חשמל סטטי נוצר כאשר משפשפים שני משטחים מבודדים חשמלית זה כנגד זה כמו למשל בלון ופיסת בד. אלקטרונים "נקרעים" ממשטח אחד  ומועברים למשטח של החומר השני וכתוצאה מכך נוצר הפרש פוטנציאלים. כאשר המשטח הטעון באלקטרונים מצוי קרוב לגוף או אזור בו חסרים אלקטרונים ("טעון חיובי") המשטח יפרוק את האלקטרונים אליו.


התמונה נלקחה מויקיפדיה

התופעה מוכרת לנו ביום-יום למשל כאשר אנו פותחים את דלת המכונית ביום בו הלחות נמוכה, לעיתים כאשר מלטפים חתול ועוד. הבעיה גם קיימת בין רכיבים שונים במכשירים אלקטרונים והם מהווים בעיה קשה במחשבים, לכן היצרנים משקיעים מאמצים רבים למנוע אותם.
החשמל הסטטי בו אני נתקלים ביום-יום לרוב אינו מסוכן אך גם חשמל סטטי הנו חשמל; במידה וניצור מצב של מתח מאוד גבוה הוא יכול לגרום לנזק ואף למוות.

ברק הוא הדוגמא האולטימטיבית לפריקה של חשמל סטטי וכפי שברור לכולנו ברק יכול להיות מסוכן מאוד.

שודר בערוץ לוגי בשיתוף עם מכון דוידסון לחינוך מדעי 

כפי שמוסבר למעלה, פעולות יומיומיות רגילות רבות יכולות להוביל ליצירת חשמל סטטי:
ליטוף פרוות חתול.
סירוק השיער או שפשוף המסרק בפיסת בד.
למעשה כל פעולת חיכוך בין שני עצמים (נעל מבודדת וריצפה, סוור הפליז ועוד).

לא קל "לאגור" חשמל סטטי מכיוון שהנטייה של האלקטרונים לנוע למקום בו המטען חיובי (חסרים אלקטרונים).
כמעט כל תווך יכול לספק לאלקטרונים את המסלול אפילו אוויר (כך בדיוק מתרחש ברק).
לכן כדי "לאגור" את האלקטרונים יש לבודד את הגוף הטעון אלקטרונים.

דרך אחת ליצירת הפרשי פוטנציאלים ואגירתם בצורה "מלאכותית" היא מחולל ואן-דר-גרף.
מחולל (גנראטור) ואן-דה-גרף הוא למעשה משאבת מטענים המפרידה בין מטענים חיוביים לשליליים.
גנראטור זה הומצא ע"י רוברט ואן-דר-גרף  Robert Jemison Van de Graaff ב1931.

עדכון - יולי 2011
במאמר שהתפרסם בעיתון סיינס בגליון יוני יש תאוריה חדשה הקוראת תגר על הראייה שמוזכרת כאן (ולמעשה בכל ספרי הלימוד והספרים בכלל עד היום).
חוקרים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו (Northwestern) ברשות החוקר Bartosz Grzybowski טוענים שהתאוריה המקובלת - בה שפשוף שני משטחים מבודדים גורם ל"קריעת" אלקטרונים ממשטח אחד לשני אינה נכונה.
המחקר שלהם מראה שלא רק אלקטרונים עוברים אלא חומר עצמו (מעט אטומים טעונים חיובי או שלילי) מועבר בזמן המגע. כלומר, אם למשל שפשפנו נייר במסרק פלסטיק אז מעט אטומים מכל גוף "מחליפים יידים" ועל הנייר נותר לנו מעט מולקולות פלסטיק בעוד שעל המסרק יהיו מעט מולקולות תאית (מה שמרכיב את הנייר).


התמונה נלקחה מויקיפדיה

מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.