זכרים ונקבות, נשים וגברים – ההבחנה הזאת מיטשטשת כשמדובר בטרנסג'נדרים. מחקרים מגלים שאפילו מבנה המוח שלהם משקף את אי-השתייכותם למגדר שאליו נולדו

נשים וגברים אינם עשויים בתבנית אחת. הם שונים זה מזה במראה החיצוני, ביכולות הגופניות ואפילו בהתנהגות וביכולות הקוגניטיביות. ההבדלים האלה ממוצעים, כמובן – גברים, למשל, גבוהים יותר בממוצע מנשים, אבל זה לא מפריע לאישה גבוהה להסתכל מלמעלה על גבר נמוך. ואילו נשים, בממוצע, טובות יותר בקריאת הבעות פנים, מה שלא מונע מגברים מסוימים להצטיין בזה בשעה שעבור חלק מהנשים הבעות פנים הן צופן בלתי ניתן לפענוח. ובכל זאת, ההבדלים קיימים, והם נראים גם במבנה המוח עצמו.

ומה  בנוגע לאנשים שנולדים בגוף זכרי, אך מרגישים שהם בעצם נשים, או להפך? האם מבנה המוח שלהם והתנהגותם משקפים את המין שבו נולדו, או שמא את זה שאליו הם מרגישים שייכים?

הבדלים מוחיים מוּבְנִים
די במבט חטוף בחצר של גן ילדים כדי לראות שבנים ובנות משחקים אחרת. בנים נוטים להתעסק יותר במכוניות ובמכונות והמשחקים שלהם פיזיים יותר וכוללים ריצות ודחיפות. בנות נוטות יותר לשחק בבובות והאינטראקציות שלהן זו עם זו רגועות יותר. בבגרותם, נשים וגברים מראים יכולות שונות בתחומים רבים, החל בתפיסה תלת-ממדית וכלה ביכולת איות.

לא פעם עולה הטענה שההבדלים האלה נובעים מחוקים שהחברה כופה על הילדים – שמבוגרים מתייחסים אחרת לבנים ולבנות ולכן הילדים מתנהגים אחרת ומפתחים במהלך חייהם יכולות שונות. אין ספק שהמסרים המתקבלים מהחברה אכן משפיעים על התנהגותם של הילדים, אך מחקרים רבים הראו שההבדלים בין נשים וגברים עמוקים יותר ויש להם כנראה גם רכיב מולד משמעותי.

רבים מההבדלים הללו הם אוניברסליים – בנים ובנות מתנהגים בצורה דומה בכל חברות האדם, וחלק מההבדלים נראים אפילו אצל בעלי חיים אחרים. בנוסף, לנשים וגברים יש מבנה מוח שונה. המוח הגברי גדול יותר בממוצע, ואילו לנשים יש בממוצע יותר חומר אפור, ויש אזורים מסוימים במוח שבנויים קצת אחרת אצל זכרים ונקבות.

אולי העדויות הטובות ביותר לכך ששני המינים נולדים עם מוח שונה מגיעות ממקרים של בנים שנולדו ללא פין או שאיבדו את איבר מינם בתאונה כשהיו תינוקות. במקרים כאלה ההורים עשויים להחליט לגדל את הילד כבת, אך מחקרים הראו שגם כשהתייחסו אליהם כילדות, כולם הראו התנהגות "של בנים" והתעניינו במשחקים "של בנים", ויותר ממחציתם אף הכריזו באופן ספונטני שהם בנים.

המקרה המפורסם ביותר הוא זה של דיוויד רימר, שגדל כ"ברנדה" אך לא התנהג מעולם כמצופה בת – הוא העדיף לשחק ברובים ולא בבובות, סירב ללבוש שמלות, ובסופו של דבר, אחרי שלמד את האמת בגיל 14, החל לחיות את חייו כגבר.

המגדר הלא נכון
ילדים כמו רימר, ששייכים גנטית למין אחד אך חונכו על הנורמות של המין השני, אינם היחידים שעשויים להרגיש שלא בנוח עם ההתייחסות אליהם כגברים או כנשים. טרנסג'נדרים הם אנשים שמרגישים שהמגדר שיוחס להם מילדות אינו מתאים להם – שהם בעצם גברים למרות שנולדו עם איברי מין נקביים, ולהפך. למעשה, גם ההגדרה הזאת חלקית בלבד – המושג "טרנסג'נדר" כולל גם אנשים שאינם מרגישים שייכות למגדר מסוים, שמרגישים שייכות מסוימת לשניהם גם יחד ועוד, אך הפעם לא ניכנס לדקויות הללו.

כאן ראוי גם להסביר את ההבדל בין המושג "מין", שמתייחס לרוב לתכונות הביולוגיות שלנו, ובמיוחד איברי המין והגנטיקה שמכתיבה את התפתחותם, לבין "מגדר" שמתייחס יותר למאפיינים פסיכולוגיים וסוציולוגיים של מושגים כמו "גבר" ו"אישה". טרנס-ג'נדרים עשויים להשתייך ביולוגית למין מסוים אך להרגיש שהמגדר שלהם אינו תואם אותו. האם האנשים האלה נולדים עם מוח דומה לזה של בני המגדר שאליו שויכו עם היוולדם, או לזה של בני המגדר שאיתו הם מזדהים?

מאמר סקירה רחב היקף שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Neuroscience and Biobehavioral Reviews מסכם את הממצאים של מחקרים שבדקו את מבנה המוח של טרנסג'נדרים. תחום המחקר הזה חדש יחסית, וברבים מהמחקרים הללו המדגמים קטנים או שיש בהם בעיות מתודולוגיות אחרות, דבר שמקשה על פירוש התוצאות.

עם זאת, מסקנה אחת חותכת שאפשר להסיק מהם היא שמבנה המוח של טרנסג'נדרים (גברים ונשים גם יחד) אינו נשי לגמרי או גברי לגמרי, אלא נמצא אי שם באמצע. מבנים מסוימים, למשל ה"קרפוס קולוסום" שמחבר בין שני חצאי המוח, דומה יותר אצל טרנסג'נדרים למבנה האופייני למגדר המועדף עליהם, ולא לזה שבו נולדו. מבנים אחרים הראו תוצאה הפוכה, והיו גם כאלו שהראו ערכי ביניים. משקל המוח הכולל של טרנסג'נדרים, למשל, קטן יותר מהממוצע אצל  גברים שאינם טרנס, וגדול יותר מהממוצע אצל נשים שאינן טרנס.

בעזרת שיטות דימות, כמו אא"ג או MRI תפקודי, אפשר לבדוק לא רק איך המוח בנוי אלא גם כיצד הוא פועל – איך הוא מגיב לגירויים. מחקרים הראו שיש הבדל בתבנית הפעילות המוחית בין גברים ונשים, ואצל טרנסג'נדרים נמצאו בעיקר תבניות לא טיפוסיות – שאינן דומות במיוחד לאלו של גברים שאינם טרנס וגם לא לאלה של נשים שאינן טרנס. מחקרים אחרים הראו פעילות דומה יותר לזו של המגדר המועדף.

אם כך, מבנה המוח ואופן פעילותו אכן שונים, בממוצע, אצל טרנסג'נדרים – והשוני הזה קשור כנראה לחשיפה להורמונים, בעיקר במהלך ההיריון. עם זאת, המוח יכול להשתנות גם אחרי הלידה. עדות לכך ניתן לראות אצל טרנסג'נדרים שקיבלו טיפול הורמונלי במטרה לשנות את מינם. אצל אנשים כאלה ההבדלים במבנה המוח נהיים מודגשים אף יותר והופכים דומים יותר למין שאליו הם עוברים.

מה בקשר להתנהגות וליכולות הקוגניטיביות? מחקרים לא מצאו כל הבדל במבחני יכולת בין התוצאות של טרנסג'נדרים שלא עברו טיפול הורמונלי לבין אלה של בני המגדר שאליו שויכו מלידה. תחומי העניין שלהם, לעומת זאת, היו דומים יותר למגדר המועדף.

עדיין אין תשובה חד-משמעית לשאלה מדוע אנשים מסוימים חשים שהם נמצאים "בגוף הלא נכון" מבחינה מגדרית. מחקרים מצביעים על האפשרות שיש לכך בסיס גנטי, או על השפעה של הסביבה ברחם. יהיה הגורם אשר יהיה, המחקרים על מבנה המוח תומכים בטענה שלתופעה יש בסיס ביולוגי – המוח של טרנסג'נדרים אכן שונה מזה של גברים ונשים שאינם טרנסג'נדרים, ובמובנים מסוימים דומה יותר לזה של בני המגדר שאיתו הם מזדהים ולא זה שאליו נולדו.

יש לזכור עם זאת שכמו בהבדלים בין נשים וגברים, גם כאן מדובר בממוצעים בלבד. העובדה שאדם מסוים הוא טרנסג'נדר לא יכולה להגיד לנו שום דבר ודאי לגבי תכונותיו או יכולותיו. הטרנסג'נדרים הם קבוצה מגוונת ורבת ניואנסים, כמו כל קבוצה אחרת של אנשים, ועדיין אנחנו רחוקים מלהבין את כל ההשלכות והסיבות של המגדר שאליו הם נולדו.