DNA של יונק בקיא של ינשוף, הירח האדום של פלוטו וכיצד העץ התגונן מפני האייל?

1. בד מייצר אנרגיה

בדים הרותמים תנועה מכנית לייצור חשמל אינם המצאה חדשה. כעת, חוקרים מהמכון הטכנולוגי של ג׳ורג׳יה בארצות הברית פיתחו בד המסוגל לייצר אנרגיה משני מקורות שונים בו-זמנית: הן מתנועה והן מהשמש. החוקרים השתמשו במכונת טווייה מסחרית ושילבו יחדיו תאים סולריים העשויים מסיבי פולימר ומסיבים המייצרים חשמל בעקבות תנועה מכנית. הבד שהתקבל היה גמיש וקל, ולדברי החוקרים אפשר להשתמש בו למגוון צרכים. כדי להדגים את הפוטנציאל הטמון בבד, חיברו החוקרים פיסה בגודל ארבעה על חמישה ס״מ לשעון דיגיטלי, והראו שבעת תנועה ובאור שמש הבד מספק די חשמל להפעלת השעון.

בדים מסוג זה, המסוגלים להפיק חשמל מכמה מקורות אנרגיה, סוללים את הדרך לפיתוח בגדים שיוכלו לספק אנרגיה למכשירים חשמליים קטנים, כגון טלפונים חכמים ומכשירי GPS.

2. ממצאים ארכיאולוגים בקיא של ינשוף

ינשופים ועופות טורפים אחרים פולטים מפיהם את חלקי הטרף שאינם יכולים לעכל, כגון פרווה ועצמות. הגוש הנפלט נקרא צְנֵפָה. חוקרים בדקו צנפה בת כ-750 שנה שנמצאה בקריביים, וגילו בתוכה גולגולת של יונק מהמין הנכחד Nesophontes. יצור זה היה דומה לחדף, בעל גולגולת קטנה ואף ארוך ודק, שקל עד 125 גרם, חי באיים  הקריביים (אי ביוונית הוא נזוס) וניזון מחרקים. מכאן שמו: "רוצח האיים". אך למרות שמו המאיים, הוא היה יצור קטן מאוד ושקל בין 10 ל-125 גרם. יונק קטן זה נכחד כנראה כאשר האדם הגיע מספרד לאיים הקריביים, והביא עמו את החולדה.

השושלת הגנטית והאבולוציונית של בעל חיים זה לא הייתה ברורה עד היום. אך למרות התנאים באיים הקריביים, שאינם אידאליים לשימור DNA, ולמרות כמות העצמות הקטנה, הצליחו החוקרים להפיק DNA מחלקי הגולגולת שמצאו בצנפה. על פי DNA זה, קבעו החוקרים שהפיצול מקרובי המשפחה האבולוציוניים הקרובים ביותר ל-Nesophontes, הסולנודוניים, התרחש לפני למעלה מ-40 מיליון שנה. פירוש הדבר ש-Nesophontes היה אחד מסוגי היונקים הוותיקים ביותר שהתקיימו על כדור הארץ. לשם השוואה, בני האדם נמצאים כאן רק כ-200 אלף שנה.


ה- Solenodon הוא קרוב המשפחה הקרוב ביותר של "רוצח האיים" | מקור: המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון

3. פלוטו צובע את ירחו באדום

כאשר חלפה החללית ניו-הורייזנס סמוך לפלוטו בקיץ שעבר, הופתעו המדענים לראות כתם אדום עצום בקוטב הצפוני של ירחו הגדול כארון. כעת, לאחר ניתוח הנתונים, קבעו חוקרים שמקור הצבע האדום הוא גז המתאן השכיח בפלוטו.

לפלוטו כבידה חלשה, ולכן האטמוספרה שלו מתפרשת למרחק גדול וכארון חולף בקביעות בתוך ענן מתאן. מכיוון שציר הסיבוב של כארון מוטה מאוד, שוררת בקטביו חשכה מוחלטת בעונת החורף, בדיוק כמו בכדור הארץ. אלא שהחורף בכארון נמשך כ-125 שנה, ובמשך הזמן הזה, חלקיקי מתאן המגיעים לקטביו של כארון קופאים. באביב הקוטב שוב מואר, והמתאן מתאדה ומותיר משקעים של תולין – פחמימן אדמדם.

כדי להוכיח את טענתם, בדקו החוקרים צילומים מהקוטב הדרומי של כארון. החללית חלפה ליד פלוטו כאשר הקוטב הדרומי של כארון נמצא בצד החשוך, אך אור השמש המוחזר מפלוטו האיר אותו מעט. ואכן, החוקרים גילו שגם הקוטב הדרומי אדמדם. הממצא אישש את ההשערה שקפיאה ואידוי של מתאן – המתרחשים בשני הקטבים – הם האחראים לתופעה.

4. רוק ביער

עצי היער הם מזון זמין וטעים לבעלי החיים שבסביבתם. אייל הכרמל, למשל, נהנה מן הניצנים והעלים הטעימים של עצי האשור והמייפל. העצים, לעומת זאת, נהנים פחות, כי צמיחתם מתעכבת בכמה שנים ואף נעצרת לחלוטין. העצים אינם חסרי ישע: יש להם מנגנוני הגנה – אך תחילה עליהם לדעת אם איבדו עלים משום שאייל אכל אותם או, למשל, בגלל רוח חזקה.

למזלם, האייל משאיר אחריו רמז: הרוק שלו.

חוקרים מאוניברסיטת לייפציג בגרמניה בדקו את תגובתם של שתילים לקיצוץ ניצנים ועלים. חלק ממקומות החיתוך נמרחו ברוק של אייל הכרמל וחלקם לא נמרחו. באזורים המרוחים ברוק חלה עלייה בייצור החומצה הסליצילית, המעורבת בתגובות חיסוניות של הצמח ובמצבי עקה. הורמון זה מגביר את ייצורם של טאנינים מסוימים, שטעמם מר וייתכן שהם מרתיעים את האיילים המכרסמים.

5. עורבים מהוואי משתמשים במקלות אכילה

הביטוי "מוח של ציפור" מתאר היטב כמה מהעופות, אך בהחלט לא את כולם. עורבים, למשל, הם חיה חכמה. ידוע זה זמן רב שהעורבים של קלדוניה החדשה משתמשים בכלים כדי להשיג מזון, אך מחקר שהתפרסם השבוע ב-Nature הראה שגם קרוביהם מהוואי מסוגלים לעשות זאת.

חוקרים מאוניברסיטת סנט אנדרוז שבבריטניה החביאו בשר בחורים בעץ, ובדקו אם העורבים מסוגלים לחלץ אותו משם בעזרת מקלות באורכים שונים. לא זו בלבד שהעורבים ההוואיים הצליחו לעשות זאת, אלא שהם עשו זאת ביעילות גבוהה יותר מקרוביהם מקלדוניה החדשה ורובם אף מהר יותר מהחוקרים עצמם.

החוקרים אף מצאו שיכולת זו היא מורשת, והעורבים יודעים להשתמש בכלים גם בלי שראו שימוש בכלים במהלך חייהם.

למרבה הצער, מין זה נמצא על סף הכחדה. למרות הממצא המעניין, ייתכן שלאורך זמן לא יישארו בהוואי עורבים שיוכלו לשמש למחקרים עתידיים.