית (לאתר הרשמי).

"כדאי לצמצם את החשיפה של ילדים לקרינה בלתי מייננת ולשמור על עקרון הזהירות המונעת"

נכון, אבל לא מהסיבות שצוינו. נכון להיום אין למדע מסקנות חותכות וברורות לגבי הסכנות והנזקים האפשריים של חשיפה קלה או מתמשכת לטלפונים ניידים ולאנטנות ובמיוחד לא בקרב ילדים. עם זאת, יש לזכור שההתפתחות הטכנולוגית שהביאה את העלייה המשמעותית בהיקף החשיפה לקרינה בלתי מייננת החלה רק בעשרים השנים האחרונות. כך שכיום איננו יכולים לדעת בוודאות אם יש לה השפעות ארוכות טווח. לכן, בדומה להמלצת משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן, אנו ממליצים לאמץ את עקרון הזהירות המונעת, בעיקר כשמדובר בילדים שלנו. יחד עם זאת, כדאי לשאול מדוע עקרון הזהירות המונעת לא מביא לדרישה להרחיק ילדים מחומרים אחרים שדרגת הסיכון שלהם דומה לזו של קרינה אלקטרומגנטית –מלפפונים חמוצים למשל. המחקרים מראים כי אין סיבה לחשוב שקרינה סלולרית גורמת לסרטן או אפילו לכאבי ראש. נוסף על כך, הדרכים המוצעות  להפחתת החשיפה לקרינה רק יגרמו להגברתה: הוצאת נתבים מהכיתות תגרום לשימוש מוגבר ברשת הסלולרית והפחתת מספר האנטנות תגביר את עוצמת הקרינה  הנפלטת מהטלפונים הניידים.

בהכנת הכתבה השתתפו ד"ר נעם לויתן וד"ר מעין ברנע-זהר