מחלת ריאות חסימתית כרונית - COPD היא גורם המוות השלישי בתפוצתו בעולם, אבל המודעות אליה בציבור נמוכה ומקרים רבים אינם מאובחנים בזמן

מחלת ריאות חסימתית כרונית, או COPD בקיצור, הוא שמה של קבוצת מחלות ריאה כרוניות המתאפיינות בנזק הדרגתי ומתמשך לרקמת הריאה ולדרכי הנשימה. הנזק גורם לקושי גובר והולך בנשימה, שעלול להסתיים במוות. זהו גורם המוות השלישי בתפוצתו בעולם, שגובה מדי שנה את חייהם של שלושה מיליוני אנשים ברחבי העולם.

בהתפתחות המחלה מעורבים גורמים תורשתיים וסביבתיים גם יחד, ובכלל זה הגנטיקה של החולה, ליקויים בתפקוד הריאות או שאיפה מתמשכת של חלקיקים או גזים שמגרים את מערכת הנשימה. אך בראש ובראשונה זו מחלה של מעשנים: למשל, במחקר שנעשה בהולנד נמצא כי למעלה מ-80 אחוז מהחולים הם מעשנים או שעישנו בעבר.

חלק ניכר מהתחלואה הנוספת קשור לחשיפה של דרכי הנשימה לחומרים מזיקים בדרכים אחרות: בעיקר עישון פסיבי, זיהום אוויר או חשיפה לאבק ולעשן במקום העבודה, למשל במכרות ובעבודות בניין. באוכלוסייה כפרית, גם בישול על אש פתוחה הוא מחולל נפוץ. מחקרים ראשוניים מצביעים גם על קשר בין עישון סיגריות אלקטרוניות לעלייה בסיכון לחלות ב-COPD. עם זאת, מאחר שהמחלה מתפרצת רק אחרי שנים רבות של חשיפה למזהמים, ואילו הסיגריות האלקטרוניות הן תופעה חדשה יחסית, אין עדיין די מידע מחקרי שיאפשר להשוות את הנזק שהן גורמות לזה של סיגריות רגילות.

בארצות הברית, התמותה של מעשנים מ-COPD קרובה לזאת שנגרמת מסרטן הריאות, אך המודעות לה הרבה יותר נמוכה. כך גם בישראל: בשנת 2019, מחלת ריאות חסימתית כרונית הייתה גורם המוות השביעי בתפוצתו אצל ישראלים, והתמותה ממנה עמדה על כ-18 מיתות לכל מאה אלף תושבים. מחקר ישראלי משנת 2021, שנעשה על כאלף מעשנים ומעשנים-לשעבר בני 18 ומעלה, מצא כי 180 מהם (18 אחוז) סבלו מחסימה של זרימת אוויר בדרכי הנשימה. 142 מהם (78.9 אחוז) כלל לא היו מודעים לחסימה, ביניהם 27 שאובחנה אצלם חסימה חמורה או חמורה מאוד. לפיכך, נראה שיותר משלושה רבעים מהחולים אינם מודעים למחלתם ומטבע הדברים גם לא מקבלים כל טיפול.

מד נשימה (ספירומטר) | Debra Anderson, Shutterstock
אפשר לאבחן מחלת ריאות חסימתית כרונית בעזרת מכשיר המודד את תפקוד הריאות. מד נשימה (ספירומטר) | Debra Anderson, Shutterstock

נזק מתמשך

כשעשן סיגריות, או חלקיקים מזהמים אחרים, נכנס לריאות, מערכת החיסון מגיבה אליו ויוצרת דלקת במטרה לסלק את הזיהום מהגוף. אך מאחר שהחשיפה לעשן נמשכת, גם הדלקת נשארת, ובסופו של דבר נוצר נזק ממשי לרקמת הריאה.

מקובל לחלק את הנזק לשני סוגים עיקריים. הראשון, המכונה נפחת הריאות (אמפיזמה), הוא נזק שנגרם לנאדיות הריאה – השקיקים הקטנים שמתמלאים אוויר כשאנו נושמים. החמצן שבאוויר חודר למחזור הדם דרך דפנות הנאדיות ואילו הפחמן הדו-חמצני הנמצא בדם מפעפע ממנו לנאדיות ונפלט החוצה. יעילות מעבר הגזים בנאדיות תלויה בשטח הפנים הגדול שלהן. הנזק המתמשך גורם לדפנות הנאדיות לקרוס ולנאדיות שכנות להתאחות יחד. כך השטח הכולל הזמין לחמצון הדם מצטמצם ואספקת החמצן לגוף נפגעת. בנוסף, הפגיעה בגמישות הדפנות של הנאדיות עלולה לגרום לאוויר להילכד בתוכן ולפגום ביעילות הפינוי של הפחמן הדו-חמצני מהריאות.

הסוג השני מכונה דלקת סמפונות כרונית, או ברונכיטיס כרוני. הסמפונות הם הצינורות המוליכים את האוויר אל הנאדיות ומהן החוצה. כשמתחולל בהם תהליך דלקתי, הם נעשים צרים יותר ונוטים להפריש יותר ליחה. בעקבות זאת יעילות זרימת האוויר נפגעת ומתפתח שיעול כרוני.

אם החשיפה הממושכת לעשן או לזיהום אוויר מתמשכת לאורך זמן, התסמינים הללו מחמירים. חולים במצב הזה יחושו קוצר נשימה, בעיקר במאמץ, ועשויים לחוות גם שיעולים, חרחורים ונשימה שורקנית. המהלך הטבעי של המחלה מתאפיין בהתקפים קשים עם החמרה משמעותית בקוצר הנשימה ועלייה בכמות הליחה. בשלבים מתקדמים של המחלה קשיי הנשימה גוברים, ואיתם הקושי לבצע פעילות גופנית שכן הגוף מתקשה לקלוט את כל כמות החמצן הנחוצה לו. ההתקפים הללו הופכים יותר ויותר תכופים ככל שהמחלה מתמשכת, והחולים עשויים אף להזדקק לחמצן.

הנזק המתמשך לרקמת הריאה הוא בלתי-הפיך ברובו, ולכן המחלה נחשבת חשוכת מרפא. אף על פי כן, הפסקת העישון או החשיפה לכל מקור זיהום נשימתי אחר, עשויה למתן את קצב ההידרדרות, ונחשבת לאמצעי היעיל ביותר למניעת תמותה מהמחלה.

מעבר לתרומה האפשרית של הפסקת העישון עבור החולים עצמם, הצעד הזה עשוי לצמצם גם את נזקי העישון הפסיבי שנגרמים לאנשים אחרים. מחקר שנעשה בשבדיה בדק את שכיחות ה-COPD אצל לא מעשנים שהשתתפו בשלושה מחקרים מהשנים 1996-1985. 69 אחוז מ-2,118 הנבדקים דיווחו כי נחשפו לעישון בבית או בעבודה. בבדיקת תפקודי הריאה אובחנה אצל 140 מהם (6.6 אחוזים) מחלת ריאות חסימתית כרונית, חציים במצב בינוני עד חמור. נמצא שהעישון הפסיבי העלה את הסיכון לחלות ב-COPD.

ריאה בריאה לעומת ריאת מעשן | Nerthuz, Shutterstock
אף שהמחלה חשוכת מרפא, הפסקת עישון עשויה למתן את קצב הידרדרות הריאות, וכמובן להפחית נזקי עישון פסיבי בסביבת המעשן. ריאה בריאה לעומת ריאת מעשן | Nerthuz, Shutterstock

טיפול תומך

קיים מגוון רב של טיפולים תומכים שמשפרים את מצב התסמינים של החולים ומקילים עליהם לנשום. חלק מהחולים יכולים להיעזר במשאפים שמחדירים לדרכי הנשימה חומרים שגורמים לשרירים להתרפות וכך מרחיבים את הסמפונות. המשאפים לא רק משפרים את תפקוד הריאה בטווח המיידי אלא גם מפחיתים במידה ניכרת את שכיחות ההתקפים.

סוג נוסף של טיפול מבוסס גם הוא על משאפים, אבל הפעם עם סטרואידים שתפקידם להפחית את הדלקת ולצמצם את שכיחות ההתקפים. השימוש בתרופות מכייחות נפוץ אף הוא בטיפול ב-COPD. הטיפול הזה עוזר לפינוי הליחה מהריאות ועל ידי כך להפחית את השיעול ולהקל על הנשימה, אך לא ברור עד כמה הוא יעיל בעצירת התרבות של חיידקים בדרכי הנשימה ובמניעת התקפים.

המלצה חשובה נוספת עבור חולי COPD היא להתחסן נגד שפעת ודלקת ריאות. התיישבות של חיידקים בריאות של חולי COPD מעלה את היקף ההתקפים. כמו כן, הנזק הכרוני שהמחלה מותירה בריאות של החולים מקשה עליהם להתמודד עם זיהומים חיידקיים או נגיפיים בדרכי הנשימה. וכמובן, כמו במקרים רבים, מניעה היא הדרך היעילה ביותר להימנע ממחלת ריאות חסימתית כרונית – כך שהינה לכם עוד סיבה מצוינת לא לעשן.