פעם חשבנו שצורת החיבור של האוזן לראש נקבעת על ידי גֵן אחד, אך מתברר שזה מסובך הרבה יותר

בשנים עברו, מורים לביולוגיה השתמשו בצורת האוזן החיצונית, וליתר דיוק בצורת החיבור שלה לראש, כדוגמה לתכונה בעלת תורשה פשוטה - גֵן יחיד שיש לו שתי וריאציות, דומיננטית ורצסיבית. אך כמו הרבה דברים בביולוגיה, מתברר שזה יותר מסובך ממה שחשבנו.

אצל חלקנו, החלק התחתון של תנוך האוזן צמוד כולו לעור הפנים, עד הנקודה הנמוכה ביותר, בעוד אצל אחרים חלק קטן מהתנוך נותר תלוי ולא מחובר. לפי הטענה שרווחה בעבר, התנוך המחובר הוא התכונה הדומיננטית, והתנוך התלוי הוא הרצסיבי. כלומר, אם קיבלת גם מאביך וגם מאמך את גרסת הגן שקשורה לתנוך תלוי, יהיה לך תנוך תלוי. אבל אם קיבלת שני עותקים של הווריאציה שקשורה לתנוך צמוד, או עותק אחד של זו ואחד של זו, התנוך שלך יהיה צמוד.

עם השנים התרבו הראיות לכך שיש יותר מגֵן אחד שמשחק תפקיד בהתפתחות של צורת התנוך. ב-2017 התפרסם מחקר שבו החוקרים מצאו עשרות גנים המעורבים בכך.

תחילה נערך המחקר על קבוצה של עשרת אלפים איש, ואצלם מצאו החוקרים שישה אזורים בגֵנוֹם שהיו קשורים לצורת התנוך, כלומר, צירופים שונים של הווריאציות שלהם השפיעו על הסיכוי של התנוך להיות תלוי או צמוד. בשלב השני הם הוסיפו עוד כ-65 אלף איש, ואצלם נמצאו שוב אותם שישה אזורים – ובנוסף עוד כמה עשרות. בסך הכל מצאו החוקרים 49 אזורים בגנום שמשפיעים על צורת התנוך. ששת הגנים באזורים שנמצאו אצל עשרת אלפים האנשים הראשונים הם כנראה המשפיעים העיקריים, ול-43 האחרים יש וריאציות נדירות יותר, שבאות לידי ביטוי רק אצל אנשים מעטים.

למה זה משנה, בעצם?

אלא אם כן מתעניינים באופן יוצא דופן בצורה של אוזניים, זה ממש לא משנה אם התנוך שלכם תלוי או צמוד. אך הבנה טובה יותר של הגנים שמעורבים בהתפתחות העוברית של התנוך תוכל, כך החוקרים מקווים, לעזור לנו להבין תסמונות גנטיות המתבטאות בעיוותים בפנים, ואולי אף למצוא להן טיפולים. בנוסף, כדאי לדעת שהטענה הישנה, כי צורת התנוך נקבעת על ידי גן  אחד, אינה נכונה – ולו רק בשביל הילדים המודאגים שמצאו את עצמם תוהים איך יכול להיות שלשני ההורים שלהם יש תנוך תלוי, ולהם תנוך צמוד.

אז איך התנוך שלכם נראה?