השתל המוחי שמאפשר לעיוורת "לראות", התיאבון הגדול בעולם, אחרי הקורונה: פליטת גזי החממה שוב עולה פולשים לבתים כבר לפני חצי מיליארד שנה ועוד מחקרים חדשים.

מה חדש?

  • השתל המוחי שמאפשר לעיוורת "לראות"
  • מה משותף לפילים, לחזירי בר, לנארוולים ולאחד האבות הקדמונים של היונקים?
  • התיאבון הגדול בעולם
  • אחרי הקורונה: פליטת גזי החממה שוב עולה
  • פולשים לבתים כבר לפני חצי מיליארד שנה

השתל המוחי שמאפשר לעיוורת "לראות"

חוקרים מארצות הברית אפשרו לאישה עיוורת "לראות" עצמים ואפילו לקרוא כמה אותיות באמצעות מערך של מיקרו-אלקטרודות שהושתלו ישירות באזור התפיסה החזותית במוחה. המערך, שגודלו מילימטרים בודדים, הורכב מ-96 אלקטרודות שיכולות להעביר גירוי חשמלי ממוקד. הנבדקת והחוקרים למדו יחד, במשך שישה חודשים אחרי ההשתלה, אילו אלקטרודות יש להפעיל במקביל ובאילו מתחים חשמליים צריך להשתמש כדי שתוכל לזהות צורות דו-מימדיות אלה ואחרות. בתחילה היא זיהתה רק נקודות אור בעוצמות שונות, אך בסופו של דבר הצליחה "לראות" כך כמה אותיות.

המחקר הנוכחי נעשה על נבדקת אחת בלבד, ולכן החוקרים מעוניינים להרחיבו לנבדקים נוספים וללמוד איך אפשר ליצור תבניות חזותיות מורכבות יותר. החוקרים מקווים כי בעתיד הפיתוח שלהם יקל על תפקודם היומיומי של עיוורים וכך יעניק להם יותר עצמאות. לקריאה בהרחבה (באנגלית) ולמאמר המקורי (באנגלית)

ברנה גומז, האישה העיוורת. מקור: John A. Moran Eye Center at the University of Utah
מסוגלת לזהות עצמים ואפילו לקרוא כמה אותיות. ברנה גומז, האישה העיוורת, עם המשקפיים המיוחדים שמאפשרים לה "לראות" | John A. Moran Eye Center at the University of Utah

מה משותף לפילים, לחזירי בר, לנארוולים ולאחד האבות הקדמונים של היונקים?

לכולם יש (או היו) חטים. חטים הם שיניים ארוכות שיוצאות מחלל הפה החוצה, והן ממשיכות להתארך כל החיים. החטים מוחזקים במקומם על ידי רצועות גמישות, שמאפשרות להם להמשיך ולגדול, ובניגוד לרוב השיניים הם אינם מצופים באמייל. מאפיין נוסף של החטים הוא שהם קיימים רק אצל יונקים, ונראה שהתפתחו בנפרד כמה פעמים במהלך האבולוציה.

צוות חוקרים מארה"ב בחן את השיניים הארוכות של הדיצינודונט (dicynodont), אב קדמון של היונקים שנכחד לפני כ-200 מיליון שנה. לרבים מהדיצינודונטים היו שתי שיניים בולטות במיוחד, ומכאן נגזר שמם שמשמעותו היא "שתי שיני כלב". זוהי הדוגמה המוקדמת ביותר לשיניים שעשויות להיות חטים. החוקרים בחנו את שיניהם של עשרה מיני דיצינודונטים וגילו כמה מאפיינים המשותפים להן ולחטים בני זמננו: הן היו מקובעות למקומן בחיבור גמיש, ותחלופת השיניים הייתה מעטה. החוקרים משערים שהשילוב של שתי התכונות הללו הוא מה שאיפשר את התפתחות החטים אצל הדיצינודונטים ואצל שאר בעלי החטים שאנו מכירים כיום, מפילים וחזירי בר ועד נארוולים. למאמר המקורי (באנגלית)

גם להם היו חטים - דיצינודונטים, מין קדום שקרוב לאבותיהם של היונקים | John Sibbick, Science Photo Library
גם להם היו חטים - דיצינודונטים, מין קדום שקרוב לאבותיהם של היונקים | John Sibbick, Science Photo Library

התיאבון הגדול בעולם 

כמה אוכלים הלווייתנים? עד כה התשובות על כך ניתנו רק בעזרת מודלים תיאורטיים או ניתוחים לאחר המוות. במחקר חדש הצמידו ל-321 לוויתני מזיפות תג מעקב שיכול לעקוב אחרי הרגלי האכילה שלהם, ובמקביל עקבו אחרי צפיפות המזון באזורי הציד שלהם ותיעדו את גודלם.

הפער בין כמות האוכל שהוערכו לפני המחקר לבין הממצאים בפועל היה עצום - ובאזורים מסוימים הגיע עד כמעט פי שלושה מהאומדנים המקוריים. לוויתני מזיפות בולעים כמויות גדולות של מים, שהתוכם יש דגים קטנים, סרטנים ופלנקטון. במחקר התגלה שלוויתן כחול בוגר למשל יכול לאכול עד כ-16 טון של סרטנים זעירים ביום.

הגילוי מעלה שאלות נוספות בנוגע לתפקיד האקולוגי שהלווייתנים ממלאים בים. לצד הצניחה במספר הלווייתנים בעקבות ציד ופעילות אנושית אחרת, באופן מפתיע גם אוכלוסיית הסרטנים הזעירים הצטמקה מאוד. נראה כי הסיבה לכך היא שהלווייתנים אחראים למעבר של חומרי מזון מעומק המים אל האזורים הרדודים, והפרשתם בצואה ובכך הם "מדשנים את הים". "זוהי תזכורת חשובה לכך שלפגיעה בלווייתנים יש השפעות ישירות ועקיפות על החיים סביבנו.", מסבירה הביולוגית הימית אשה דה-ווס (Asha de Vos) מארגון השמירה הימי סרי לנקן (Sri Lankan). רבים ממיני לווייתן המזיפות נמצאים בסכנת הכחדה, ביניהם הבלניים, הלווייתנים האפורים והלווייתנים הכחולים, ומחקרים כאלה חשובים להבנת ההשפעה שלהם על הסביבה. למידע נוסף (באנגלית)

אחרי הקורונה: פליטת גזי החממה שוב עולה

בשנת 2020 חלה ירידה של יותר מחמישה אחוזים בפליטת גזי חממה מפעילות האדם, בעקבות הסגרים שהונהגו ברחבי העולם והירידה בצריכת האנרגיה. דו"ח של מדעני אקלים מעלה שרוב הירידה הזו צפויה להימחק כבר השנה. החוקרים ניתחו את השינויים שחלו במדינות שפולטות הכי הרבה גזי חממה ומצאו כי בסין צפויה השנה עלייה של שבעה אחוזים בהיקף הפליטה לעומת 2019, ובהודו עלייה של כשלושה אחוזים. לעומת זאת, בארצות הברית ובמדינות האיחוד האירופי, למרות עלייה קטנה לעומת השנה שעברה, היקף הפליטה של גזי חממה צפוי להיות קטן יותר מאשר ב-2019. החוקרים מציינים עוד כי ארצות הברית והאיחוד האירופי הצליחו בעשור האחרון להפחית את פליטת גזי החממה בלי לפגוע בכלכלתן, וכי הדבר אפשרי עם מדיניות מתאימה. לכתבה מלאה באתר.

ציור של מפעלים מזהמים | Dmitry Kovalchuk, Shutterstock
רוב הירידה בפליטת גזי חממה צפויה להימחק כבר השנה. ציור של מפעלים מזהמים | Dmitry Kovalchuk, Shutterstock

פולשים לבתים כבר לפני חצי מיליארד שנה

לסרטני נזיר אין קונכיות משלהם, והם מאמצים קונכיות נטושות בתור בית, שמקנה להם מחסה והגנה מטורפים. סרטן נזיר מחליף קונכיות כמה פעמים במהלך חייו, כשגופו גדל וממדי ביתו הקודם כבר לא מתאימים לו. עד כה העריכו שצורת החיים הזאת של סרטני הנזיר התפתחה לראשונה לפני כ-170 מיליון שנה. אך מאובן שנמצא לאחרונה בדרום סין מראה כעת שבעלי חיים התיישבו בתוך קונכיות ריקות הרבה קודם - כבר לפני כ-500 מיליון שנה.
החוקרים בחנו ארבעה מאובנים מתקופת הקמבריום (לפני 540-480 מיליון שנה) שהכילו שרידים של תולעים ימיות מהמערכה פריאפולידה (Priapulida) בתוך קונכיות. נראה שהתולעים השתמשו בקונכיות למגורים והגנה, אך עדיין לא ברור אם הן ידעו לנוע ממקום למקום עם הקונכיות, כמו סרטני הנזיר, או רק חיו בתוכן. החוקרים מסבירים שבתקופת הקמבריום נוצרו מינים חדשים בקצב מהיר מאוד, ומגוון הטורפים גדל גם הוא. לכן התולעים, ואולי גם מינים אחרים, נאלצו למצוא דרכים יצירתיות להגן על עצמן. למאמר המקורי (באנגלית).

 ציור של תולעת מהמערכה פריאפולידה בתוך קונכייה |  Prof Zhang Xiguang, Yunnan University
חיו בתוך קונכיות נטושות כבר בתקופת הקמבריון. ציור של תולעת מהמערכה פריאפולידה בתוך קונכייה | Prof Zhang Xiguang, Yunnan University