לכאורה אין שום יתרון הישרדותי לסוג דם אחד על פני האחרים. איך קרה שדווקא אחד מהם התפשט יותר?

לבני אדם יש כמה סוגי דם, שנבדלים זה מזה על פי סוגי הסוכרים שמוצגים על פני השטח של תאי הדם האדומים שלנו. תאי דם שעליהם מוצג סוכר מסוים נקראים סוג A, ותאים שבהם מוצג הסוג השני הם B. כשתא דם אדום מציג על פניו את שני סוגי הסוכרים ביחד הוא ייקרא AB ותאים שלא מציגים אף אחד משניהם נקראים סוג O.

מערכת החיסון האנושית יודעת לזהות את הסוכרים האלה וכשהיא נתקלת בסוכר השונה מזה שיש לאותו אדם, היא מתייחסת אליו כגורם זר שעליה לתקוף. לדוגמה, אם אדם עם סוג דם O יקבל תרומת דם מסוג A, גופו יזהה את הסוכר של סוג דם A, יראה את התאים כפולשים זרים ויתקוף אותם. לכן חשוב להתאים את מנת הדם לסוג הדם של מקבל התרומה.

סוג הדם מועבר בתורשה מהורים לילדיהם על ידי גֶן בשם ABO, שעותק אחד שלו מגיע מהאם והשני מהאב.  הגֶן הזה מכיל את ההוראות ליצירת חלבון שמוסיף אחד מהסוכרים הללו לתאי הדם האדומים. גרסאות שונות מעט של הגֶן, שנקראות "אללים", יקבעו אם הסוכר יהיה סוג A, סוג B, שניהם או אף אחד מהם.

השכיחות של של סוגי הדם השונים באוכלוסייה אינה שווה, והנפוץ ביותר הוא סוג דם O. במדינות מסוימות אפשר למצוא אותו אצל כ-90 אחוז מהאנשים, בשעה שבמקומות אחרים הוא יופיע רק אצל כמחצית מהאוכלוסייה.

גם אם לשני אנשים יש סוג דם זהה, האללים שלהם לא חייבים להיות זהים. למשל אצל אנשים עם סוג דם O יכולות להיות סיבות רבות לכך שהחלבון שמוסיף את הסוכר אינו פעיל: אצל אדם אחד החלבון יהיה קצר מדי ואצל אחר הוא לא יפעל בגלל שינוי במבנה שלו שמנטרל אותו. גם לסוג דם A ו-B קיימות כמה גרסאות, בכולן החלבון פועל ומייצר את הסוכר הנכון, אבל עשויים להיות הבדלים קלים בגֶן שמכיל את ההוראות להפקתו.

במרוצת הדורות מתרחשות מוטציות אקראיות בגֶנים שלנו, כלומר שינויים ברצף ה-DNA. רוב השינויים האלה אינם משמעותיים, אך חלקם מזיקים ואחוז קטן מאוד אפילו מועיל. אם המוטציות מזיקות, סביר להניח שהם לא יתפשטו באוכלוסייה וייעלמו עם הזמן בעקבות ברירה טבעית. לעומת זאת, בגֶנים שאינם הכרחיים להישרדותנו, כמו ABO, ייתכן שגרסאות לא תקינות של הגֶן יופיעו ויישארו. כך עשויות להופיע מספר גדול של וריאציות לא תקינות שכולן יובילו לסוג דם O ויתפשטו באוכלוסייה. למרות שהסיכוי למוטציה דווקא בגן ABO שתעבור לדור הבא היא נמוכה, הסבירות שמוטציה אקראית תפגע בחלבון התקין ותשבש את פעילותו גבוהה מהסבירות שמוטציה אקראית "תתקן" חלבון לא מתפקד ותחזיר אותו לפעילות. לאורך זמן רב זהו עשוי להיות מנגנון שיגרום להעדפה קלה לאלל O.

האללים השונים של סוגי הדם עוברים מדור לדור, כשכל אדם מקבל אלל אחד מאמו ואלל שני מאביו, והם יכולים להיות זהים או שונים זה מזה. מאחר שהבדלים בסוגי הדם לא גורמים למחלות, אנשים יוכלו להעביר את הגֶנים שלהם הלאה גם אם החלבון פעיל ויוצר את סוגי הדם A, B או AB, וגם אם הוא מנוטרל וסוג הדם הוא O. בעקבות זאת אין לחץ אבולוציוני לכך שגירסה מסוימת של הגֶן תשתלט על האוכלוסייה. במקום זה סחיפה אקראית, כלומר שינויים מקריים לפה או לשם, יכולים להוביל לאורך זמן למצב שבו אחד האללים הופך נפוץ יותר מאחרים.

זה כנראה בדיוק מה שקרה עם דם מסוג O, שהפך להיות הנפוץ ביותר באוכלוסייה האנושית. אדם עם צירוף האללים OA העביר לבתו או לבנו דווקא את ה-O הלאה, אדם אחר עם AA נפטר לפני שהספיק להוליד ילדים וכן הלאה. אלה שינויים קטנים ואקראיים שמובילים לכיוון מסוים, כמו הטלת קובייה שאם היו מטילים אותה שוב הייתה יכולה ליפול על תוצאה שונה.

הסבר אפשרי נוסף לשכיחות הגבוהה של סוג דם O היא שקיימות מחלות מסוימות שפוגעות קצת יותר באנשים עם סוגי דם מסוימים. דוגמה לכך היא מחלת המלריה, שהטפיל שגורם לה פוגע בכולם אך המחלה מתבטאת בצורה חלשה יותר אצל בעלי סוג דם O. מחקרים הראו קשר סטטיסטי בין סוגי דם לסיכון לחלות במחלות מסוימות, אך לא הוכיחו שיש קשר סיבתי בין השניים או הציעו מנגנון שקושר בין סוג הדם לשכיחות המחלה.

הורשת סוגי דם מהאב והאם. בשחור: סוג הדם של הילד
הורשת סוגי דם מהאב והאם. בשחור: סוג הדם של הילד

מעבר לסוגי הדם O/A/B/AB, כשתרצו לתרום דם יבדקו אם סוג הדם שלכם חיובי (+) או שלילי (-), הפלוס או המינוס נקבעים על ידי הגן RHD,שמכיל את ההוראות לחלבון שנמצא במעטפת התא ומוצג כלפי חוץ. בדומה לABO אם אדם בלי החלבון (למשל A-) מקבל תרומה מאדם עם החלבון (למשל O)+, מערכת החיסון תזהה את החלבון (+) כפולש זר ותתקוף את תאי הדם של התרומה.