בקרב הציבור קיים חשש משימוש בטלפון הסלולרי במעליות, משום שעוצמת הקרינה בהן גבוהה מהרגיל. האם יש בסיס מדעי לחשש?

טלפונים סלולריים מאפשרים תקשורת אלחוטית באמצעות גלי רדיו. גלים אלו הם גלים אלקטרומגנטיים, כלומר תופעה מחזורית, חשמלית ומגנטית שמתפשטת בזמן ובמרחב. גלים אלקטרומגנטיים מאופיינים על ידי התדירות שלהם, וגלי רדיו הם בטווח של 3 קילו-הרץ עד 300 ג׳יגה-הרץ. ככל שתדירות הגל גבוהה יותר, גדלה גם האנרגיה שלו.

כאשר האנרגיה של הגל גבוהה מספיק, היא יכולה לחדור את רקמות הגוף ולגרום לשינויים במבנה האטום וה-DNA. קרינה כזו נקראת קרינה מייננת, משום שהיא משנה מבנים על ידי שינוי המטען החשמלי שלהם והפיכתם ליונים. קרינת רנטגן וקרינה על-סגולה, למשל, הן קרינות מייננות. לעומתן, קרינת גלי הרדיו היא קרינה בלתי מייננת, שאין לה מספיק אנרגיה כדי לפגוע באטומים ובמולקולות שבגופנו, לכן היא הרבה פחות מסוכנת.

עם זאת, גלי רדיו נושאים אנרגיה מסוימת שיכולה להיבלע במולקולות, במיוחד מולקולות מים, ולגרום להן לרטוט במהירות ולייצר חום. כך, למשל, מתרחשת פעולת החימום בתנור המיקרוגל: גלי הרדיו (המכילים בתוכם גם את תדירות גלי המיקרו, כ-2.5 ג'יגה הרץ) מרטיטים את מולקולות המים במזון ויוצרים חום שעובר לאוכל. עוצמת גלי הרדיו הנפלטים מהטלפון הסלולרי נמוכה מאוד ביחס לזו הנפלטת מתנור המיקרוגל. כמו כן, ככל שמתרחקים ממקור הקרינה הסלולרית, עוצמתה יורדת בריבוע. כלומר, אם התרחקנו מהמקור למרחק שגדול פי שניים מהמרחק הקודם, עוצמת גלי הרדיו תקטן בערך פי ארבעה.

כדי לאפשר בקרה ראויה על עוצמת הקרינה שנפלטת ממכשירים סלולריים (וממכשירים נוספים הפולטים גלי רדיו), משתמשים במדד שיעור הספיגה הסגולית (Specific Absorption Rate או בקיצור SAR), הנמדד ביחידות של ואט לקילוגרם. גודל זה תלוי בעוצמת השידור, במרחק ממקור השידור (טלפון סלולרי או תחנת ממסר) וביכולת של רקמה אנושית לספוג קרינה. ערך ה-SAR המקסימלי המותר בישראל נקבע על-פי התקן האמריקאי העומד על 1.6 ואט לק"ג, או התקן האירופי השווה ל-2 ואט לק"ג (ההבדל במדדים נובע משיטות בדיקה שונות). כאן תוכלו לבדוק מהם ערכי ה-SAR של הטלפון שברשותכם.

ומה קורה במעלית?

מעליות בנויות בחלקן מאלמנטים מתכתיים. פיר המעלית בנוי ברובו ממתכות ומבלוקים, המכילים גם הם מתכות (בדרך כלל אבקת אלומיניום או מגנזיום). כשאנו נמצאים בתוך המעלית, אנחנו למעשה נמצאים בתוך סוג של כלוב פאראדיי, מתקן המורכב מחומר מוליך, ולא מאפשר חדירה של גלי רדיו (בין היתר). זו הסיבה שפעמים רבות אנו חווים ניתוקי שיחה בזמן נסיעה במעלית. עם זאת, מעליות אינן תמיד כלובי פאראדיי מושלמים. "חורים" קטנים במבנה המעלית והפיר, כלומר משטחים גדולים מספיק שאינם מכילים חומר מוליך, יכולים לאפשר מעבר של חלק מקרינת הרדיו. על מנת שהחלק הזה יהיה גדול דיו כדי לאפשר את המשך השיחה, הקרינה צריכה להיות בעוצמה גבוהה מהרגיל. השינוי הדרוש בעוצמת הקרינה מושפע מגורמים רבים כמו מבנה המעלית והפיר, סוג המכשיר וכן הלאה.

מה לעשות?

מחקרים הראו כי למרות העלייה בעוצמת הקרינה, עדיין אין חריגה מהרמות המותרות. עם זאת, המלצת משרד הבריאות היא לנהוג על-פי עקרון הזהירות המונעת, ולא לנהל שיחות טלפון באזורים שבהם הקליטה נמוכה, לרבות מעליות.