השוואה בין מדינות ואזורים משרטטת תמונה מורכבת, אך ממחקרים עדכניים עולה כי לצעדי הסגר והבידוד הייתה חשיבות רבה בהאטת ההתפשטות של המגפה

תוך פחות משלושה חודשים, הנגיף SARS-CoV-2 (הגורם למחלת COVID-19) התפשט כמעט לכל מדינות העולם. מאחר שמדובר בנגיף חדש, לא קיים בינתיים טיפול או חיסון יעיל נגדו. לפיכך, כדי להפחית את ההדבקה והתחלואה, רוב מדינות העולם נקטו גישה עתיקה אך יעילה לניהול המשבר – הטלת סגר וריחוק פיזי.

מאחר שהנגיף מתפשט באופן טיפתי במגע קרוב, הדרך היחידה להפחתת הדבקה היא צמצום מפגשים ואינטראקציות חברתיות. כך אפשר לבלום את מעבר הנגיף מאדם לאדם ולצמצם את התחלואה ואת התמותה. לפיכך, רוב מדינות העולם החילו שורה של הנחיות לאכיפת דרגות שונות של סגר. צעדים אלו כללו סגירת גבולות; איסור התקהלות וריחוק פיזי; סגירת מוסדות חינוך; צמצום תחבורה ציבורית; סגירת מקומות בילוי ומקומות עבודה שאינם חיוניים; ובידוד נדבקים וחולים, ומי שבא עימם במגע.

לאור ההשלכות הכלכליות והחברתיות הקשות של צעדים אלו, רבים תוהים אם אכן הייתה תועלת בצעדים שננקטו. אז האם הסגר היה יעיל?

מודלים של התפשטות

אף שהמשבר עדיין רחוק מלהסתיים, כבר מצטברים נתונים ממדינות שהחילו מדיניות ריחוק ברמות שונות. על סמך ניתוח של נתונים אלה, אפשר להבין טוב יותר עד כמה הצעדים האלו היו יעילים. מאחר שאין דרך לחזות מה היה קורה אילולא הוטלו ההגבלות, המחקרים מתבססים לרוב על מודלים מתמטיים, או לחלופין על השוואה בין מדינות או אזורים גיאוגרפיים שהוטלו בהם רמות שונות של הגבלות.

שיטות אלו הן בהכרח מוגבלות, שכן אינן יכולות להביא בחשבון את כלל הפרמטרים שמשפיעים על התפשטות הנגיף, בהם מאפיינים התנהגותיים, דמוגרפיים וגנטיים של האוכלוסייה וכן תנאי סביבה משתנים. ובכל זאת, המידע המצטבר שופך אור על יעילותם של הצעדים השונים לבלימת התפשטות הנגיף.

סימונים לשמירת מרחק במסעדה בסינגפור | צילום: kandl, Shutterstock
יעילות הצעדים תלויה בגורמים רבים. סימונים לשמירת מרחק במסעדה בסינגפור | צילום: kandl, Shutterstock

הדיאמונד פרינסס: ספינת מעבדה

אחת הדוגמאות המוקדמות שאפשרו לבחון את היעילות של צעדי סגר בבלימת התפשטות הנגיף היא אניית הנופש דיאמונד פרינסס. האניה, על 3,700 נוסעיה ואנשי הצוות, עגנה בחופי יפן בתחילת פברואר, לאחר שהתגלו בה כעשרה חולים מאומתים. בחינה של נתוני ההדבקה והתחלואה לאורך זמן חושפת כי רוב מקרי ההדבקה התרחשו לפני תחילת הסגר על נוסעי הספינה. לאחר החלת הסגר, נדבקו נוסעים שחלקו חדר עם חולים מאומתים, אך הנגיף לא התפשט לנוסעים אחרים. נראה אפוא כי סגר והגבלת חופש התנועה של הנוסעים הובילו לירידה גדולה בהדבקה ובתחלואה באניה. 

 אנשי הצוות, לעומת זאת, המשיכו לבוא במגע עם כלל הנוסעים, ובהיעדר ציוד הגנה מתאים, נותרו חשופים להדבקה. מומחים רבים סבורים כי המצב הזה מקביל לתרחיש של עומס-יתר על מערכת הבריאות, אשר חושף את אנשי הצוות לסיכון גבוה לחשיפה ולהדבקה.

האנייה דיאמונד פרינסס בנמל בטייוואן | צילום: Shi Yali, Shutterstock
רוב מקרי ההדבקה אירעו לפני הטלת סגר על הנוסעים. האנייה דיאמונד פרינסס בנמל בטייוואן | צילום: Shi Yali, Shutterstock

כמה אנשים מדביק כל חולה?

הגבלות התנועה והסגר נועדו להפחית את מספר האינטראקציות החברתיות בין בני אדם, ובדרך זו להגביל את מאגר הנשאים החדשים של הנגיף. ממצאים מוקדמים מאזור חוביי שבסין, מוקד ההתפרצות הראשונה של המגפה, המחישו את היעילות של צעדי סגר והגבלות תנועה בהפחתת אינטראקציות אלו. החוקרים מצאו כי החלת צעדי הסגר הפחיתה את מספר האינטראקציות החברתיות היומיות מ-14.6 ל-2, וכי הפחתה זו האטה מאוד את התפשטות המגפה.

אחד המדדים לקצב התפשטות המגפה הוא ערך ה-R שלה, כאשר R מייצג את מספר האנשים הממוצע שכל אדם חולה מדביק. מספר זה איננו קבוע, אלא תלוי בגורמים כמו גיל, תדירות המגע עם אחרים ואופי המגע, והוא נקודת ייחוס חשובה להערכת קצב ההתפשטות של המגפה.

ללא הגבלות תנועה או סגר, ערכי R של נגיף הקורונה בכמה מדינות אירופיות היו קרובים ל-2. כלומר, כל אדם חולה הדביק בממוצע שני אנשים נוספים, כל אחד משני האנשים האלה הדביק אף הוא בערך שני אנשים וכן הלאה, נתון שפירושו קצב הדבקה מעריכי. לאחר הטלת הגבלות תנועה וסגר, ירדו ערכי R בכל המדינות שנבחנו במחקר, והגיעו לערכים קרובים ל-1. במקצת המדינות, כגון הולנד ובריטניה, ערכי R אף נמוכים מ-1, כלומר במדינות אלו הנגיף אינו מצליח להתפשט לנשאים חדשים אצל רוב הנדבקים. במצב כזה המגפה נבלמת ויש ירידה בתחלואה ובתמותה. 

יפה שעה אחת קודם

עצם הטלת הסגר אינה הגורם החשוב היחיד: גם למועד שבו מתחיל הסגר יש השפעה רבה. בארצות הברית, את ההחלטה על צעדי סגר והגבלות תנועה קיבלו מושלי המדינות, ולא השלטון הפדרלי. לפיכך, בכמה מהמדינות הוטלו הגבלות תנועה רק בשלבים מאוחרים של המגפה. בדומה לממצאים מאירופה, גם בארצות הברית חלה ירידה גדולה  במספרי החולים והמתים לאחר הטלת ההגבלות, אך התגובה המאוחרת גבתה מחיר: על פי מחקר שטרם עבר ביקורת עמיתים, העיכוב בתגובה עלה כנראה בחייהם של כ-36,000 בני אדם.

ניו-זילנד, לעומת זאת, הטילה סגר הדוק כבר בשלב מוקדם של המגפה, כאשר מספר החולים במדינה עמד על 102 בלבד, ולא היו מיתות מן המחלה. זאת בניגוד לרוב המדינות, אשר החילו סגר רק בשלבים מתקדמים יותר. כעת, כחודש לאחר החלת הסגר על ניו-זילנד, נראה כי הנגיף מוגר בה כמעט לחלוטין, עם אפס מקרים חדשים בשבועיים האחרונים, והודעה של הממשלה על חידוש הפעילות במשק כמעט במלואה.

נמל התעופה "קנדי" בניו יורק ריק מנוסעים, מרץ 2020 | צילום: HFA_Illustrations, Shutterstock
לעיתוי הסגר הייתה חשיבות רבה. נמל התעופה "קנדי" בניו יורק ריק מנוסעים, מרץ 2020 | צילום: HFA_Illustrations, Shutterstock

מחיר הסגר

ממצאים אלו ממחישים את יעילות הסגר, אך קשה להתעלם מהקושי שבקיום ההגבלות הללו לאורך זמן, בייחוד במדינות מתפתחות. להטלת סגר והגבלות תנועה יש השלכות כלכליות, פסיכולוגיות וחברתיות קשות.

מאחר שמדובר בנגיף חדש ובלתי מוכר, ללא טיפול או חיסון, לא היה אפשר לחזות באופן מדויק את ממדי ההדבקה והתמותה – ובוודאי לא את קצב התפשטות המגפה במדינות שונות, הנבדלות מאוד זו מזו במאפייניהן. לפיכך, רוב מדינות העולם אכפו כמה צעדים במקביל, כדי להפחית ככל האפשר את ההדבקה והתחלואה, לבלום את ההתפשטות ולאפשר למערכות השונות להיערך.

עם זאת, ברור כי אי-אפשר להתמיד לאורך זמן בכל מרכיבי הסגר. כעת, כשאנו מבינים טוב יותר את אופן ההדבקה ואת גורמי הסיכון, אפשר לנסות להתמקד בצעדים היעילים ביותר. גישה כזו תאפשר ניהול מיטבי של המשבר הרפואי, תוך התחשבות במכלול ההשלכות – או בקיצור, מה שזכה לכינוי אסטרטגיית יציאה.

סבתא ונכד מופרדים במחיצה | צילום: Alonafoto, Shuttestock
לבידוד יש גם מחיר נפשי. סבתא ונכד מופרדים במחיצה | צילום: Alonafoto, Shuttestock

אילו אמצעי זהירות היו מועילים?

ואולם, רוב המחקרים אינם קובעים באופן חד-משמעי אילו צעדים, מבין כלל הנחיות הסגר, היו היעילים ביותר. במחקר בריטי שבחן את הצעדים ב-11 מדינות באירופה הגיעו החוקרים למסקנה כי הטיפולים הלא-תרופתיים והסגר היו בעלי השפעה גדולה על צמצום ההדבקה. 

מחקר אחר, שטרם עבר ביקורת עמיתים סקר את הנחיות הסגר ב-30 מדינות באירופה ומצא כי סגירת בתי ספר, איסור התקהלויות וסגירת מקומות עבודה לא חיוניים בתחום המלונאות והמסעדנות הפחיתו מאוד את התפשטות המחלה. לעומת זאת, סגירת מקומות תעסוקה מצומצמים יותר כמו מספרות, הנחיות להישארות בבית ועטיית מסכות הגנה לא תרמו כנראה להפחתת התחלואה והתמותה מהנגיף. 

מחקר אוסטרלי שטרם עבר ביקורת עמיתים מראה כי סגירת בתי ספר, סגירת מקומות עבודה ובידוד חולים היו צעדים יעילים בבלימת התפשטות המגפה. עם זאת, החוקרים מציינים כי גם הקפדה על ריחוק חברתי תרמה מאוד לצמצום ההדבקה. החוקרים מצאו כי בידוד חולים תרם רבות לצמצום התחלואה והתמותה, וממליצים להקפיד על צעד זה גם בשלבים מאוחרים יותר של ניהול המשבר.

גם הממצאים בארצות הברית מרמזים על יעילותה של ההנחיה להישאר בבתים. מחקר שטרם עבר ביקורת עמיתים זיהה ירידה של כ-37 אחוזים במספר המקרים החדשים בתוך 15 יום מתחילת היישום של הנחיה זו.

איטליה היא אחת המדינות שהנגיף פגע בהן בצורה הקשה ביותר: כרבע מיליון חולים ולמעלה מ-33,000 מתים, כאשר הועלו כמה השערות בנוגע לסיבה לכך. אחת התיאוריות המובילות מצביעה על האינטראקציות החברתיות הרבות בין צעירים למבוגרים במשפחות איטלקיות, אשר הגבירה את קצב ההדבקה של האוכלוסייה המבוגרת, אך השערה זו הופרכה במחקר שלא מצא קשר בין גודל המשפחה להתפשטות המגפה בקרב מבוגרים. לעומת זאת, באותו מחקר נמצא קשר בין אחוז ההדבקה בקרב מבוגרים למספר המיטות בבתי אבות ומרכזים סיעודיים, וכן לשיעור משקי הבית שמורכבים מאדם יחיד. נראה כי קיימים גורמים נוספים, התנהגותיים או אחרים, האחראים לממצאים האלו, שלא מתיישבים זה עם זה בצורה טריוויאלית.

מסקירה של כלל המחקרים שהצטברו עד כה, מסתמן כי לא קיים כלל אצבע שמתאים לעולם כולו באופן אחיד, אלא שיש להתאים שילוב ספציפי של הנחיות ארוכות טווח למדינות שונות, ואף לאזורים שונים בכל מדינה. על הנחיות אלו להתחשב במגוון פרמטרים הייחודיים לאוכלוסייה ולתנאים באותו אזור.

מקצת המומחים מעריכים כי נוכל לשלוט בקצב ההדבקה באמצעות בידוד חולים, שימוש במסכות, שמירה על היגיינה ובדיקות נרחבות. אחרים סבורים כי נוכל לשלוט בקצב ההדבקה באמצעות עיצוב מחדש של דפוסי האינטראקציות החברתיות ושמירה על מספר מצומצם וקבוע יחסית של אינטראקציות. וישנם חוקרים הסבורים כי בשנים הקרובות נחווה התפרצויות חוזרות ונשנות של הנגיף, ונאלץ להחיל צעדי סגר והגבלות תנועה כדי לבלום את ההתפשטות, לפחות עד לפיתוח חיסון יעיל.