מחלת לו גריג, המוכרת גם בשמה המדעי ALS, היא מחלה חשוכת מרפא בה מערכת העצבים הולכת ומתנוונת בהדרגה ומותירה את החולה משותק, עד שלבסוף הוא נפטר מכשל נשימתי. למרות שמדובר במחלה יחסית נדירה היא זוכה לאחרונה לחשיפה רבה.

ALS (קיצור של Amyotrophic Lateral Sclerosis) היא המחלה הקשה ביותר מתוך קבוצת המחלות הניווניות שפוגעות בתאי העצב המפקחים על פעילות השרירים. המחלה מוכרת גם כ"מחלת לו גריג" על שם שחקן הבייסבול האמריקאי שלקה במחלה בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

מדובר במחלה נדירה וחשוכת מרפה, שפוגעת בתאי העצב התנועתיים שבאמצעותם המוח מפקח על הפעלתם של מרבית השרירים הרצוניים בגוף. אצל חולי ALS תאי העצב האלה נהרסים ולכן הם אינם מסוגלים להפעיל את השרירים. בהדרגה השרירים עצמם נחלשים מחוסר פעילות עד לשיתוקם המוחלט. במהלך המחלה נפגעים בהדרגה השרירים האחראיים על הפעלת הגפיים ושרירי הבליעה, הדיבור והנשימה, בסדר שאינו קבוע.

כעשרה אחוזים ממקרי ה-ALS הם תורשתיים, כך שבמשפחה אחת יש יותר מחולה אחד שסובל מהמחלה. בחלק מהמקרים של מחלת ALS המשפחתית זוהו הגנים האחראים למחלה, דבר שעשוי לסייע בעתיד במציאת תרופות לחולים האלה. בשאר המקרים אין כל דרך לחזות מראש את הופעת המחלה אצל אדם מסוים ולא ידוע מה גורם לה להתפרץ.

מדובר במחלה נדירה שפוגעת באדם אחד עד שלושה מכל מאה אלף אנשים. לפי ההערכה בישראל חיים כיום יותר מ-700 חולי ALS. בדרך כלל היא מופיעה בין גיל 46 ל-65, אך יש גם אנשים שהמחלה מתפרצת אצלם בגיל צעיר יותר או רק בזקנתם. רוב החולים שורדים 5-3 שנים מיום האבחון. 20 אחוזים מאריכים שנים עד עשר שנים ועשרה אחוזים נוספים חיים עם המחלה זמן ארוך יותר.

התפתחות המחלה
ה-ALS גורמת לשיתוק הדרגתי שמתחיל בידיים וברגליים ומתפשט בהדרגה לאזורים אחרים בגוף. ככל שהמחלה מתפשטת השרירים הופכים חלשים יותר, עד לשיתוק מוחלט בסופו של דבר.

בתחילת המחלה מופיע בדרך כלל התופעה של שמיטת כף הרגל – כף הרגל נשארת שמוטה קדימה וקשה מאוד להרים אותה למעלה. החולים מתקשים בהליכה ונוטים להתלונן על חוסר יציבות וצליעה. בהדרגה החולים מפתחים חולשה כללית של הגפיים וקושי בהפעלת כוח. עם הזמן החולשה זו הופכת לשיתוק מלא. מכיוון שהחולים לא משתמשים בשרירים החלשים, מופיע בהדרגה דלדול של השרירים.

תסמינים נוספים כוללים הפרעות בבליעה, בדיבור ובנשימה שמתרחשות כששיתוק השרירים מתפשט לאזור הפנים והגרון. בשלבים המתקדמים החולים זקוקים למכשירים שיעזרו להם לנשום. בנוסף המחלה מתבטאת בהתכווצויות, שיכולות להופיע בידיים, ברגליים, בלשון ובאיברים נוספים.

הגורמים
הסיבה להופעת ALS אינה ברורה, וחוקרים סבורים כיום שהמחלה יכולה להופיע כאמור על רקע גנטי, אך גם בגלל חוסר איזון כימי, הפרעה חיסונית או הפרעה בהצטברות חלבונים.

יהיה הגורם אשר יהיה, בפועל מדובר בפגיעה בגרעינים המוטוריים הנמצאים בעמודות הלטרליות של חוט השדרה. חוט השדרה בנוי מכמה עמודות, שכל אחת מהן ממלאת תפקיד אחר בהעברת המידע העצבי. העמודות הלטרליות קשורות למערכת התנועה ופגיעה בהן גורמת בסופו של דבר ל-ALS. מכיוון שהפגיעה מוגבלת רק לחלק המוטורי של חוט השדרה, המחלה לא מתאפיינת בתסמינים נוספים של פגיעות בחוט שדרה כמו הפרעות בתחושה או בשליטה על הסוגרים.

אבחון המחלה אינו פשוט, מכיוון שהסימפטומים שלה אופייניים גם למגוון רחב של מחלות נפוצות יותר. השיטות לאבחונה כוללות בדיקת EMG, שבוחנת את השינויים החשמליים בשרירים בשעת מנוחה ובתנועה; בדיקת הולכה עצבית, שבוחנת את עוצמת האות החשמלי בעצבים ואת מהירות ההולכה שלו; בדיקת MRI שבודקת את תקינות המוח כדי לשלול גורם מוחי כמו גידול שגורם לסימפטומים; וביופסיית שריר, שנעשית לפעמים כדי להבחין בין מחלה ממקור שרירי למחלה ממקור עצבי.


פרופ' סטיבן הוקינג, אסטרופיסיקאי שלקה ב-ALS |
צילום: Jeffq, ויקיפדיה

טיפולים
נכון להיום אין דרך לשקם את הפגיעה עצבית הקשה שמופיעה אצל חולי ALS, ומרבית המאמצים הטיפוליים נעשים כדי להקטין את הפגיעה, להאט את ההידרדרות ולהעניק לחולים עוד כמה חודשים או שנים של תפקוד סביר. כך שהטיפול הוא סימפטומטי בלבד.

הטיפולים כיום מתחלקים לשניים: טיפולים תרופתיים ועזרה תפקודית. התרופה היחידה שמאושרת לטיפול ב-ALS היא Riluzole, שמאטה את התקדמות המחלה אך לא עוצרת אותה. התרופה מפחיתה את רמת הגלוטמט (חומצה אמינית המשמשת כמוליך עצבי במוח), שרמתו אצל החולים גבוהה. מאחר שעיקר ההפרעה אצל החולים היא תפקודית, טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק יכולים להעניק להם כלים להתמודד עם הקושי שלהם – לחזק את השרירים, לשמר חלק מיכולת התנועה שלהם ולהתמודד עם המגבלות שלהם תוך שמירה על רמה מסוימת של עצמאות. אצל חולים הסובלים מהפרעה בדיבור ובבליעה מסתייעים לפעמים בקלינאית תקשורת.

מחקר חדשני
במחקר על המחלה שנעשה בישראל נמצא שמוטציות בחלבון בשם Cu/Zn Super Oxide Dismutase, או בקיצור SOD1 פוגעות בקיפול התקין של החלבון ולכן פוגעות גם באברונים תוך תאיים דוגמת המיטוכונדריה, שהם מפעלי האנרגיה של התא. החלבון הפגום מצטבר בתא במהלך המחלה, ובאופן מפתיע מברר שהוא נמצא לא רק אצל חולים הסובלים ממוטציות בגן שיוצר את החלבון, אלא גם אצל חולים אחרים.

אופי הקשר בין החלבון הפגום, הקיפול הלקוי והמיטוכונדריה עדיין אינו ברור דיו. במחקרינו בעבר זיהינו ואפיינו שני מנגנונים שבהם החלבון הפגום הזה מזיק למיטוכונדריה. במנגנון הראשון מצאנו שחלבון ה-SOD1 הפגום נקשר לתעלה בקרום החיצוני של המיטוכונדריה ומעכב את יכולתה להוליך מולקולות מסוימות, ביניהן מולקולות חיוניות ליצירת האנרגיה בתאים. בהמשך מצאנו שאותו חלבון מעכב את כניסתם של חלבונים אחרים למיטוכונדריה, ולכן גורם לשינוי בהרכב החלבונים בתוכם.

אחת השאלות הכי מעניינות שאנו מנסים לפענח היא הספציפיות של החלבון הפגום הזה, שמצטבר רק ברקמות מסוימות בגוף אף על פי שהוא נמצא בכל הרקמות. ההשערה שלנו, שנתמכת על ידי תוצאות ראשוניות, היא שאצל החולים חסרים חלבונים אחרים, שמכונים "שפרונים" שמסייעים לקיפול הנכון של SOD1, או שהם קיימים אך אינם מתפקדים כראוי ברקמות שהמחלה פוגעת בהן.

בשלב הזה של המחקר אנחנו מתרכזים בלאפיין את השפרונים הללו וכבר הצלחנו לזהות חלבון אחד כזה שמסייע לקיפול הנכון של SOD1. כעת אנחנו מתכננים לבדוק את היעילות של החלבון במודלים שונים של ALS.

אנחנו מאמינים שזיהוי המנגנונים האלה ואפיונם ישמש בסיס לפיתוח עתידי של תרופות למחלה, שימנעו את הצטברות החלבון הפגום בתאים וכך יאטו את התקדמות המחלה.

ד"ר סאלח אבו-חמאד
בעל תואר שלישי ופוסט-דוקטורט מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, חוקר מחלת ה-ALS במעבדה של ד"ר ישראלסון במחלקה לפיזיולוגיה וביולוגיה תאית באוניברסיטת בן גוריון. מרצה למדעים במכללה האקדמית אחוה ובמכללה האקדמית קיי

ד"ר אדריאן ישראלסון
ראש מעבדת מחקר במחלקה לפיזיולוגיה וביולוגיה תאית באוניברסיטת בן גוריון בנגב לחקר מנגנונים מולקולריים שגורמים למוות/ניוון של תאי עצב,  שמשתמש במחלת ALS  כמחלת מודל למחקר במעבדה. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בן גוריון ופוסט-דוקטורט מאוניברסיטת UCSD בארה"ב.