הרבה חומרים עלולים לשמש כדי לשלול מקורבנות של תקיפות מיניות את היכולת להתנגד. מה הסמים האלה עושים לנו?

בתחילת שנות ה-90 החלו להתפרסם בבריטניה ידיעות על נשים שנאנסו או הותקפו מינית במהלך בילוי אחרי שאלמוני שם להן חומר לא ידוע במשקה. בבדיקות שנעשו להן לאחר מכן זוהו בדם ובשתן של המתלוננות חומרי הרדמה וסמים מטשטשים. השם ''סם אונס'', ניתן לחומרים הללו רק כעבור כמה שנים, אבל התופעה הייתה כבר קיימת עוד קודם ולא פסקה גם כיום. איך סמי האונס פועלים על הגוף, מהם התסמינים שלהם ומהם הסימנים שצריכים להדליק נורות אדומות לאפשרות שמישהי לידכם סוממה?

"סם אונס" הוא לא חומר אחד, אלא שם כללי לסמי הרגעה הפועלים על מערכת העצבים המרכזית ויכולים להקל על ביצוע תקיפה מינית. חלקם חסרי טעם, ריח וצבע, או שאינם מורגשים כשמוהלים אותם במשקה. התופעות הספציפיות שהחומרים הללו מחוללים עשויות להשתנות מסם לסם ומאדם לאדם, אך המכנה המשותף לכולם הוא שהם עלולים לגרום לתחושת טשטוש, בלבול, ירידה ביכולת להתנגד לאדם אחר, אובדן הכרה או פגיעה בזיכרון. ארבעת סמי האונס הנפוצים ביותר הם GHB, קטמין, רוהיפנול וכמובן אלכוהול, אך יש עוד רבים אחרים.

השפעתם של רוב סמי האונס מוגברת אם משלבים אותם בשתיית אלכוהול, שאכן נפוצה מאוד במצבים חברתיים כמו בילוי בבר. הסיבה לאפקט הזה היא שהאלכוהול וסמי אונס אחרים פועלים על אותם מטרות במוח והשפעתם דומה. השילוב ביניהם גם עלול להפריע לתהליך הפירוק של הסם, היות שהאנזימים שאחראים לפרק את שני סוגי החומרים "יעדיפו" לפעמים לפרק את האלכוהול, וכך יאפשרו לסם להצטבר ולהגביר את השפעתו.

מודל של מולקולת GHB | איור: Dr Tim Evans / Science Photo Library
מסוכן מאוד, במיוחד בשילוב עם אלכוהול. מודל של מולקולת GHB | איור: Dr Tim Evans / Science Photo Library

ממרימי משקולות לסצנת המסיבות: גמא-הידרוקסי-בוטיראט (GHB)

הסם גמא-הידרוקסי-בוטיראט (Gamma-hydroxybutyrate), או GHB בקיצור, סונתז לראשונה ב-1874, אך רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 נבדקה השפעתו על בני אדם במטרה לפתח סם הרדמה יעיל. הוא ניתן בתחילה לסובלים מהפרעות שינה. במקביל הוא זכה לפופולריות בקרב מרימי משקולת מקצועיים בשל תרומתו להעלאת הרמות של הורמון הגדילה בדמם ומסת השריר שלהם. בשנות ה-90 התגבר השימוש בו בסצנת המסיבות עקב מחירו הזול וייצורו הפשוט, ומאחר שבמינון נמוך הוא נותן תחושת שחרור ושכרות קלה, וגורם לפטפטנות ולעלייה בחשק המיני. הוא מכונה בין השאר ג'י או ג'ינה.

הסם עובר ממערכת העיכול לדם, וחוצה ללא קושי את מחסום הדם-מוח, שתפקידו להגביל את המעבר של חומרים אל מערכת העצבים המרכזית. תורמת לכך העובדה ש-GHB נמצא במוח באופן טבעי, אם כי בכמויות קטנות מאוד. פעילותו על המוח נובעת מיכולתו להיקשר לקולטן של המוליך העצבי גאבה (GABA) ובאמצעותו להפחית את הפעילות העצבית במוח. במצב תקין נשמר במערכת העצבים איזון בין הגאבה למוליכים עצביים אחרים שמגבירים את הפעילות העצבית. ככל שכמות ה-GHB גדולה יותר, השפעתו המרסנת על הפעילות העצבית במוח מתחזקת.

ההשפעה של GHB מתחילה כרבע שעה או יותר אחרי החשיפה אליו. היא באה לידי ביטוי בתחושת עייפות, נשימה איטית והאטה בקצב הדופק. בהמשך מתפתחת תחושת טשטוש מלווה באופוריה, ואחריה נמנום ואובדן הכרה לסירוגין. במצבים חמורים עלולים להופיע פרכוסים ואפילו תרדמת. קל מאוד לקחת מנת יתר של GHB, מאחר שההבדל בין מינון שמעניק תחושת שחרור לבין מינון שגורם פגיעה בזיכרון, תחושה רעה, אובדן הכרה, קשיי נשימה ואפילו מוות הוא זעיר. ה-GHB מסוכן מאוד אם משלבים אותו עם חומרים מדכאים אחרים, כמו אלכוהול או קטמין.

פרמדיק עם בקבוק קטמין נוזלי | צילום: Kevin Link / Science Photo Library
התחיל כתרופת הרדמה וטרינרית והפך לסם מועדונים. פרמדיק עם בקבוק קטמין נוזלי | צילום: Kevin Link / Science Photo Library

מחיות לבני אדם: קטמין

הקטמין (Ketamine) פותח לראשונה בשנות ה-60 ונכנס לשימוש רחב רק בשנות ה-90. במקור הוא שימש בעיקר תרופת הרדמה וטרינרית, אך רופאים רשמו אותו גם כמשכך כאבים לבני אדם. הקטמין נקשר במוח לקולטנים בשם NMDA שגורמים לירידה בפעילות המוטורית. בנוסף הוא נחשב סם מחולל הזיות שגורם בין היתר לבעיות קשב, פגיעה בשיפוט ולתחושת דיסוציאציה (חוויה חוץ-גופית). משתמשים בו לחקר הסכיזופרניה בשל יכולתו לחקות חלק מתסמיני המחלה וכן בוחנים אותו לטיפול בדיכאון. הוא משמש גם כסם מועדונים ומכונה K, קיטקט, Special K, ויטמין K ועוד.

קורבנות הסם עלולות להרגיש דופק לא סדיר, לחץ דם גבוה ובחילות כחצי שעה אחרי שבלעו אותו. נשים מסוימות טוענות שחשו מעט מרירות במשקה שלהן לאחר שהוכנס אליו קטמין. הסם מעורר תחושה של ניתוק, רוגע, בלבול, אובדן תחושת זמן, פגיעה בזיכרון ואי-שליטה על תנועות הגוף. עלולות להיות לו גם תופעות ארוכות טווח, כמו פגיעה בכישורי החשיבה התקינים. מסוכן לשלב אותו עם אלכוהול או GHB, מאחר שהוא מגביר את השפעתם.

משקוף לכחול: רוהיפנול

סם האונס הנפוץ השלישי – לפחות לפי כלי התקשורת – הוא פלוניטראזפאם (Flunitrazepam), המוכר בשמות המסחריים רוהיפנול (Rohypnol) או היפנודורם (Hypnodorm), ובכינוי "רופי". הוא פותח בשנות ה-60 של המאה ה-20 ונכנס לשימוש בשנות ה-70 כתרופה חזקה במיוחד לטיפול בנדודי שינה. המבנה הכימי שלו דומה מאוד לזה של תרופת ההרגעה וליום (Valium), הניתנת לסובלים מחרדות, אך עקב ההבדל הכימי הקטן ביניהם רוהיפנול חזק יותר מווליום פי 10. הסם משווק עדיין כתרופה חוקית במדינות מסוימות, וכדי לנסות למנוע שימוש לרעה בו שינו כבר בשנת 1998 את הכדור המסחרי כך שיתמוסס פחות טוב במים. כמו כן הוסיפו לו חומר שצובע את המשקה בכחול, כדי שיהיה קל לזהות אותו במשקאות שקופים.

תרופת ההרגעה רוהיפנול | צילום: Josh Sher / Science Photo Library
הנוטלים את הסם אינם זוכרים דבר ממה שקרה החל מדקות ספורות אחרי הנטילה. תרופת ההרגעה רוהיפנול | צילום: Josh Sher / Science Photo Library

גם רוהיפנול מתחבר לקולטני גאבה, והוא מעורב בתקשורת בין תאי עצב לתאים אחרים בגוף. מאחר שתאי העצב בגוף אחראים להיווצרות חלבונים הקשורים לבניית זיכרון, ורוהיפנול משבש את תהליך היצירה של אבני הבניין של אותם חלבונים, הוא עלול גם לגרום שיבושים בזיכרון (אמנזיה). רבים ממי שנחשפו לסם מעידים שהם אינם זוכרים דבר ממה שקרה החל מדקות ספורות אחרי בליעתו. השפעת הסם תלויה במינון ובמאפיינים אישיים של מי שקיבלו אותו, אך בדומה ל-GHB הנפגעות עלולות לחוש גם עייפות וערפול חושים.

רוהיפנול "כיכב" פעמים רבות בתקשורת כסם שהשתמשו בו לביצוע תקיפות מיניות. אולם על פי דוח מ-2009 הסם מעורב רק בחלק קטן מאוד מהתקיפות שנעשו תחת השפעת סמים. חלק ניכר מהן נעשה בעזרת סמי הרדמה אחרים או אלכוהול.

הסם החוקי: אלכוהול

חשוב לזכור שגם אלכוהול יכול לשמש סם אונס לכל דבר, בשל השפעתו המטשטשת, והוא אכן סם האונס שהשימוש בו הוא הנרחב ביותר, וגם הסם הוותיק ביותר. בתורה מופיעים שני סיפורים בהם שכרות נוצלה לתקיפה מינית – סיפור נוח ובניו וסיפור לוט ובנותיו. כמויות גדולות של אלכוהול גורמות לתופעות דומות לאלה של סמי האונס האחרים, כמו אובדן הכרה, פגיעה בזיכרון וחוסר שליטה. אומנם טעם האלכוהול הוא חזק, אך קיימים משקאות שמתיקותם מסווה את מרירות האלכוהול, וכך יוצרת אשליה שריכוז האלכוהול במשקה נמוך מכפי שהוא באמת.

גבר מכניס סם אונס למשקה של בחורה | מקור: Monkey Business Images, Shutterstock
שמרי על כוס השתייה שלך. גבר מכניס סם אונס למשקה של בחורה | מקור: Monkey Business Images, Shutterstock

זיהוי והתגוננות

סמי אונס מתחילים להשפיע מהר למדי, ואילו התסמינים שלהם חולפים לפעמים רק כעבור כמה שעות. חלק מהסמים גם יוצאים מהגוף במהירות ואי אפשר את עקבותיהם בשתן או בדם כבר כעבור כמה שעות. אחרים אפשר לגלות גם כמה ימים אחרי השימוש. טכנולוגיות חדשניות מאפשרות לזהות כיום חשיפה לסמי אונס אפילו חודש עד חצי שנה לאחר מכן, באמצעות דגימת שיער. זה מתאפשר משום ששורשי השערות שלנו ניזונים ממערכת הדם ושומרים בשערות תיעוד של החומרים שהגיעו אליהם. כך בדיקות שיער יכולות לשמש ראיה חשובה במשפטי אונס. מחקר שנעשה בבית החולים וולפסון בשנת 2020 מצא שמתוך 18 דגימות שיער שנלקחו מנשים שהתעורר החשד כי הותקפו מינית תחת השפעת סם אונס, בארבע מהן זוהו שרידי GHB.

על מנת למנוע את הסכנה שמישהו יכניס חומרים לא ידועים למשקאות שלכם, חשוב לשמור על ערנות יתרה גם בזמן בילוי. השתדלו לא להשאיר כוסות משקה ובקבוקים פתוחים ללא השגחה, אפילו לא לרגע, אל תשתו משקאות פתוחים שאנשים אחרים מביאים לכם, ושימו לב לכל התנהגות חריגה של הסובבים אתכם. כמו כן, אם אתם שותים אלכוהול, שימו לב אם מישהו מנסה לשכר אתכם. במקרה של חשד שאתם או מישהו בקרבתכם שתיתם משקה עם סם אונס, פנו באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי. ואם אתם רואים מישהי או מישהו מטושטשים עד אובדן חושים במהלך בילוי, לוו אותם למקום מבטחים, דאגו שיקבלו טיפול רפואי ואל תניחו לאיש לנצל לרעה את מצבם. וזיכרו, אם סוממתם והותקפתם זו לא אשמתכם.