לפני שמאמינים לאזהרות מפני "קרינה סלולרית" ודומותיה, מוטב להבין על איזו מין קרינה אנחנו מדברים בכל מקרה ומקרה, ומה היא באמת יכולה לעשות

כמה פעמים שמעתם שהקרינה מהטלפון הסלולרי מזיקה, ומהאנטנות עוד יותר, שתנור המיקרוגל מסוכן או שכדאי להתרחק מהשנאי בכבל הטעינה של המחשב? סביר להניח שעשרות פעמים לפחות. בפועל חלק ניכר מהאזהרות האלה מופרז במקרה הטוב, ומבוסס על חוסר הבנה מדעית במקרה הרע.

כדי להבין אם יש בסיס לחשש, ואם כן – מתי, צריך להבין שיש הרבה סוגים של קרינה ביקום, וזאת שרלוונטית לדיוננו היא הקרינה האלקטרומגנטית. מדובר בקרינה נפוצה ומגוונת מאוד, שכוללת בין השאר את האור שאנחנו רואים בעינינו, וגם את גלי הרדיו, קרני הרנטגן ועוד. המשותף לכולם הוא שאלו הן תנודות מחזוריות בעוצמתן של שדות חשמליים ומגנטיים. על קצה המזלג אפשר לומר שהשדות האלה מתארים את עוצמת הכוחות החשמליים והמגנטיים שיפעלו בכל נקודה ונקודה במרחב, אם יהיה בה גוף שמושפע מהם.

את התנודות בעוצמה אפשר לתאר כגל שמתפשט במרחב, עולה ויורד בכל נקודה. כמו כל גל, יש לקרינה אורך גל – המרחק בין שני שיאים סמוכים של הגל, ויש לה גם תדירות – מספר העליות והירידות, או המחזורים, שהקרינה עושה בנקודה מסוימת ביחידת זמן (בדרך כלל שנייה). המכפלה של שני הגדלים האלה קבועה, ושווה למהירות התפשטות הגל במרחב: מהירות האור. מכאן נובע שככל שאורך הגל גדול יותר, התדירות קטנה יותר ולהפך.

התכונות האלה חשובות לדיוננו כיוון שהן מעידות על האנרגיה של הקרינה – אורך גל קצר ותדירות גבוהה מעידים על אנרגיה גבוהה, אורך גל ארוך ותדירות נמוכה מעידים על אנרגיה נמוכה. זה חשוב, כי האנרגיה שהקרינה נושאת מכתיבה את האופן שבו היא תשפיע על הדברים שבהם היא פוגעת. ההשפעה הזאת, בתורה, מכתיבה אם יש תנאים שבהם קרינה מסוימת עלולה לסכן אותנו.

אילוסטרציה של גל קרינה אלקטרומגנטית | Carlos Clarivan, Science Photo Library
לקרינה יש אורך גל – המרחק בין שני שיאים סמוכים של הגל, וגם תדירות – מספר המחזורים בנקודה מסוימת ביחידת זמן. אילוסטרציה של גל קרינה אלקטרומגנטית | Carlos Clarivan, Science Photo Library

הספקטרום האלקטרומגנטי

כשמחלקים את הקרינה האלקטרומגנטית לסוגים לפי האנרגיה שהיא נושאת, בקצה הנמוך ביותר נמצאת קרינת הרדיו. בפעם האחרונה שכיוונתם תחנה ברדיו FM, הבחנתם בוודאי שהתחנות ממוספרות בין 80 ל-120 בערך. המספר הזה הוא תדירות הגל ביחידות של מגה-הרץ, כלומר מיליוני מחזורים בשנייה. זהו תחום קטן מתוך הטווח המלא של קרינת הרדיו, שתדירותה נעה בין 3,000 הרץ ל-300 מגה-הרץ.

אחריה נמצאת קרינת המיקרו, שהתדירויות שלה נעות בין 300 מגה-הרץ ל-300 גיגה-הרץ (300 מיליארד הרץ). פה נמצאת הקרינה שמחממת את האוכל בתנור המיקרוגל שלכם וגם הקרינה שפולט הנתב (ראוטר) שמאפשר לכם את הגלישה האלחוטית בבית – 2.4 גיגה-הרץ או 5 גיגה-הרץ.

אם נעלה עוד שלב נגיע לקרינה התת-אדומה, שתדירותה 300 גיגה-הרץ עד 400 טרה-הרץ (400 טריליון הרץ). אנחנו משתמשים בה בין השאר בשַׁלָּטים של מכשירים אלקטרוניים. לאחר מכן מגיע האור הנראה, שקרוי כך משום שזה טווח הקרינה האלקטרומגנטית שעינינו מסוגלות לקלוט, בין 400 טרה-הרץ (אור אדום) ל-790 טרה-הרץ (סגול). עוד עליית מדרגה תוביל אותנו לקרינה העל-סגולה, אחריה קרינת הרנטגן (קרינת X), ולבסוף קרינת הגמא שנושאת הכי הרבה אנרגיה.

הספקטרום של קרינה אלקטרומגנטית | Friedrich Saurer, Science Photo Library
אורך גל קצר ותדירות גבוהה מעידים על אנרגיה גבוהה, אורך גל ארוך ותדירות נמוכה מעידים על אנרגיה נמוכה. הספקטרום של קרינה אלקטרומגנטית | Friedrich Saurer, Science Photo Library

קרינה מייננת

כדי להבין את הקשר של כל זה לחשש מקרינה צריך להפריד בין שני סוגים של קרינה, הנבדלים זה מזה באנרגיה שהם נושאים. קרינה מייננת היא קרינה שיש לה מספיק אנרגיה כדי לנתק אלקטרון מאטום או ממולקולה, כלומר להפוך אותם ליוֹנים – חלקיקים בעלי מטען חשמלי. ניתוק האלקטרון עלול לשנות את המבנה של מולקולות ולכן להשפיע גם על תפקודן. כשכמות גבוהה מספיק של קרינה כזאת פוגעת במולקולת DNA בגופנו, היא עלולה ליצור בה מוטציות שגורמות לסרטן ולנזקים נוספים.

הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) סיווגה את הקרינה המייננת בקבוצה 1 של גורמי הסיכון, הכוללת חומרים ומצבים שידוע כי הם מעלים את הסיכון לחלות בסרטן. באותה קבוצה כלולים גם משקאות אלכוהוליים ובשר מעובד, אולם עצם הסיווג קובע רק שהסיכון קיים, בלי קשר למידת הסכנה, שבמקרה של קרינה מייננת עולה עם האנרגיה שבקרינה.

לעומת זאת, קרינה לא מייננת היא קרינה שאין לה מספיק אנרגיה כדי להשפיע על מבנה החומר. עיקר ההשפעה שלה עלינו הוא בכך שהיא יכולה לחמם את הגוף שבו היא פוגעת, כפי שעושה תנור המיקרוגל לאוכל שבתוכו, או אור השמש לכדור הארץ. ה-IARC סיווגה קרינה זו לקבוצה 2B, הכוללת חומרים החשודים כמסרטנים אפשריים אף שאין ראיות טובות לכך באדם או בחיות מעבדה. גם ירקות חמוצים בסגנון אסייתי ומיצוי עלי אלוורה נכללים בקבוצה.

הגבול המדויק בין קרינה מייננת ולא מייננת תלוי בהגדרה, אבל הוא נמצא בכל מקרה אי שם בתוך טווח התדרים של הקרינה העל-סגולה. כיוון שכל הקרינה שמגיעה אלינו ממכשירים ביתיים, כמו טלפונים סלולריים, מקלטי רדיו ותנורי מיקרוגל, היא קרינה לא מייננת, אין בה סכנה לתאי גופנו ואין סיבה לצפות שתחולל בהם תהליך סרטני.

אילוסטרציה של נזק לחומר גנטי | Equinox Graphics, Science Photo Library
כשכמות גבוהה מספיק של קרינה מייננת פוגעת במולקולת DNA בגופנו, היא עלולה ליצור בה מוטציות. אילוסטרציה של נזק לחומר גנטי | Equinox Graphics, Science Photo Library

רוצים מספרים? נתב אינטרנט אלחוטי פולט קרינת מיקרו בתדרים של 2.4 או 5 מיליארד הרץ; טלפונים סלולריים פולטים קרינת מיקרו בטווח של כמה מאות מיליוני הרץ עד כמה מיליארדי הרץ, ואינם מסוכנים אפילו במעלית; ואילו פאנלים סולריים, כלי רכב חשמליים וכירות אינדוקציה פולטים קרינה בטווח של תדרי הרדיו.

מאמר שפורסם לפני שנתיים הסיק שאין קשר בין שימוש בטלפונים סלולריים לבין התפתחות גידולים, לאחר שסקר את כל המחקרים שבדקו את הנושא. מינהל המזון והתרופות (ה-FDA) של ארצות הברית סקר גם כן מחקרים בנושא קרינת רדיו שפולטים טלפונים סלולריים. הוא קבע שאין כל ראיות לכך שקרינה זו עלולה לגרום לבעיות בריאותיות.

על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) בארצות הברית, קרינה לא מייננת אינה מסוכנת בפני עצמה. חשיפה לכמויות גדולות מאוד שלה יכולה לגרום לחימום יתר, אך אין חשש ממשי לזה בסביבה ביתית. היוצאת מן הכלל היא הקרינה העל-סגולה. חלק ממנה, כאמור, הוא קרינה מייננת, ולכן מסוכנת, אבל גם קרינה על-סגולה לא מייננת עלולה להזיק לנו. חשיפה קצרה אליה, בהיקף של עד רבע שעה במשך פעמיים או שלוש בשבוע, מסייעת לגופנו לייצר ויטמין D. לעומת זאת, בחשיפה גבוהה יותר, למשל עקב שהות ארוכה בשמש בשעות הצהריים או שימוש במיטות שיזוף, היא עלולה לגרם כוויות בעור, לפגוע בראייה ואף לגרום סרטן.

אילוסטרציה של מקורות קרינה שונים בבית | Shutterstock, elenabsl
כל הקרינה שמגיעה אלינו ממכשירים ביתיים היא קרינה לא מייננת. אילוסטרציה של מקורות קרינה שונים בבית | Shutterstock, elenabsl

זהירות מונעת

אז מדוע בכל זאת הרשויות קובעות הגבלות על פליטת הקרינה ממכשירים חשמליים? התשובה טמונה בעיקרון הזהירות המונעת, שאומר שמוטב להיזהר בשימוש בכלים שאיננו יודעים בוודאות שהם אינם מזיקים, גם אם לא מוכר לנו שום מנגנון שבו הם עלולים לגרום נזק.

למשל, כשהטלפונים הסלולריים נכנסו לשימוש המוני לפני יותר מעשרים שנה, עוד לא ידענו בביטחון אם הקרינה הנפלטת מהם עלולה להשפיע לרעה על בריאותנו. אומנם לא הייתה ידועה דרך שבה קרינת המיקרו שהם פולטים עלולה להזיק, אבל אי אפשר היה לשלול את האפשרות שיש דרך כזאת שאנו פשוט עוד לא מכירים. היות שכך, מוטב לנהוג בזהירות עד שנדע יותר, כדי לא להצטער אחר כך. במחקרים רבים שנערכו עם השנים לא התגלה כל קשר בין שימוש בטלפונים סלולריים לתחלואה, כך שכעת אפשר לקבוע בוודאות כמעט מלאה שהם בטוחים, פרט לאפשרות שהם גורמים נזק בטווח הארוך מאוד, של כמה עשרות שנים – היות שהטכנולוגיה לא קיימת בשוק כל כך הרבה זמן.

מדען מודד קרינה אלקטרומגנטית מאנטנה של טלפונים סלולריים | Philippe Psaila, Science Photo Library
במחקרים רבים שנערכו עם השנים לא התגלה כל קשר בין שימוש בטלפונים סלולריים לתחלואה. מדען מודד קרינה אלקטרומגנטית מאנטנה של טלפונים סלולריים | Philippe Psaila, Science Photo Library

כדי לוודא שהקרינה שהמכשירים פולטים אכן אינה גורמת נזק, מדינות רבות קובעות תקנים לתדירויות הקרינה שפולטים מכשירי חשמל שרשאים להימכר בהם ולהספקים שלהם. כך הן מגבילות את כמות האנרגיה שבהם ואת החום שהם יכולים להפיץ, בהתאמה.

התקנים במידת ישראל מתבססים על המלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO), אולם מחמירים יותר מהם, בהתאם לסוג הקרינה ולזמן החשיפה המשוער לה. למשל כשמדובר בקרינת רדיו בשטח ציבורי, שבו משך החשיפה של בני האדם לקרינה הוא קצר יחסית, עוצמת הקרינה המקסימלית המאושרת בארץ היא 30 אחוז מסף הסכנה שהגדיר ארגון הבריאות העולמי משיקולי זהירות מונעת. במקומות עבודה או בסביבה הביתית, שבה אנשים חשופים לקרינה למשכי זמן ארוכים יותר, התקן במדינת ישראל עומד על 10 אחוזים מהסף הבינלאומי המוכר. התקן הישראלי לחשיפה לקרינה מרשת החשמל הוא 1/250 מהמלצת ה-WHO. כך שאפילו לגבי קרינה לא מייננת, שלא נחשבת מסוכנת, התקן הישראלי מחמיר מאוד ולא מאפשר לנו להיחשף לקרינה בעוצמה גבוהה. אפשר להיות רגועים.