עם תחילת שנת הלימודים נדרשו תלמידי ישראל לעשות בדיקת אנטיגנים בביתם. מה בדיוק היא בודקת – ועד כמה היא אמינה?

בדיקות קורונה עוזרות לאבחן את החולים במחלת COVID-19, להתאים להם את הטיפול הנכון ולצמצם את התפשטות המגפה. לאחרונה הצטרפה ישראל לרשימה ארוכה של מדינות שעושה שימוש נרחב בבדיקות אנטיגנים מהירות. עם זאת, רגישותן המוגבלת מעלה שאלות בנוגע לשימוש הנכון בהן.

הבדיקה בוחנת את נוכחותם של אנטיגנים בדגימה – חלבונים מסוימים של נגיף הקורונה. על ידי כך היא מזהה את נוכחות הנגיף בגופם של הנבדקים, בדומה לבדיקת המעבדה (PCR) המזהה את נוכחות החומר התורשתי של הנגיף. לכן בדיקת האנטיגן מתאימה לזיהוי חולים ונשאים פעילים של הנגיף, אך לא תצביע על אנשים שחלו והחלימו – לשם כך נחוצה בדיקה סרולוגית שמזהה נוגדנים לנגיף בדם. בדיקת האנטיגן תצא כמעט תמיד חיובית אם בגוף הנבדקים יש הרבה נגיפים, אך היא הרבה פחות מדויקת במקרים שבהם כמות הנגיפים נמוכה. לכן יש מי שמתייחסים אליה כבדיקה לרמת המסוכנות של הנבדקים – כלומר עד כמה הם יכולים להדביק אחרים.

אנטיגנים הם מבנים חלבוניים שמעוררים את התגובה החיסונית בגוף, ומערכת החיסון לומדת לזהות אותם ולהגיב אליהם. דוגמה לחלבון כזה הוא אותו זיז (spike) מפורסם, המצוי במעטפת הנגיף ומעניק לו את צורתו דמוית הכתר. חשיפה לחלבון הזה עקב הדבקה בנגיף או קבלת חיסון שמבוסס עליו גורמת למערכת החיסון בגוף לייצר נוגדנים הנקשרים אליו באופן ספציפי. אם בהמשך האדם ייחשף מחדש לאותו נגיף, הנוגדנים שלו ייקשרו לנגיף בחוזקה, חלקם ימנעו מהוירוס להקשר לתאים ולחדור אליהם, וחלקם יסייעו לשאר תאי מערכת החיסון להילחם בפולש.

רוב בדיקות האנטיגנים לזיהוי קורונה מאתרות אנטיגן אחר, שמכונה חלבון N (קיצור של Nucleocapsid). מדובר בחלבון שנמצא אצל הנגיף בשפע ולכן קל יחסית לאתר אותו בבדיקה.

**איור של נגיף קורונה מצופה נוגדנים**
חשיפה לחלבון הזה עקב הדבקה בנגיף או קבלת חיסון שמבוסס עליו גורמת למערכת החיסון בגוף לייצר נוגדנים הנקשרים אליו באופן ספציפי. איור: Juan Gaertner - Science Photo Library

פסים של נוגדנים

בדומה לבדיקות המעבדה – בדיקות PCR בזמן אמת או בדיקות דומות אחרות – בדיקות האנטיגנים המהירות כוללות כמה שלבים. תחילה יש לדגום כראוי את רירית האף בעזרת מטוש. לאחר מכן מכניסים את המטוש לכלי המכיל חומרים שעוזרים להסיר את הנגיפים מהמטוש ולחשוף או למצות מהם את האנטיגנים בלי להרוס אותם. בשלב האחרון מעבירים את הנוזל עם האנטיגנים לתוך שקע (בארית) בערכת הבדיקה, שהיא לרוב מבנה פלסטיק המכיל רצועה דקה ונקבובית שדרכה עובר החומר הנבדק.

לאחר שמטפטפים את הנוזל אל בארית הבדיקה, כוח הנימיות מניע אותו לאורך הרצועה, בדומה לנוזל שנע בתוך נייר סופג שטובלים במים. בשלב הזה מנגנון הבדיקה מתחלק לשלושה חלקים. ראשית, חומרי צבע המצויים ברצועה נקשרים אל האנטיגנים וצובעים אותם. בשלב הבא האנטיגנים הצבועים נעים אל עבר פס הבדיקה הראשון, שם מחכים להם נוגדנים שנקשרים אליהם באופן ספציפי ועוצרים את התקדמותם. אם בדגימה יש מספיק אנטיגנים, פס הבדיקה יצבע. ולבסוף, הנוזל ממשיך לנוע לפס הבדיקה השני, שם מחכים נוגדנים שנקשרים באופן ספציפי לחומר כלשהו שאמור להימצא בכל דגימה ממקור אנושי – למשל חלבון מחיידקים נפוצים המצויים באף או חומר הנמצא בנוזל הבדיקה. לכן אם הערכה תקינה והשימוש בה נעשה כראוי, הפס ייצבע תמיד.

איך עובדת בדיקת אנטיגן? איור: ד"ר יובל רוזנברג
איך עובדת בדיקת אנטיגן? איור: ד"ר יובל רוזנברג

יותר נגישה, פחות רגישה

לבדיקות האנטיגנים יש כמה וכמה יתרונות חשובים – הן זולות, נותנות תשובה מהירה ואפשר להשתמש בהן כמעט בכל מקום ובכל מצב. החיסרון שלהן הוא שהן נחשבות פחות אמינות מבדיקות ה-PCR שנעשות במעבדה. אומנם נדיר שהן מניבות תוצאה חיובית כוזבת, כלומר קובעות שאדם בריא הוא בעצם חולה, אך הרגישות שלהן נמוכה יחסית. יש סיכוי משמעותי לקבל תוצאה שלילית גם אם הנבדק אכן נושא את הנגיף.

לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) בארצות הברית, רגישות הבדיקה עלולה להיות נמוכה מדי, במיוחד בשלבים המוקדמים של ההדבקה, לפני שהופיעו תסמינים, וכן בשלהי המחלה כשכמות הנגיפים אצל החולה מתחילה לדעוך אין לסמוך על הבדיקה כדי לקבוע בוודאות שלא נדבקנו בנגיף אם קיבלנו בה תוצאה שלילית. עם זאת נמצא כי בשלב המידבק ביותר, שבו העומס הנגיפי מגיע לשיאו, רגישות הבדיקות המהירות דומה לזו של בדיקות המעבדה, בייחוד אם הופיעו תסמינים וביצע אותה איש מקצוע מיומן. מאחר שרובנו איננו מומחים בביצוע בדיקות ביולוגיות, מומלץ לא לעשות את הבדיקה בבית, כדי לא לפגוע במהימנותה, ולהיעזר באנשי מקצוע – למשל מגן דוד אדום.

הבדיקות המהירות מאפשרות לזהות במהירות חלק מהנשאים של הנגיף ולקטוע שרשראות הדבקה על ידי בידוד מהיר שלהם. מחירן הנמוך ונוחות השימוש בהן מאפשרות להיעזר בהן לעריכת בדיקות תכופות לאוכלוסיות גדולות, כמו תלמידי בתי ספר או עובדי בתי אבות, או מצבים שבהם קשה לבצע בדיקות מעבדה. הנגישות הרבה מאפשרת לאנשים להיבדק בכל פעם שמתעורר בצורך בזה, למשל לקראת מפגש עם אוכלוסייה בסיכון.

הבדיקות המהירות מאפשרות לזהות במהירות חלק מהנשאים של הנגיף ולקטוע שרשראות הדבקה על ידי בידוד מהיר שלהם. צילום: Cryptographer/Shutterstock
הבדיקות המהירות מאפשרות לזהות במהירות חלק מהנשאים של הנגיף ולקטוע שרשראות הדבקה על ידי בידוד מהיר שלהם. צילום: Cryptographer/Shutterstock

עם זאת, עלול להיות מסוכן להסתמך על תוצאה שלילית בבדיקה ולכן חיוני להמשיך לנקוט אמצעי זהירות גם אחריה, כגון חבישת מסכות ושמירה על מרחק מאנשים אחרים. העומס הנגיפי עולה בהדרגה בימים שאחרי ההדבקה, ובשלב הזה הבדיקות עלולות לפספס את הנגיפים ולהציג תוצאה שלילית כוזבת. אך יכולת ההדבקה בשלב הזה עדיין נמוכה למדי. לכן משרד הבריאות מאפשר להשתמש בבדיקות אנטיגנים לצורך קבלת תו ירוק, אך מגביל את תוקף התוצאה השלילית בהן ל-24 שעות בלבד.

מאותה סיבה, אם אתם מחוסנים נגד קורונה ונחשפתם לחולה קורונה או לנשא מאומת של הנגיף, מומלץ לחכות שלושה-חמישה ימים מרגע החשיפה לפני שתעשו לעצמכם בדיקה. אם קיבלתם תוצאה שלילית, מוטב שתיבדקו פעם נוספת חמישה-שבעה ימים אחרי מועד החשיפה, או עם הופעת תסמינים. בניגוד לכך, מי שאינם מחוסנים נדרשים להיבדק מיד אחרי שנודע להם כי נחשפו לאדם שנדבק בנגיף, ואז להיבדק שוב אחרי שבוע. ארגוני הבריאות מעדכנים את ההנחיות מעת לעת, ובכל מקרה של ספק כדאי להתייעץ עם רופא.

משרד הבריאות ממליץ לכל מי שחושדים כי נדבקו בנגיף לעשות בדיקת מעבדה, גם אם קיבלו תוצאה שלילית בבדיקה הביתית. אם הבדיקה הביתית חיובית, חובה על הנבדק או הנבדקת להיכנס לבידוד ולאמת את הממצא בבדיקת מעבדה רגילה.

הבדיקות המהירות הן כלי נוסף בארגז הכלים של המלחמה נגד מגפת הקורונה, ועלינו מוטלת האחריות להשתמש בהן בתבונה. למרות רגישותן הפחותה, הן עוזרות להעריך אם אדם כלשהו עלול להדביק אחרים. חבל רק שמהסיבה הזאת הביקוש העולמי להן עצום, דבר שמגביל את זמינותן ומדרבן את היצרנים להעלות את מחירן.

תודה לד"ר מירי גורדין על הייעוץ המדעי לכתבה