שיבושים במחזור החיים של זקיקי השערות, בעיות הורמנליות, מוטציות גנטיות ואפילו מתח וחרדה עשויים לגרום לנשירת שיער. לפעמים יש מה לעשות, אבל לא תמיד

השיער שלנו הוא זכר לפרווה, שמספקת לרוב היונקים הגנה מנזקים רבים כמו חום, קור, וקרינת השמש.  השערות עשויות מחלבון הקרטין (Keratin) שממנו בנויות גם הציפורניים. השיער אצל בני אדם בוגרים מתחלק לשני סוגים: שיער עדין (vellus) המכסה כמעט את כל הגוף הוא דק, קצר וחסר צבע, בעוד ששיער טרמינלי (terminal) הוא עבה יותר ובעל צבע. השיער הטרמינלי משתנה באורך, בעובי ובמבנה בין האזורים השונים כמו הגוף, הקרקפת, הגבות והריסים.

נשירת שיער היא תהליך טבעי המתרחש בגברים ובנשים ואף בבעלי חיים, וכרוך באיבוד זמני של שערות מהגוף כולו, ובעיקר מהראש. הקצב הטבעי של איבוד השיער הוא בין 50 ל-100 שערות ביום.

נשירה זו אינה מורגשת, בדרך כלל, מכיוון שהשיער מתחלף במעגל בן שלושה שלבים:

השלב הראשון הוא שלב הגדילה (anagen), שבו השערה מתחילה לצמוח מתוך העור. משך השלב הזה משפיע על אורך השערה ותלוי בגורמים גנטיים. הוא יכול להימשך בין שנתיים לשש שנים, וכ-85 אחוזים משערות הראש נמצאות בו בכל רגע נתון.

שלב הסיום (catagen), שבו אותות מהגוף מביאים לעצירה של גדילת השערה. בשלב זה זקיק השערה שתמך בה לאורך הגדילה מתנתק מהשערה כדי שיוכל "להתרענן". השערה עדיין ממוקמת בעור, אך כבר אינה מקבלת אספקת דם ומתחילה להידחק החוצה. שלב זה נמשך כשבועיים, ורק כאחוז אחד משערות הראש נמצאות בו בכל רגע נתון.

השלב האחרון הוא שלב המנוחה (telogen), שבו זקיק השערה עצמו נח ומתחדש, כדי שיוכל לתמוך בשערה חדשה. שלב זה נמשך בין חודש לארבעה חודשים, וכ-15-10 אחוזים משערות הראש נמצאות בו בכל רגע נתון.

לבסוף, שערה חדשה מתחילה לצמוח ודוחקת החוצה את השערה הקודמת.

נשירת שיער

נשירת שיער עודפת (telogen effluvium) מוגדרת כתהליך שבו כמות השיער הנושר גדולה מהקצב הטבעי של איבוד שיער. לרוב היא מתרחשת במרכז הראש יותר מאשר בצדדים ובחלק האחורי. הנשירה העודפת מתחלקת לשני תהליכים נפוצים:

נשירת שיער חריפה (acute telogen effluvium) היא התהליך הנפוץ יותר מבין השניים, שבו רוב זקיקי השיער בראש – אפילו 70 אחוזים מהם – נכנסים לשלב המנוחה באותו הזמן. כאשר השערות ינשרו, עד כחודשיים לאחר מכן, התוצאה תהיה נראית לעין, משום ששלב הצמיחה טרם יגיע לשלב שבו השערות נראות.

נשירת שיער כרונית (chronic telogen effluvium) היא אטית וממושכת יותר. בתהליך זה זקיקי השיער נכנסים לשלב המנוחה בצורה טבעית, אך נשארים בשלב זה זמן רב יותר בטרם יחזרו לשלב הגדילה. כך מצטבר מספר גדול של זקיקים הנמצאים במצב המנוחה באותו הזמן. גם במקרה זה התוצאה תהיה נראית לעין, שכן קצב הצמיחה מחדש של השערות יהיה אטי יותר מקצב הנשירה.

בנוסף לתהליכים של נשירת שיער עודפת קיים תהליך הנקרא התקרחות נפוצה (Andregonic alopecia). תהליך זה מתרחש אצל כ-80 אחוז מהגברים, אך נפוץ פחות אצל נשים.

בתהליך זה,  שלב הצמיחה מתקצר ושלב המנוחה מתחיל מוקדם יותר. מצב זה מאפשר גדילה של שיערות קצרות בלבד כך שהאזור נראה דליל יותר. תופעה נוספת היא שחלק מזקיקי השיער הטרמינלי הופכים לזקיקי שיער עדין, ולכן כאשר שערות חדשות צומחות ממנו הן דקות וחסרות צבע ואזור זה נראה חסר שערות לחלוטין.

התקרחות נפוצה קיימת אצל 80 אחוזים מהגברים, בגלל הורמוני המין הזכריים | איור: Shutterstock

דרכי טיפול

דרך הטיפול בנשירת שיער עודפת תלויה בתהליך שגורם לה.

נשירת שיער חריפה מתרחשת עקב הלם כלשהו הנגרם לגוף, כגון לידה, דיאטת בזק, תאונת דרכים ואף ניתוחים מסוימים. ההלם שנגרם לגוף הוא זמני, ונשירת השיער העודפת צפויה להיפסק עד כשישה חודשים לאחריו. בתוך שנה לאחר מכן, צפיפות השיער צפויה לחזור לקדמותה.

לעומת זאת, נשירת שיער כרונית נובעת מגורם ארוך טווח, כגון מתח נפשי או מחסור תזונתי בוויטמין או במינרל כלשהו. גם תרופות נגד דיכאון עלולות לגרום לנשירת שיער כרונית. מכיוון שהגורם לנשירת שיער כרונית הוא מתמשך, הנשירה לא תיפסק עד שהגורם האחראי לה יסולק, ועל כן יש להתייעץ עם רופא עור כדי לזהות את הגורם ולטפל בו.

כאשר הגורם הוא מתח נפשי, מומלץ לנסות פעילויות העוזרות להפיג מתחים, כגון פעילות גופנית או מדיטציה. אם הגורם הוא מחסור ברכיב תזונתי כלשהו, יש לבצע בדיקות דם ולהשלים את החסר. אם הגורם הוא תרופה נגד דיכאון, הטיפול המקובל הוא מעבר לתרופה אחרת.

לעתים קשה לזהות ולסלק את הגורם לנשירת השיער. במקרים כאלו, רופאי העור נוהגים לרשום למטופלים מינוקסידיל, המעודד את צמיחת השערות. השימוש בתרופה זו אינו מונע את נשירת השיער, אך משפיע על קצב מעגל תחלופת השיער. לפיכך יש להמשיך להשתמש בתרופה כל עוד הגורם לנשירת השיער קיים. מנגנון הפעולה של התרופה לא ברור אך ידוע כי החומר הפעיל בתרופה מעודד הרחבת כלי דם ומשערים כי פעולה זו מעודדת את זרימת הדם לזקיק השערה.

הגורמים העיקריים להתקרחות נפוצה אצל גברים הם האנדרוגנים, הורמוני המין הגבריים. עובדה זו מפתיעה שכן הורמונים אלו הם גם האחראיים על הצמיחה של שיער הפנים בגיל ההתבגרות. טסטוסטרון הוא האנדרוגן העיקרי אצל גברים. לאחר שהוא עובר שינוים מסוימים באמצעות אנזים הנקרא 5-alpha-reductase, הוא עלול לגרום לשינויים בזקיקי השערה ולהביא להתקרחות. גברים בעלי מוטציות בקולטני האנדרוגנים לא יגדלו שיער פנים טרמינלי אך גם לא יחוו התקרחות. גם גברים בעלי מוטציה באנזים 5-alpha-reductase  לא צפויים להקריח אך לעומת זאת הם כן מסוגלים לגדל שיער פנים.  הטיפול הנפוץ בהתקרחות גברית מבוסס על עיקרון דומה, עיכוב האנזים באמצעות מתן פינאסטריד (Finasteride).

ומה לא מועיל?

מכיוון שלנשירת שיער יש גורמים אפשריים רבים, לא קיים "טיפול קסם" שיעזור לכולם.

מאכלים שונים אכן עשויים להועיל כאשר סיבת הנשירה היא מחסור בגורם תזונתי. למשל, בשר אדום, סלרי ותרד עשויים לעזור לסובלים מחוסר בברזל. אגוזים, קטניות ודגנים מלאים יועילו לסובלים ממחסור באבץ.

לעומת זאת, ישנם "טיפולים" עממיים שאינם מועילים כלל. כך, למשל, מקובל לחשוב שתספורת קצרה מרעננת את השיער ועוזרת לו לצמוח מחדש. אך השיער שנושר אינו מחובר לזקיק, ולכן תספורת אינה מועילה.

מריחת הקרקפת בשמנים שונים (כגון שמן רוזמרין, שמן לבנדר ושמן קיק) עשויה להעניק לשיער מראה מלא יותר, אך אינה משפיעה על נשירת השיער. השמנים אינם חודרים דרך עור הקרקפת ואינם מגיעים אל זקיק השערה, ולכן אינם מסוגלים להשפיע עליו ועל השלב שבו הוא נמצא.

הדרך היעילה ביותר להפסיק את נשירת השיער היא להתייעץ עם רופא עור כדי לזהות את הסיבה לנשירה ולקבוע את דרך הטיפול היעילה בה.